Last time, we looked at the Temple bureaucracy that David established. The next perek deals with the civil bureaucracy. It describes three sets of authorities: the centralized, national administration; the tribal administration (analogous to state governments); and David’s גיבורים. They were the men who had been with him since his days as a bandit king in מדבר יהודה, and seemed to form a parallel branch of government. חז״ל called them David’s Sanhedrin, filling the judicial and legislative roles (though there was no formal separation of powers as in the US constitution; they were primarily military leaders who grew into their roles as they aged, much as did David himself).
We have a brief summary of David’s administration in the end of ספר שמואל:
כג ויואב אל כל הצבא ישראל; ובניה בן יהוידע על הכרי (הכרתי) ועל הפלתי׃ כד ואדרם על המס; ויהושפט בן אחילוד המזכיר׃ כה ושיא (ושוא) ספר; וצדוק ואביתר כהנים׃ כו וגם עירא היארי היה כהן לדוד׃
And a similar summary earlier in דברי הימים:
יד וימלך דויד על כל ישראל; ויהי עשה משפט וצדקה לכל עמו׃ טו ויואב בן צרויה על הצבא; ויהושפט בן אחילוד מזכיר׃ טז וצדוק בן אחיטוב ואבימלך בן אביתר כהנים; ושושא סופר׃ יז ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי; ובני דויד הראשנים ליד המלך׃
And we spent four hours analyzing those titles, in Happily Ever After. דברי הימים א פרק כז has a much longer list of ministers, with all the names that are typical for דברי הימים, but it’s the titles that are interesting:
כה ועל אצרות המלך עזמות בן עדיאל;
ועל האצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עזיהו׃
כו ועל עשי מלאכת השדה לעבדת האדמה עזרי בן כלוב׃
כז ועל הכרמים שמעי הרמתי;
ועל שבכרמים לאצרות היין זבדי השפמי׃
כח ועל הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חנן הגדרי;
ועל אצרות השמן יועש׃
כט ועל הבקר הרעים בשרון שטרי (שרטי) השרוני;
ועל הבקר בעמקים שפט בן עדלי׃
ל ועל הגמלים אוביל הישמעלי;
ועל האתנות יחדיהו המרנתי׃
לא ועל הצאן יזיז ההגרי; כל אלה שרי הרכוש אשר למלך דויד׃
לב ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא; ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך׃
לג ואחיתפל יועץ למלך; וחושי הארכי רע המלך׃
לד ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב׃
Many of David’s men have toponyms rather than patronyms, and there is some discussion about what that means. Are they actually foreigners, as suggested by Malbim?
הישמעלי, המרנתי, ההגרי: בני נכר היו, וע״ד (ישעיה סא:ה) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם [וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם], הם היו בקיאים במלאכה זו.
Or Israelites who lived (or came from) other areas?
הישמעלי: שהתגורר בארץ ישמעאל; לפיכך קראו “ישמעאלי”. וכן ”ההגרי“ (להלן פס׳ לא), שהתגורר בארץ בני הגר.
Either way, it emphasizes the fact that David’s kingdom was not isolated or isolationist, but was engaged with its neighbors in a network of international migrations.
The tribal leaders are mentioned by name:
טז ועל שבטי ישראל לראובני נגיד אליעזר בן זכרי;
לשמעוני שפטיהו בן מעכה׃
יז ללוי חשביה בן קמואל לאהרן צדוק׃
יח ליהודה אליהו מאחי דויד;
ליששכר עמרי בן מיכאל׃
יט לזבולן ישמעיהו בן עבדיהו;
לנפתלי ירימות בן עזריאל׃
כ לבני אפרים הושע בן עזזיהו; לחצי שבט מנשה יואל בן פדיהו׃
כא לחצי המנשה גלעדה ידו בן זכריהו;
לבנימן יעשיאל בן אבנר׃
כב לדן עזראל בן ירחם; אלה שרי שבטי ישראל׃
But we have no other information about them.
The interesting list is the גיבורים. David has them organized in a schedule, with each serving for a month out of the year, similar to the משמרות of the כהנים and לויים.
א ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה; המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף׃
ב על המחלקת הראשונה לחדש הראשון ישבעם בן זבדיאל; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
ג מן בני פרץ הראש לכל שרי הצבאות לחדש הראשון׃
ד ועל מחלקת החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
ה שר הצבא השלישי לחדש השלישי בניהו בן יהוידע הכהן ראש; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃ ו הוא בניהו גבור גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים; ומחלקתו עמיזבד בנו׃
ז הרביעי לחדש הרביעי עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
ח החמישי לחדש החמישי השר שמהות היזרח; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
ט הששי לחדש הששי עירא בן עקש התקועי; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
י השביעי לחדש השביעי חלץ הפלוני מן בני אפרים; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
יא השמיני לחדש השמיני סבכי החשתי לזרחי; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
יב התשיעי לחדש התשיעי אביעזר הענתותי לבנימיני (לבן ימיני); ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
יג העשירי לחדש העשירי מהרי הנטופתי לזרחי; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
יד עשתי עשר לעשתי עשר החדש בניה הפרעתוני מן בני אפרים; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
טו השנים עשר לשנים עשר החדש חלדי הנטופתי לעתניאל; ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף׃
The שְׁלֹשִׁים mentioned here (literally “the thirty”) is the name for David’s inner circle of allies who had been with him from the beginning. This organization clearly goes way back, since the fourth division was led by עשהאל אחי יואב, who was killed when David was still king in Chevron, in a civil war with Shaul’s son (and so the list here says עשהאל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו).
יח ויהיו שם שלשה בני צרויה יואב ואבישי ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבים אשר בשדה׃ יט וירדף עשהאל אחרי אבנר; ולא נטה ללכת על הימין ועל השמאול מאחרי אבנר׃…כג וימאן לסור ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש ותצא החנית מאחריו ויפל שם וימת תחתו; ויהי כל הבא אל המקום אשר נפל שם עשהאל וימת ויעמדו׃
And each of these men were at the head of an organization of 24,000, organized as שרי האלפים והמאות ושטריהם. That may refer to a military organization, but they are משרתים את המלך, so it is more likely to be like the שרי האלפים והמאות who served Moshe:
יז ויאמר חתן משה אליו; לא טוב הדבר אשר אתה עשה׃ יח נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך; כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך׃ יט עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלקים עמך; היה אתה לעם מול האלקים והבאת אתה את הדברים אל האלקים׃ כ והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת; והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון׃ כא ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע; ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃ כב ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם; והקל מעליך ונשאו אתך׃
Again, this is the “sanhedrin”, the system of judges and legislators. But unlike Moshe’s sanhedrin, and like the organization of לויים that David set up, there is no permanent bureaucracy.
I think a rotation in the government is a very important and truly republican institution…It is a circumstance strongly in favor of rotation, that it will have a tendency to diffuse a more general spirit of emulation, and to bring forward into office the genius and abilities of the continent.
The ambition of gaining the qualifications necessary to govern, will be in some proportion to the chance of success. If the office is to be perpetually confined to a few, other men of equal talents and virtue, but not possessed of so extensive an influence, may be discouraged from aspiring to it.
But in a government consisting of but a few members, elected for long periods, and far removed from the observation of the people, but few changes in the ordinary course of elections take place among the members; they become in some measure a fixed body, and often inattentive to the public good, callous, selfish, and the fountain of corruption.
We have no evidence that David set this system of one month on, eleven months off, to prevent corruption. But I’d like to think it’s true.
