We talked last time about David’s “retirement”, as he pulls back from the administration of his kingdom to focus on preparing the בית המקדש and writing תהילים. Part of that was centralizing the עבודת ה׳ in the בית המקדש, and four chapters of דברי הימים are dedicated to describing that. As is typical for דברי הימים, there are a lot of names here, and we will not go through the lists in detail.
א ודויד זקן ושבע ימים; וימלך את שלמה בנו על ישראל׃ ב ויאסף את כל שרי ישראל והכהנים והלוים׃ ג ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה; ויהי מספרם לגלגלתם לגברים שלשים ושמונה אלף׃ ד מאלה לנצח על מלאכת בית ה׳ עשרים וארבעה אלף; ושטרים ושפטים ששת אלפים׃ ה וארבעת אלפים שערים; וארבעת אלפים מהללים לה׳ בכלים אשר עשיתי להלל׃
ו ויחלקם דויד מחלקות;
לבני לוי לגרשון קהת ומררי׃…
As we said in Talking Kings and Successions, I assume David declares Shlomo his heir apparent when Shlomo is about 2 and David is 60. This census was part of that ceremony, ten years before his death. There are four different roles described here, לנצח על מלאכת בית ה׳, שטרים ושפטים, שֹׁעֲרִים, and מהללים. We’ll have to understand what those roles are, but first a detail about the census: David counts the לוים from age 30. That is mandated in the Torah:
מו כל הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים; למשפחתם ולבית אבתם׃ מז מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה; כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד׃ מח ויהיו פקדיהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים׃ מט על פי ה׳ פקד אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו; ופקדיו אשר צוה ה׳ את משה׃
But there is a contradiction:
כד זאת אשר ללוים; מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד׃ כה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה; ולא יעבד עוד׃ כו ושרת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד; ככה תעשה ללוים במשמרתם׃
The gemara assumes that there was a five-year apprenticeship before the Leviim could actually work:
כתוב אחד אומר מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה וכתוב אחד אומר מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה. אי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר כ״ה, ואי אפשר לומר כ״ה שכבר נאמר שלשים! הא כיצד? כ״ה ללמוד, ושלשים לעבודה. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה׳ שנים שוב אינו רואה.
וא״כ יהיה פירוש ”יבא לצבוא צבא“ שיבא להקהל בנקהלים בעבודת אהל מועד, שיעמוד עמהם ויראה תמיד עבודתם ביום ובלילה, כדי שילמוד הלכות עבודה בתלמוד ובמעשה. ולכך לא אמר כאן ”לעבוד עבודה“.
And there was a mandatory retirement at age 50:
וכן כתוב בדברי דוד מפורש ”ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה“ ובאמת כי זה המספר עד חמשים בלבד הוא רומז.
The purpose of the census was not so much to count then Leviim but to assign them to the four roles, as we said: לנצח, שטרים ושפטים, שֹׁעֲרִים and מהללים (called elsewhere מְשׁוֹרְרִים). The מהללים, the singers and musicians, were part of the עבודה itself. The other roles were administrative. There was a massive bureaucracy supporting the service in the בית המקדש.
[וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך] וילוו עליך וישרתוך: בעבודתם ,להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם ושימנו מהם גזברים ואמרכלים [treasurers and administrators].
לנצח in תהילים means to conduct (all those תהילים dedicated למנצח), but here it refers to the אמרכלים, the administrators.
לנצח על מלאכת בית ה׳: ר״ל להתחזק על מלאכת בית ה׳…על החצרות ועל כל הלשכות ועל טהרת כל קדש ומעשה עבודת בית האלקים, ר״ל שהם ינקו הבית וכל חלקיו וישמרוהו מהטומאה. והקדשים גם כן ישמרום שלא יטמאו. ועל מלאכת לחם המערכת וסלת המנחה שתהיה מנופה לפי מה שראוי והרקיקין והרביכין והחבתין. ולמדוד מה שראוי למדוד שם לצורך העבודה בלח או ביבש ובכלל הם יעבדו הכהנים בכל מה שיצטרך להם לעבודת בית ה׳.
The שטרים ושפטים were, in part, literally the Temple police, but also had a ceremonial role.
א שמירת המקדש מצות עשה. ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים. שאין שמירתו אלא כבוד לו. אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין
…ח והיכן היו הלוים שומרים? על חמשה שערי הר הבית. ועל ארבע פנותיו מתוכו. ועל ארבע פנות העזרה מבחוץ שאסור לישב בעזרה. ועל חמשה שערי העזרה חוץ לעזרה שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ. הרי שמונה עשר מקום.
ט ועוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכת ואחורי בית הכפרת.
