{:style=color:red} 🚧🏗️ Page Still Under Construction {:he .lines} ><b>י</b> אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה׳ גם שניהם׃... <b>כג</b> תועבת ה׳ אבן ואבן; ומאזני מרמה לא טוב׃ --משלי פרק כ {:he} > מאזני מרמה תועבת ה׳; ואבן שלמה רצונו׃ --משלי יא:א {:he} ><b>לה</b> לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה׃ <b>לו</b> מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם; אני ה׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים׃ <b>לז</b> ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם; אני ה׳׃ --ויקרא פרק יט {:he} ><em>אשר הוצאתי אתכם</em>: על מנת כן. --רש״י, ויקרא יט:לז And even more: {:he} ><b>יג</b> לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן; גדולה וקטנה׃ <b>יד</b> לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה; גדולה וקטנה׃ <b>טו</b> אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה׳ אלקיך נתן לך׃ <b>טז</b> כי תועבת ה׳ אלקיך כל עשה אלה; כל עשה עול׃ > <b>יז</b> זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים׃ --דברים פרק כה {:he} ><em>זכור את אשר עשה לך</em>: אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה׳, וכתיב בתריה (משלי יא:ב) בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן. --רש״י, דברים כה:יז {:he} ><em>לא תעשו עול במשפט</em>: אם לדין, הרי כבר נאמר (ויקרא יט:טו) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, ומהו משפט השנוי כאן? הוא המדה והמשקל והמשורה, מלמד שהמודד נקרא דין, שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין, וקרוי עול, שנאוי ומשקץ, חרם ותועבה... --רש״י, ויקרא יט:לה {:.TODO} we interpreted that as about honesty; read this as metaphoric--weighing our own desires and judgments, and balance in מדות. {:he} ><em>אבן ואבן</em>: הנה המשקל הקטן מהראוי או הגדול מהראוי והמדה הקטנה מהראוי או הגדולה מהראוי הנה שני אלו הדברים מתועבי' לש"י במדות ובדעות וזה כי הנבחר והראוי במדות הוא השווי והיושר מזולת שיהיה לאחד מהקצוות כמו שנתבאר בפלוסופיא המדינית והנבחר בדעות שלא לקצר מהאמה הראוי בדבר דבר ושלא להפליג עליו יותר מהראוי כאילו תאמר שמה שיסבול אותו מופת מוחלט לא יקצר בו ויסמך על מופת ראיה או על הקדמות מפורסמו' ומה שלא יסבול מופת מוחלט לא יבקשהו וכן לא יחקו' במה שאין דרך אל השגתו ולא יקצר לחקור במה שיוכל להשגתו ובהיות הענין כן מי הוא זה ואי זהו שיוכל להתפאר באיש אמונים. --רלב"ג, משלי כ:י {:he} ><b>ג</b> שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה. > <b>ד</b> הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם. והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות רחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכון אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו. כיצד. לא יהא בעל חמה נוח לכעס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני. לא יכעס אלא על דבר גדול שראוי לכעס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת. וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר (משלי יג:כה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר (תהילים לז:טז) טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק. ולא יקפץ ידו ביותר. ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך. ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות. וכן שאר דעותיו. ודרך זו היא דרך החכמים. כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממצעות נקרא חכם. --משנה תורה, הלכות דעות פרק א׳ {:he} >שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם. אפרש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון. עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים. גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא. שהרי הוא אומר בנזיר (במדבר ו:יא) וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ. אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פרש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד. ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המתרים. כך אמרו חכמים לא דיך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר (קהלת ז:טז) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם. --משנה תורה, הלכות דעות ג:א {:.TODO} relates to the next pasuk. We are born with tendencies and proclivities but our choice is what we do with them. {:he} >גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו׃ --משלי כ:יא {:he} >האי מאן דבמאדים, יהי גבר אשיד דמא. אמר רב אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מהולא. אמר רבה: אנא במאדים הואי. אמר אביי: מר נמי עניש וקטיל. --שבת קנב,א ---- But what מידה is Shlomo specifically talking about in this allusion to מאזני צדק אבני צדק? Rashi connects the text of לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן; גדולה וקטנה and כי תועבת ה׳ אלקיך כל עשה אלה; כל עשה עול to פרשת קדושים: {:he} >לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול; בצדק תשפט עמיתך׃ --ויקרא יט:טו {:he} ><em>לא תעשו עול במשפט</em>: מלמד שהדין המקלקל את הדין קרוי עול, שנוי ומשקץ, חרם ותועבה, שהעול קרוי תועבה, שנאמר כִּי תוֹעֲבַת ה' וְגוֹ' כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל. > <em>בצדק תשפט עמיתך</em>: כמשמעו. > דבר אחר: הוי דן את חברך לכף זכות. --רש״י, ויקרא יט:טו {:.TODO} Two aspects of judging: technical legal sense, and the sense that all of us judge others all the time. {:he} >יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, *והוי דן את כל האדם לכף זכות*. --משנה אבות א:ו {:.TODO} Note the language of "weighing". {:.TODO} And specifically, the golden mean in how we judge others, between between judgmental vs uncaring. Disinterested vs uninterested. >Disinterested means “without a vested interest.” > Uninterested means “not showing interest.” --Marko Ticak, [_Disinterested vs. Uninterested—Are They the Same?