This list has twelve leaders of the מַחְלְקוֹת; the full list of the גיבורים is in פרק יא:
י ואלה ראשי הגברים אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו כדבר ה׳ על ישראל׃
יא ואלה מספר הגברים אשר לדויד; ישבעם בן חכמוני ראש השלושים (השלישים)
הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת׃
יב ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי; הוא בשלושה הגברים׃ יג הוא היה עם דויד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים; והעם נסו מפני פלשתים׃ יד ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים; ויושע ה׳ תשועה גדולה׃ טו וירדו שלושה מן השלושים ראש על הצר אל דויד אל מערת עדלם; ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים׃ טז ודויד אז במצודה; ונציב פלשתים אז בבית לחם׃ יז ויתאו דויד ויאמר; מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער׃ יח ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד; ולא אבה דויד לשתותם וינסך אתם לה׳׃ יט ויאמר חלילה לי מאלקי מעשות זאת הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום ולא אבה לשתותם; אלה עשו שלשת הגבורים׃
כ ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל; ולא (ולו ) שם בשלושה׃ כא מן השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר; ועד השלושה לא בא׃
כב בניה בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מן קבצאל; הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג׃ כג והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה וביד המצרי חנית כמנור ארגים וירד אליו בשבט; ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃ כד אלה עשה בניהו בן יהוידע; ולו שם בשלושה הגברים׃ כה מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה לא בא; וישימהו דויד על משמעתו׃
כו וגבורי החילים; עשהאל אחי יואב
אלחנן בן דודו מבית לחם׃
כז שמות ההרורי
חלץ הפלוני׃
כח עירא בן עקש התקועי
אביעזר הענתותי׃
כט סבכי החשתי
עילי האחוחי׃
ל מהרי הנטפתי
חלד בן בענה הנטופתי׃
לא איתי בן ריבי מגבעת בני בנימן
בניה הפרעתני׃
לב חורי מנחלי געש
אביאל הערבתי׃
לג עזמות הבחרומי
אליחבא השעלבני׃
לד בני השם הגזוני
יונתן בן שגה ההררי׃
לה אחיאם בן שכר ההררי
אליפל בן אור׃
לו חפר המכרתי אחיה הפלני׃
לז חצרו הכרמלי
נערי בן אזבי׃
לח יואל אחי נתן
מבחר בן הגרי׃
לט צלק העמוני;
נחרי הברתי נשא כלי יואב בן צרויה׃
מ עירא היתרי
גרב היתרי׃
מא אוריה החתי
זבד בן אחלי׃
מב עדינא בן שיזא הראובני ראש לראובני ועליו שלשים׃
מג חנן בן מעכה ויושפט המתני׃
מד עזיא העשתרתי;
שמע
ויעואל (ויעיאל)
בני חותם הערערי׃
מה ידיעאל בן שמרי
ויחא אחיו התיצי׃
מו אליאל המחוים
ויריבי
ויושויה בני אלנעם;
ויתמה המואבי׃ מז אליאל
ועובד
ויעשיאל המצביה׃
There are (as Malbim counts them) 53 names on this list. They are called השלושים, the thirty, but at least in the first mention there is a קרי-כתיב that it is to be read as הַשָּׁלִישִׁים, which means “the third in command”.
ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים; וְשָׁלִשִׁם על כלו׃
The targum of both שָׁלִישִׁים and שְׁלֹשִׁים is גִבָּרִין.
וּדְבַר שִׁתְּ מְאָה רְתִכִּין בְּחִירָן וְכֹל רְתִכֵּי מִצְרָאֵי וְגִבָּרִין מְמַנָן עַל כֻּלְהוֹן:
מן הַשְּׁלֹשִׁים נכבד ואל השלשה לא בא; וישמהו דוד אל משמעתו׃
מִן גִבָּרַיָא יַקִיר וְלִתְלַת גְבוּרָן לָא מְטָא וּמַנְיֵיהּ דָוִד עַל מִשְׁמַעְתֵּיהּ׃
Specifically, David is the מלך, Yoav is שר צבא, second in command over the army, ישבעם בן חכמוני is ראש השלישים, second in command over the judiciary, and this group of שלי\ושים is not “thirty”, but the next tier in the chain of command.
The first four have stories (which we will look at); the rest are simply listed as גבורי החילים. The parallel in ספר שמואל is almost identical except that it ends early:
ח אלה שמות הגברים אשר לדוד; ישב בשבת תחכמני ראש השלשי
הוא עדינו העצנו (העצני) על שמנה מאות חלל בפעם אחד (אחת)׃… לט אוריה החתי
כל שלשים ושבעה׃
And it is ספר שמואל that I want to look at. We skipped פרק כג when we learned שמואל, because I wanted to focus on the narrative of David’s life and reign. It’s time to go back and look at some of the poetic parts.
ספר שמואל doesn’t go into the long lists of names like דברי הימים; it has a different purpose. It is a ספר נבואה, and the stories have moral messages. I would assume the text of ספר שמואל is meant to be read more symbolically, and we need to look at the midrashim to read it correctly. We did something similar in comparing the stories of David’s final wars in שמואל ב כא and דברי הימים א כ, in Retirement Age. I assumed that דברי הימים was a copy of the historical record, and the stories in שמואל are poetic retellings that aren’t really about historical characters; they are telling us about David himself.
אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד…מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: ואלה שמות גבורותיו של דוד.