ומעמידין ממנה אחד על כל משמרות השומרים. ואיש הר הבית היה נקרא. והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה. ואבוקות דלוקות לפניו. וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך, נכר שהוא ישן; חובטו במקלו. ורשות היה לו לשרף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלים מה קול בעזרה? קול בן לוי לוקה, ובגדיו נשרפין שישן על משמרתו.
The שֹׁעֲרִים, literally gatekeepers, referred to all the maintenance staff of the physical structure of the בית המקדש. פרק ט describes the שערים in the time of Ezra:
כב כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר; המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם׃…כד לארבע רוחות יהיו השערים; מזרח ימה צפונה ונגבה׃…כו כי באמונה המה ארבעת גברי השערים הם הלוים; והיו על הלשכות ועל האצרות בית האלקים׃…כח ומהם על כלי העבודה; כי במספר יביאום ובמספר יוציאום׃ כט ומהם ממנים על הכלים ועל כל כלי הקדש; ועל הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים׃.
It’s striking that of 38,000 Leviim, 24,000 (more than 60%) are administrative rather than ceremonial.
Then there is a second census of the לוים in פרק כג, but now it is from age 20.
כד אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלתם עשה המלאכה לעבדת בית ה׳ מבן עשרים שנה ומעלה׃ כה כי אמר דויד הניח ה׳ אלקי ישראל לעמו; וישכן בירושלם עד לעולם׃ כו וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבדתו׃ כז כי בדברי דויד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה׃ כח כי מעמדם ליד בני אהרן לעבדת בית ה׳ על החצרות ועל הלשכות ועל טהרת לכל קדש ומעשה עבדת בית האלקים׃ כט וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת ולמרבכת; ולכל משורה ומדה׃ ל ולעמד בבקר בבקר להדות ולהלל לה׳; וכן לערב׃ לא ולכל העלות עלות לה׳ לשבתות לחדשים ולמעדים במספר כמשפט עליהם תמיד לפני ה׳׃ לב ושמרו את משמרת אהל מועד ואת משמרת הקדש ומשמרת בני אהרן אחיהם לעבדת בית ה׳׃
This is דברי דויד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה. What changed? The answer is that this is ten years later, as the people are on the cusp of building the permanent בית המקדש. The Leviim had another role: carrying the כלי המקדש. With the establishment of the permanent location of those כלים, that role was no longer relevant. And so the age rules changed.
יכול אף בשילה ובבית עולמים [רש״י: יהו נפסלין בשנים]? כן ת״ל [מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כׇּל הַבָּא] לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא. לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף.
אלא כיון שהיו פקודתם במשא הארון מבן שלשים ועד בן חמשים לא היו ממנין אותם לשיר שהוא עיקר עבודה של לוים אלא בראויים למשא…ודרשו בשחיטת חולין: ”יכול אף בשילה ובית עולמים כן? ת״ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא; לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף“ והרי עבודת עבודה היא השיר…א״כ אף לשיר נפסלו בזמן שעבודה בכתף…כי עד שנבנה הבית שהיה להם משא בכתף לא היו ממנים בשיר אלא בראויים למשא אבל חזר דוד למנותם מבן עשרים לצורך הבית כשנבנה.
Changing the age limits symbolized the fact that עבודה בכתף will never be needed again. This was the start of a new era.
Now, 38,000 sounds like a lot of people for managing one building, and in fact, the Leviim worked in shifts, one week at a time:
ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה׃
And that division was based on the division of the כהנים into week-long “משמרות”:
ג משה רבנו חלק הכהנים לשמונה משמרות. ארבעה מאלעזר. וארבעה מאיתמר. וכן היו עד שמואל הנביא. ובימי שמואל חלקם הוא ודוד המלך לארבעה ועשרים משמר. ועל כל משמר ומשמר ראש אחד ממנה. ועולין לירושלים לעבודה משמר לכל שבת. ומיום השבת ליום השבת הן מתחלפין משמר יוצא והאחר שהוא אחריו נכנס. עד שיגמרו וחוזרין חלילה.
…יא כל ראש משמר ומשמר מחלק משמרו לבתי אבות. עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבת. והאחר ביום של אחריו. והאחר ביום של אחריו. ולכל בית אב ואב ראש אחד ממנה עליו.
שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלוים לארבעה ועשרים משמרות. ועובד משמר בכל שבת. וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות. וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים. וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו.
[A]lthough the Levites had mishmaros just as the Kohanim did, the make-up of these groupings was quite different. While the Kohanic mishmaros were family-based, the Levite mishmaros were grouped together on the basis of the various skills which were required. Family did not enter into consideration.
In a sense, these Levite mishmaros would not have an independent status at all but would quite literally be subsidiary to the Kohanim and be organized in a way which would make their service the most efficient as determined by the requirements.
