Last time we looked at the section of פרק יז that talked about tolerating "microaggressions", inadvertent offences. Don't get upset when others are wrong. It's bad for you and it's bad for society.
{:he .lines}
><b>ט</b> מכסה פשע מבקש אהבה; ושנה בדבר מפריד אלוף׃...
<b>יד</b> פוטר מים ראשית מדון; ולפני התגלע הריב נטוש׃
--משלי פרק יז
But now Shlomo makes the opposite point.
{:he .lines}
><b>טו</b> מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה׳ גם שניהם׃
<b>טז</b> למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין׃
--משלי פרק יז
We understand the תועבה of מרשיע צדיק. But is is so bad to be מצדיק רשע? Why not be מכסה פשע?
Shlomo says something similar in קוהלת.
{:he .lines}
><b>טז</b> אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר; למה תשומם׃
<b>יז</b> אל תרשע הרבה ואל תהי סכל; למה תמות בלא עתך׃
--קוהלת פרק ז
חז״ל make this point, citing Shaul as an example.
{:he}
>אמר רבי אלעזר:
כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים.
--מדרש תנחומא, מצורע יד:א
{:he}
>בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (שמואל א טו:ג): לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק, אמר:...ואם אדם חטא, בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו, קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג (שמואל א כב:יח): סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים, יצאה בת קול ואמרה לו: אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה.
--יומא כב,ב
So there's a dialectic here. Some offences should be overlooked, and some should be fought tooth and nail. It's clear that we must make distinction between microaggression and real aggression.
>The philosopher Karl Popper may be best known for his “paradox of tolerance,” a term that comes from a footnote in his book The Open Society and Its Enemies. The paradox states that a society that tolerates intolerance can eventually succumb to it, and as a result intolerance of intolerance—even resisting it by force—may be necessary for self-preservation. The paradox is often used to justify hate speech laws and other forms of censorship, based on the rationale that there must be limits to what a tolerant society can accept if it is to survive.
--Angel Eduardo, [_Tolerating Intolerance_](https://quillette.com/2023/08/31/tolerating-intolerance-the-free-speech-paradox/)
So
where is the line? Avraham faced that question when he argued to save Sodom.
{:he}
>אחד הדיאלוגים המעניינים ביותר בפרשה [וירא], מתרחש כאשר הקב”ה פונה לאברהם ומגלה לו שבדעתו להחריב את סדום. אברהם מנסה ללמד זכות על סדום--אולי יש צדיקים בקרבה, ובזכות אותם צדיקים מבקש אברהם לחוס גם על כל המקום בעבורם...
>
לכאורה, בפרשה שלנו אברהם נוהג בניגוד גמור להדרכה של חז”ל? מדוע הוא מנסה להציל את סדום? הרי גם לפי הפשט וגם לפי הדרש הם היו אכזרים ולא ראויים לרחמים? מדוע לא חשש אברהם שהתנהגות זו תוביל אותו להתאכזר על הרחמנים בעתיד?...
>
הבדל נוסף בין אברהם לשאול הוא העובדה ששאול ראה באגג אדם אכזר, גם לאחר שריחם עליו, אלא שהיה סבור שצריך לרחם עליו באותה העת, וזה פירוש המושג ”נעשה רחמן על אכזרים“. אבל אברהם אבינו מעולם לא ריחם על אכזרים, מכיוון שהוא השתדל תמיד למצוא את הנקודה הטובה בכל דבר, ומבחינתו הוא לא ריחם על אלו שלא ראוי לרחם עליהם, כי לפי תפיסת העולם של אברהם, אין דבר בעולם שאין בו טובה, אין דבר בעולם שלא ראוי לרחם עליו, אחרת לא היה בעולם.
>
אמנם, הקב”ה משמיד את סדום, אבל תפילתו של אברהם ודבריו מועילים להוציא את הנקודה הטובה היחידה שהיתה טמונה בסדום, לוט שממנו יצא מואב, ורות המואביה , שממנה יצא דוד המלך ומשיח צדקנו...