The list of names and exploits in ספר שמואל tell us of David’s exploits, using the language of the chronicles that would be recorded in ספר דברי הימים. Each of those names has a midrashic meaning; you can always find a midrashic meaning for a name.
ויקח קרח שעשה קרחה בישראל. בן יצהר שהרתיח את העולם כלו כצהרים. בן קהת שהקהה שיני מולידו. בן לוי שנעשה לויה לגיהנם. וליחשב נמי בן יעקב בן שעיקב עצמו לגיהנם, יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר (בראשית מט ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, אלו מרגלים; ובִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִית אלו עדת קרח.
Our list in ספר שמואל ends abruptly when it gets to אוריה החתי; the author of ספר שמואל is abruptly giving up. The story of אוריה החתי was not שמות גבורותיו של דוד but the story of his failure.
I’m not going to try to look at the midrashic meanings of all the names in that list, but I do want to look at the first four, which have stories associated with them.
אלה שמות הגברים אשר לדוד; יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי ראש השלשי הוא עדינו העצנו (הָעֶצְנִי) על שמנה מאות חלל בפעם אחד (אחת)׃
In דברי הימים the name is ישבעם בן חכמוני and he kills שלש מאות חלל בפעם אחת. So the gemara explains the changes: יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת refers to David, not ישבעם. Among his “sanhedrin”, he was Primus inter pares.
יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת—בשעה שהיה יושב בישיבה, לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע. דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים, הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות. כי נח נפשיה, הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע. אמרו ליה: ליתיב מר אכרים וכסתות! לא קביל עליה. תַּחְכְּמֹנִי, אמר רב: אמר לו הקדוש ברוך הוא, הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני. שאני גוזר גזרה, ואתה מבטלה. רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי—תהא ראש לשלשת אבות.
David’s humility opened the possibility of being like the שלשת אבות, in a very specific sense.
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבש״ע מפני מה אומרים ”אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב“ ואין אומרים ”אלקי דוד“? אמר: אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי. אמר לפניו: רבש״ע בחנני ונסני!…מיד (שמואל ב יא:ב) ”ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו׳“.
We looked at this gemara in This Will Be on the Final. When we daven to אלקי אברהם, we are saying that our relationship with הקב״ה is like אברהם's relationship; he represents us. David had the opportunity to be a similar spiritual leader, but as we know, he failed that test. And that is the meaning of שמנה מאות חלל בפעם אחת.
עַל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת; שהיה זורק חץ, ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, והיה מתאנח על מאתים, דכתיב (דברים לב:כט-ל): [לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם׃] אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף. יצתה בת קול ואמרה (מלכים א טו:ה): [אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה׳ וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו] רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי.
The midrashic reading of our perek tells us David’s grade on the final: he got 800 out of 1000, a solid B. הַלְוַאי we should get that good a grade on the test of life
The next story is about אלעזר בן דודו:
ט ואחרו אלעזר בן דדי (דדו) בן אחחי; בשלשה גברים (הגברים) עם דוד בחרפם בפלשתים נאספו שם למלחמה ויעלו איש ישראל׃ י הוא קם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב ויעש ה׳ תשועה גדולה ביום ההוא; והעם ישבו אחריו אך לפשט׃
The parallel in דברי הימים gives us some context:
יב ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי; הוא בשלושה הגברים׃ יג הוא היה עם דויד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים; והעם נסו מפני פלשתים׃ יד ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים; ויושע ה׳ תשועה גדולה׃
פס דמים was the battle with גולית. Again, these men had been with David from way back.
א ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה; ויחנו בין שוכה ובין עזקה באפס דמים׃…ד ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת; גבהו שש אמות וזרת׃
But I could not find any midrashim on this, so I will cite a more contemporary source. The גן נעול, by Naphtali Herz Wessely in 18th century Germany (a student of Rabbi Yochanan Eybeschutz and a colleague of Moses Mendelsohn on the Biur, so pretty controversial) focuses on the דבקות implied in ותדבק ידו אל החרב even when יגעה ידו.