This would explain the structure of ch. 23. David counted the Levites (v. 3), determined the number required for each particular service (vs. 4-5), and from this formed the required number of mishmaros.
The description of the משמרות of the כהנים comes in the next perek:
א ולבני אהרן מחלקותם; בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃ ב וימת נדב ואביהוא לפני אביהם ובנים לא היו להם; ויכהנו אלעזר ואיתמר׃ ג ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר; לפקדתם בעבדתם׃ ד וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום; לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה׃ ה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה; כי היו שרי קדש ושרי האלקים מבני אלעזר ובבני איתמר׃
ו ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר׃
The role of the כהנים is to be שרי קדש ושרי האלקים, which in the פשט is a hendiadys, “saintly men of G-d” but the midrash makes a different point. “Officers of G-d” would be שרי אלקים; this is שרי האלהים in the sense of אלקי האלהים:
כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדנ־י האדנים; הא־ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד׃
כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלהים: הראשון קדש והשיני חול. ו”אדנ־י האדנים“, הראשון קדש והשיני חול.
כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלהים: אלו המלאכים.
ורבנין אמרין כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים, גוזרים על העליונים והן עושין, על התחתונים והן עושין.
ז כה אמר ה׳ צבאו־ת אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמר וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמר את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה׃ ח שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה; כי הנני מביא את עבדי צמח׃
ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה: ר״ל שהגם שהכהנים בזמן הזה הם בני אדם שוכני בתי חומר ומדרגתם יהיה שפלה ממדרגת המלאכים, יצא ממך חוטר לעתיד לבא שישמשו בבית השלישי שהם יתקדשו כמלאכים והם יהיו מהלכים בין המלאכים הנצחיים העומדים לפני ה׳ ויתהלכו עמהם בחייהם.
The כהנים serving in the בית המקדש are to be more than שרי קדש,“officers over the holy place”, but שרי האלהים, “officers over the other powers of the universe”. The בית המקדש is where ה׳‘s presence in the world is most palpable, and the כהנים are literally ה׳’s angels, messengers, on earth.
The perek continues to list the names of the heads of the משמרות:
ז ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני׃…יח לדליהו שלשה ועשרים למעזיהו ארבעה ועשרים׃
יט אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית ה׳ כמשפטם ביד אהרן אביהם; כאשר צוהו ה׳ אלקי ישראל׃
The division into משמרות that would cycle through the עבודה is implied in the Torah, כאשר צוהו ה׳:
ו וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם; ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה׳׃ ז ושרת בשם ה׳ אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה׳׃ ח חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות׃
לבד ממכריו על האבות: חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טל אתה שבתך ואני אטל שבתי.
The Torah is obviously not referring to בימי דוד ושמואל; Rashi is talking about the final division.
אמר רב: משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר. בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה, שנאמר [ביאור שטיינזלץ: לאחר שתוארו כל עשרים וארבעה משמרות הלויים והכהנים] (דברי הימים א כו:לא): בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ וַיִּמָּצֵא בָהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר גִּלְעָד.
פרק כג described how the Leviim were assigned to specific roles in the בית המקדש. פרק כד continues with the description of how they were assigned to the twenty four משמרות, so that each משמר of כהנים has a specific group of לויים to work with.
כ ולבני לוי הנותרים; לבני עמרם שובאל לבני שובאל יחדיהו׃…לא ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים; אבות הראש לעמת אחיו הקטן׃
ויפילו גם הם גורלות וגו׳: ר״ל שכבר נחלקו גם כן הלוים לעשרים וארבעה מחלקות כדי שתשרת כל אחת מהם בשבוע שלם באופן הנזכר במה שקדם מעבודת הכהנים.
אבות הראש לעומת אחיו הקטן: ר״ל שאבות כל ראש היו שבעה לשרת כל אחד מהם ביומו, וזה היה גם כן במחלוקת הלוים, עד שכמו שהיתה מחלוקת לוים לעומת מחלוקת ידועה מהכהנים, כן היה כל אב מהלוים לעומת האב הידוע ממחלוקת הכהנים בשבוע ההוא. והנה קראו הקטן לפי שראש בית אב הוא קטן מראש כל המחלוקת.
To summarize, there were 24 משמרות of both כהנים and לוים that serve for a week, and within each משמר there were seven families, one for each day of the week. 24 משמרות meant that everyone served at least twice a year, and the cycle was not calibrated with the calendar year, so everyone’s week changed from year to year.
As we’ve said, the Leviim had two very different roles in the בית המקדש, ritual (the משוררים) and administrative (the משוערים). We looked at the three leaders of the משוררים, אסף והימן וידותון, in Quis Custodiet Ipsos Custodes. פרק כה lists them by name.
א ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנבאים בכנרות בנבלים ובמצלתים; ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם׃…ו כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה׳ במצלתים נבלים וכנרות לעבדת בית האלקים על ידי המלך אסף וידותון והימן׃ ז ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לה׳; כל המבין מאתים שמונים ושמונה׃ ח ויפילו גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם תלמיד׃
ט ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף; גדליהו השני הוא ואחיו ובניו שנים עשר׃… לא לארבעה ועשרים לרוממתי עזר בניו ואחיו שנים עשר׃
And פרק כו lists the leaders of the משמרות of the משוערים:
א למחלקות לשערים לקרחים משלמיהו בן קרא מן בני אסף׃…יב לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לעמת אחיהם; לשרת בבית ה׳׃ יג ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער׃
…כ והלוים אחיה על אוצרות בית האלקים ולאצרות הקדשים׃…כו הוא שלמות ואחיו על כל אצרות הקדשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי האלפים והמאות ושרי הצבא׃ כז מן המלחמות ומן השלל הקדישו לחזק לבית ה׳׃ כח וכל ההקדיש שמואל הראה ושאול בן קיש ואבנר בן נר ויואב בן צרויה כל המקדיש על יד שלמית ואחיו׃
והלוים: ר״ל הלוים השוערים, מהם היו ג״כ ממונים על אוצרות בית האלקים.
And there were evidently some permanent staff among the לויים, but not in the בית המקדש:
כט ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשטרים ולשפטים׃ ל לחברוני חשביהו ואחיו בני חיל אלף ושבע מאות על פקדת ישראל מעבר לירדן מערבה לכל מלאכת ה׳ ולעבדת המלך׃…לב ואחיו בני חיל אלפים ושבע מאות ראשי האבות; ויפקידם דויד המלך על הראובני והגדי וחצי שבט המנשי לכל דבר האלקים ודבר המלך׃
למלאכה החיצונה: המלאכה שהיתה חוץ לעיר, לחטב עצים ביערות ולחצב אבנים ושדות וכרמים וגנות ופרדסים של הקדש; והיה כנניהו ובניו ממונים עליהם. ומה שאמר ”על ישראל“, לפי שהיו בישראל מתנדבים רבים בכל שנה להקדיש מתבואותיהם ופֵרותיהם, והיו אלה ממונים לשוטרים ולשופטים על הממונים תחתיהם לאסוף ולכנס ולהביא בית ה׳.
So why have משמרות? Why have the Leviim work for only one week at a time? I think that for the משוררים, it makes sense; we want to give everyone a chance to be part of עבודת ה׳. Even the ישראלים had their equivalent of the משמרות, called מעמדות:
וכאלו אנשי מעמד הם שלוחי כל ישראל והיתה כונתם ומטרתם ההתעסקות בעבודה ותפילה ואינם עוסקין בעסקי עצמן, ותהיה דעתם ומחשבתם בקרבנות. וכשמגיע זמן מעמד, כל מי שהיה מהם מאנשי אותו המעמד קרוב לירושלם, יעלה לירושלם ויהיה מצוי במקדש בזמן הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר. ומי שהיה רחוק מירושלים, מתכנסין בבתי כנסיות בעריהם ומתפללין וקורין כמו שאמר. ויתעסקו בעבודה כל אותה השבת שהיא משמרתם בתפילה וקריאה וצום כמו שיבאר.
But why the משוערים? Why not have a permanent administrative staff, not one-week shifts? I haven’t found any commentator who deals with this, but I think the answer is Pournelle’s Iron Law of Bureaucracy:
Pournelle’s Iron Law of Bureaucracy states that in any bureaucratic organization there will be two kinds of people:
First, there will be those who are devoted to the goals of the organization. Examples are dedicated classroom teachers in an educational bureaucracy, many of the engineers and launch technicians and scientists at NASA, even some agricultural scientists and advisors in the former Soviet Union collective farming administration.
Secondly, there will be those dedicated to the organization itself. Examples are many of the administrators in the education system, many professors of education, many teachers union officials, much of the NASA headquarters staff, etc.
The Iron Law states that in every case the second group will gain and keep control of the organization. It will write the rules, and control promotions within the organization.
and that leads to Conquest’s second law:
Every organisation behaves as if it is run by secret agents of its opponents.
Perhaps by keeping a constant influx of newcomers they could avert this “iron law”. That is the משמרת that is the real role of the לויים.
והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל; ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות׃
ג כה אמר ה׳ צבאות אלקי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם; ואשכנה אתכם במקום הזה׃ ד אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר; היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה׃ ה כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם; אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו׃ ו גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה; ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם׃ ז ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם; למן עולם ועד עולם׃