>
מידתו של אברהם מלמדת אותנו, שאם באמת ברצוננו לעזור לאדם אחר, להשפיע עליו לקרבו , או לרחם עליו, קודם כל אנחנו צריכים לראות את הטוב שבו, את הפוטנציאל שטמון בו. אחרת, אם נעזור למי שאנחנו חושבים שלא מגיע לו, נהפוך את המעשה למזויף.
--הרב אשר סבג, [_האם מותר לרחם על אכזרים?_](https://torahmitzion.org/he/learn/39378/)
You shouldn't מצדיק רשע, but you can look for the צדיק in the רשע and try to rescue that. We have talked about the חכם and the כסיל in ספר משלי, that they are not separate people, but different ways of looking at a single person.
{:he}
>שלמה המלך אמר במשלי ”אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך“, אם אתה מוכיח אדם ומתייחס אליו כלץ, אתה גורם לו לשנוא אותך ואת דבריך, אבל אם אתה רואה בו משהו טוב, אתה מעריך אותו כחכם, אז ירצה להקשיב לך, ותוכל באמת לעזור לו.
--הרב אשר סבג, [_האם מותר לרחם על אכזרים?_](https://torahmitzion.org/he/learn/39378/)
Be the רחמן, look for the best and be מכסה פשע. But don't be naïve. Think intellectually, and if the person needs to be rebuked or punished, then don't be hamstrung by your רחמים. It's like what Rambam says about anger.
{:he}
>וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר. וילמד עצמו שלא יכעס ואפלו על דבר שראוי לכעס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הצבור אם היה פרנס ורצה לכעס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי ליסרם ותהיה דעתו מישבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס.
--משנה תורה, הלכות דעות ב:ג
{:he}
>לא יהא בעל חמה נוח לכעס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני. לא יכעס אלא על דבר גדול שראוי לכעס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת.
--משנה תורה, הלכות דעות א:ד
חז״ל see this in Rivkah's attitude to Esav:
{:he}
><em>מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם</em>: אמר רבי יהושע בן לוי: לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תּוֹעֲבַת ה׳ גַּם שְׁנֵיהֶם, ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו (בראשית כז:א) וַֽיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו .
--בראשית רבה סה:ו
And then Shlomo says למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. Most מפרשים interpret this as a new thought.
{:he}
><em>למה זה מחיר ביד כסיל</em>:
במקומות הרבה יקרא קנין המדות החמודות ”לב“ כמו שכתוב
(משלי טו:לב) וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.
וביאור הענין למה יפזר הכסיל הונו לקנות
חכמה ועוד לא קנה המדות ולא תקן דרכי לבבו לגרש מן המדות הרעות
וכענין שאו״ל (משנה אבות ג:ט) [וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקימת]. והנה
נזק רב יגיע מן הלומד חכמה והוא בעל מדות רעות...
--רבינו יונה, משלי יז:טז
but I would connect it directly to the previous pasuk. The "מחיר" is those fine moral distinctions: when to push against offences and when to tolerate them. The כסיל is the fool trying to make those distinctions with חכמה, but that's impossible without לב in רבינו יונה's sense, the מדות החמודות, what we have called virtue ethics.
----
Then Shlomo talks about friends.
{:he}
>בכל עת אהב הָרֵעַ; ואח לצרה יולד׃
--משלי יז:יז
{:he .lines}
><em>בכל עת אוהב הרע</em>: לעולם הוי אוהב רעים, לקנות אוהבים.
<em>ואח לצרה יולד</em>: לעת הצרה יולד לך הרע כאח, לעזר לך ולהשתתף בצרתך.
--רש״י, משלי יז:יז
חז״ל connect this to the story of יתרו:
{:he}
><em>בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד</em>: מי היה? זה יתרו, שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה...עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו. איזה? זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד:יז): וְסִֽיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, וכתיב (שופטים א:טז): וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה, לכך נאמר: וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד; לפי שאהב יתרו למשה והיה לו רע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתם והרגה יעל לסיסרא.