(דברים ל:כ) לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ וּלְדׇבְקָה בוֹ: וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא: כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו—מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
ויש דבקות גופני והוא דבקות גוף בגוף .כמו …וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב, והוא דבקות דבר בדבר ממש. והנה המין הראשון מן הדבקות שהיא הדבקות הנפשי, לא יתכן לצווֹת לכל הנפשות כמו שאמרנו…ז״ל בספרי…”אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה“ ע״כ. ואל תחשוב שנעלם מהם ענין הדבקות הנפשי. אבל דברו בחכמה. כי ראו קושי הדבר שיצוה השם ב״ה את ההמון על הדבקות שהיא מתת אלקים (מלאכי ג:טז) לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, ואיננה בידו של אדם…ולכן אמרו שאעפ״כ הוא כפשוטו דביקה ממש. וענין המצוה שידבק בחכמים ובתלמידים ומעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה, וההדבק בחכמים ובתלמידים ביד כל אדם.
This paragraph tells us the value of דבקות even when we don’t have the real דבקות to ה׳; we don’t feel spiritual at all. But we can support those who do, and we have the example of David here who drew strength from that דבקות.
The next story is very odd, and it begs for a midrashic reading:
יא ואחריו שמה בן אגא הררי; ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים׃ יב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ויך את פלשתים; ויעש ה׳ תשועה גדולה׃
יג וירדו שלשים (שלשה) מהשלשים ראש ויבאו אל קציר אל דוד אל מערת עדלם; וחית פלשתים חנה בעמק רפאים׃ יד ודוד אז במצודה; ומצב פלשתים אז בית לחם׃ טו ויתאוה דוד ויאמר; מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער׃
טז ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד; ולא אבה לשתותם ויסך אתם לה׳׃ יז ויאמר חלילה לי ה׳ מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם; אלה עשו שלשת הגברים׃
This is a complicated sugya in the gemara; I will select one branch of that discussion. The assumption is that ויתאוה דוד ויאמר; מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער cannot be talking about water; מים is a metaphor for Torah and the שער is a metonym for בית דין. David is asking for a halachic decision.
רב הונא אמר: גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו, וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו? שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו…”ולא אבה דוד לשתותם“; אמר: כיון דאיכא איסורא לא ניחא לי…”ויסך אותם לה׳“…משום דעבד לשם שמים.
It’s another example of David’s humility. He will not take advantage of his status as king, and will not destroy the field of another even if he is technically allowed to (Tosfot understands the question as, “does he have to repay the owner”; in a case of פיקוח נפש, he is certainly allowed to destroy the field).
The next story is of אבישי בן צרויה whom we know well.
יח ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשי (השלשה) והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל; ולו שם בשלשה׃ יט מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר; ועד השלשה לא בא׃
No midrashim but the Zohar takes השלשה in a kabbalistic sense:
פירוש. ג׳ ראשונות שהן ”חכמה, בינה, דעת“…
And it has a similar message: David is the שר, the leader and organizer of those with חכמה בינה ודעת, divine wisdom.
The next story is of בניהו בן יהוידע, who was David’s advisor and would become Shlomo’s chief of staff.
כ ובניהו בן יהוידע בן איש חי (חיל) רב פעלים מקבצאל; הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את האריה (הארי) בתוך הבאר ביום השלג׃ כא והוא הכה את איש מצרי אשר (איש) מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט; ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃ כב אלה עשה בניהו בן יהוידע; ולו שם בשלשה הגברים׃ כג מן השלשים נכבד ואל השלשה לא בא; וישמהו דוד אל משמעתו׃
”בן איש חי“: אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא: בן איש חי, שאפילו במיתתו קרוי חי. ”רב פעלים מקבצאל“, שריבה וקבץ פועלים לתורה. ”והוא הכה את שני אראל מואב“, שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. ”והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג“, איכא דאמרי: דתבר גזיזי דברדא, ונחת וטבל. איכא דאמרי: דתנא סיפרא דבי רב [תוספות: מהארי דריש שהוא חמור שבספרים] ביומא דסיתוא.
“Fighting the lion in the snow” is read as a metaphor for his learning Torah even if was impossibly hard.
All these midrashim come to the conclusion is that ואלה שמות גבורותיו של דוד refers not to his physical strength or even to his wisdom, but to his humility and willingness to submit to the rule of law as determined by חכמים.
יח והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים׃ יט והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה׳ אלקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם׃ כ לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל׃
And that is what the text means when it says וימלך דויד על כל ישראל; ויהי עשה משפט וצדקה לכל עמו׃.