--שמות רבה ד:ב
This is like the well-known משנה:
{:he}
>יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
--משנה אבות א:ו
The connection between קנה לך חבר and דן את כל האדם לכף זכות is closer to the מכסה פשע model. בכל עת אהב הָרֵעַ, *all the time*, no matter what.
but that doesn't fit with the context. So רבינו יונה takes אהב הָרֵעַ as "loves evil, רַע". The word is still רֵעַ, friend, but love can't be blind. If that רֵעַ is רַע then don't be מצדיק רשע. That is קנות חכמה ולב אין. If you are בכל עת אהב הָרֵעַ, without judgement, then לצרה יולד: trouble is coming.
{:he}
>אחר שילמוד הכסיל חכמה יולד ”אח לצרה“ כי יש לאל ידו
לעשות עם הבריות רע מאשר בתחלה, כי עד שלא למד הכמה לא היו דבריו
נשמעים להכשיל הבריות ולהוליכם כדרך לא טוב.
--רבינו יונה, משלי יז:יז
----
Shlomo continues in that vein:
{:he .lines}
><b>יח</b> אדם חסר לב תוקע כף; ערב ערבה לפני רעהו׃
<b>יט</b> אהב פשע אהב מצה; מגביה פתחו מבקש שבר׃
<b>כ</b> עקש לב לא ימצא טוב; ונהפך בלשונו יפול ברעה׃
--משלי פרק יז
אדם חסר לב, in רבינו יונה's sense, has no קנין המדות החמודות. Such a person has no problem תוקע כף, becoming an ally, to all sorts of unsavory people, with the אהב פשע and אהב מצה.
{:he}
><em>מגביה פתחו</em>:
כלומר מכניס
ריעים רבים לפתח ביתו ”מבקש שבר“ כמ׳״ש (משלי יח:כד) אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ.
--ביאור הגר״א, משלי יז:יט
{:he}
>תניא, רבי אומר: לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר: אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ.
--ברכות סג,א
The
עקש לב is one whose לב is warped, not intentionally evil but influenced by those around them to become רחמן על האכזרי and the מצדיק רשע.
{:he}
><em>עקש לב לא ימצא טוב</em>:
עקש לב הוא
האיש אשר דעתו משובשת ולא יכיר האמת על כן אמר לא ימצא טוב, כי
מן הדעת ימצא האדם טוב, כאשר כתיב (משלי טז:כ) מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב.
--רבינו יונה, משלי יז:כ
נהפך בלשונו we looked at earlier, in <//Wrong Way: Do Not Enter>. It's not someone intentionally evil or misleading, but someone trying to appease everyone.
{:he}
>--משלי טז:כח
איש תהפכות ישלח מדון; ונרגן מפריד אלוף׃
{:he}
>מי ששמו ”איש תהפוכות“ כלומר שמהפך את עצמו לכל איש ואיש לעשות כרצונו
הוא משלח מדון שאומר לזה על זה וכן לחביריהם עד שיתחילו להתקוטט ביניהם והכל
בשליחותו ששלח המדון.
--פירוש הגר״א, משלי טז:כח
It's like the old joke:
>Two neighbors were fighting over a financial dispute. They couldn’t reach an agreement, so they took their case to the local rabbi. The rabbi heard the first litigant’s case, nodded his head and said, “You’re right.”
>
The second litigant then stated his case. The rabbi heard him out, nodded again and said, “You’re also right.”
>
The rabbi’s attendant, who had been standing by this whole time, was justifiably confused. “But, rebbe,” he asked, “how can they both be right?”
>
The rav thought about this for a moment before responding, “You’re right, too!”
--Rabbi Jack Abramowitz, [_You’re Right, Too_](https://www.ou.org/life/inspiration/youre-right-too/)
So what's the answer? מכסה פשע מבקש אהבה or מרשיע צדיק תועבת ה׳? Yes. There is no simple answer.
{:he}
>הדיאלקטיקה היהודית, בניגוד להיגיאלית, לעולם אינה ניתנת ליישוב ולאיחוי, והוא מתקיימת ועומדת. היהדות מודה בדיאלקטיקה, הכוללת רק תיזה ואנטיתיזה, והחסרה את השלב ההיגליאני השלישי, שלב ההשלמה ההדדית. הקנפליקט סופי הוא, כמעט מוחלט. רק הקב״ה הוא יודע כיצד ליישב ולהשלים. אנו איננו יודעים...עבור היהדות האדם מאז ומעולם...ממשות חיה טראגית.
--הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק, _גאון וענווה_, ב־_דברי הגות והערכה_, עמ׳ 211
So what are we supposed to do?
We looked (back in 2018, in <//Let Me Count the Ways מ>) at the psukim in תהילים פרק קיט:
{:he .lines}
><b>צז</b> מה אהבתי תורתך; כל היום היא שיחתי׃
<b>צח</b> מאיבי תחכמני מצותך; כי לעולם היא לי׃
<b>צט</b> מכל מלמדי השכלתי; כי עדותיך שיחה לי׃
<b>ק</b> מזקנים אתבונן; כי פקודיך נצרתי׃
--תהילים פרק קיט
There are three successive מִ־ phrases, and Artscroll translates them differently:
{:.lines}
><b>97</b> Oh how I love Your Torah! All day long it is my conversation.
<b>98</b> Your commandments make me *wiser than my enemies*, for it is ever with me.
<b>99</b> *From all my teachers* I grew wise, for Your testimonies are my conversation.
<b>100</b> *From elders* I gain understanding, for I have cherished Your precepts.
--Artscroll _Psalms_, Chapter 119
Does מִ־ mean “from” or “more than”? Yes. This is a common ambiguity in תנ״ך; when Avimelech complains about Isaac's wealth, he says:
{:he}
>ויאמר אבימלך אל יצחק; לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד׃
--בראשית כו:טז
Is it “You are richer than we are” or “You became rich from us--it should be *our* wealth”? I would read the literary ambiguity as intentional. Both readings are valid. So too here, we could read מאיבי תחכמני as “My enemies made me wise”. Learning from everyone means learning even from those who oppose us. The קדושת לוי says we learn this from נח:
{:he .lines}
>אשרי האיש
אשר לא הלך בעצת רשעים;
ובדרך חטאים לא עמד
ובמושב לצים לא ישב׃
--תהילים א:א
{:he .lines}
><em>אשרי האיש</em>: מדבר בנח איש צדיק שלא הלך בעצת שלשה דורות דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, על דעתיה דר׳ יהודה, דאמר: ”בעצת רשעים“ זה דור אנוש; ”ובדרך חטאים“ דור המבול; ”ובמושב לצים“ זה דור הפלגה שהיו כולם ליצנים.
--מדרש שוחר טוב א:ו
{:he}
>(בראשית ו:ח) <em>ונח מצא חן בעיני ה׳</em>: דהכלל כל דבר שהצדיק רואה ממנו לוקח עבודת ה׳ ואם רואה חס ושלום איזה אדם מתאוה לעבירה לוקח הצדיק מזה התאוה עבדות ה׳, שאומר בלבו קל וחומר מה זה שמתאוה לדבר עבירה שהוא קלה ונפסד בזמן מועט, מכל שכן שראוי לו להתלהב לעבודת השם יתברך שעבודה זו יקיים לעולם. והיות מקודם נאמר הקרא (בראשית ו:ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כו׳, שמראה הכתוב שאז היה חן רע בעולם שהנשים היה להם חן בעיני האנשים, ומכח זו בחרו להם כל אשר רצו הודיע הכתוב ונח מצא חן, פירוש מצא בעולם מדת חן שהיה לתאות רעות וכו'. ואמר הכתוב ונח מצא חן בעיני ה', שנח הגביה חן ההוא בעיני ה' לקדושה שממנו לקח עבדות ה' שאמר מה שיש חן לתאות רעות מכל שכן שיהיה אדם משתוקק שימצא חן בעיני ה' על ידי עבודתו ותורתו ויראתו ודו״ק.</p>
--[קדושת לוי, סוף בראשית](https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA)
>This is why a wise person learns from everyone. Instead of being corrupted by his evil generation, Noah used it as an opportunity for spiritual growth. He had the "best" teachers available! All Noah had to do was learn to take their ingenuity, arrogance, passion, jealousy and zeal, and use them in a productive, constructive way to get closer to God.
--Rabbi Abba Wagensberg, [_Channeling Negative Into Positive_](http://www.aish.com/tp/i/btl/48936677.html)
When someone wrongs you, stop and think. Decide if they need to be fought, or can the wrong be papered over. And always realize that either way, the conflict is a learning opportunity. מאיבי תחכמני.