_](https://www.grammarly.com/blog/commonly-confused-words/disinterested-uninterested/) {:.TODO} certainly when we are judging we should be unbiased--disinterested. But do we need to judge at all? ---- {:.TODO} will read this section chiastically {:he .lines} ><b>יב</b> אזן שמעת ועין ראה ה׳ עשה גם שניהם׃... <b>כא</b> נחלה מבהלת בראשונה; ואחריתה לא תברך׃ <b>כב</b> אל תאמר אשלמה רע; קוה לה׳ וישע לך׃ --משלי פרק כ We talked about ה׳ watching everything in <//Good Information from a Man Who’s Made Mistakes>. {:he} >כי נכח עיני ה׳ דרכי איש; וכל מעגלתיו מפלס׃ --משלי ה:כא We have to realize that we are being watched. Always. {:he} >והסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת; וכל מעשיך, בספר נכתבין. --משנה אבות ב:א There's an anecdote that's said about the Chofetz Chaim: {:he} >כאשר סיפרו ל־חפץ חיים בהתפעלות על המצלמה הראשונה, הגיב במפתיע: העולם לא מתקדם. העולם נסוג אחורה. > וכך הסביר: בדורות הקודמים האמינו היו אנשים בעלי אמנה, וכאשר למדו במשנה ”עין רואה ואוזן שומעת“, ידעו והפנימו כי אמנם כן הוא, אך בזמננו פסו אמונים מבני אדם וקמו להם ספקנים המיתממים ”מה פירוש עין רואה? וכי מחר יראו את העבירה שעברתי אתמול? ומה פירוש אוזן שומעת, אם דיברתי אמש שלא כהוגן, מחר יישמע קולי?“. לפיכך, באה לעולם המצאת המצלמה והוכיחה: הנה, המעשה שעשית--הונצח! ”עין רואה, אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים“. --שלמה קוק, <a href="http://www.kolhazman.co.il/28715"><cite>מי האיש החפץ חיים</cite></a> Our generation is clearly even more נסוג אחורה, since now it's not a metaphor. *Everything* is watched and recorded.  --SMBC, [2018-06-18](https://www.smbc-comics.com/comic/right) {:.TODO} Message is not so much about us realizing that our behavior is being watched, but that we don't have to fix everything.  --xkcd, [Duty Calls](https://xkcd.com/386/) {:he} ><em>נחלה מבהלת בראשונה; ואחריתה לא תברך</em>: הנה כתיב (משלי כח:כד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ [וְאֹמֵר אֵין־פָּשַׁע; חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית] ויבער ויכסל בזה מפני שהוא אומר: למיהם עמלים ומחסרים את נפשם מטובה? הלא כעבורי? --רבינו יונה, משלי כ:כא {:he} ><b>ג</b> ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז׃ <b>ד</b> פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך; אז חללת יצועי עלה׃ --בראשית פרק מט {:he} ><em>פחז כמים</em>: הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך <em>אל תותר</em>: .אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך. --רש״י, בראשית מט:ד {:he} ><em>נחלה מבהלת וגו׳</em>: כלומר שהוא בהול במלאכה ודרך הבהול בתחילתו רוצה שיוגמר וכשבא לסופה אז הוא אץ וממהר מאוד ואז לא יהיה אחריתה יבורך. וכן בתורה, הלומד איזה ספר או מסכת וכאשר יתחיל אז מגמתו שיסיים, ויבהל ברוחו וממהר מאוד, לא יבורך, שבאחריחה לא ידע אף התחלתה ומגודל בהלתו לא יבורך. --ביאור הגר״א, משלי כ:כא {:.TODO} in context of ה׳'s אזן שמעת ועין ראה, this is talking about jumping to conclusions, נחלה מבהלת בראשונה, will not work out: ואחריתה לא תברך. That is what אל תאמר אשלמה רע means-- Don't say I need to right all wrongs; קוה לה׳ וישע לך. ---- {:he .lines} ><b>יג</b> אל תאהב שנה פן תורש; פקח עיניך שבע לחם׃... <b>יח</b> מחשבות בעצה תכון; ובתחבלות עשה מלחמה׃ <b>יט</b> גולה סוד הולך רכיל; ולפתה שפתיו לא תתערב׃ <b>כ</b> מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון באשון חשך׃ --משלי פרק כ {:.TODO} the flip side of leaving things to ה׳'s אזן שמעת ועין ראה: you need your eyes open as well. שנה here is not about being lazy (like the previous section) but about having eyes closed. {:.TODO} מחשבות בעצה תכון is both advice (in your own life; think before you act) and a fact: the other has thoughts and plans that you don't know and they will not reveal them (גולה סוד הולך רכיל; ולפתה שפתיו לא תתערב). When you judge, don't trust לשון הרע. {:.TODO} what does מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון באשון חשך mean? {:he} >כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת; אביו ואמו קלל דמיו בו׃ --ויקרא כ:ט {:he} >שמע בני מוסר אביך; ואל תטש תורת אמך׃ --משלי א:ח {:he} ><em>שמע בני מוסר אביך</em>: מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה. > <em>אמך</em>: אוּמתך, כנסת ישראל; כמו (יחזקאל יט:ב) מָה אִמְּךָ לְבִיָּא. --רש״י, משלי א:ח {:he} ><em>מקלל וגו׳</em> אביו הוא מלמדו תורה כמ״ש (דברים יא:יט) ולמדתם גו׳ (דברים ו:ז) ושננהס; ואמו היא המדרכת אותו לעשות מצות ולילך בדרך ישרה. והם אוד ונר כי תורה היא אור ומצוה נר, כמ״ש (משלי ו:כג) כי נר מצוה וט׳, וכאשר האדם שרוי לפעמים במקום חושך אם יהיה אתו נר דלק יאיר אף בחושך. וזה שאמר מקלל אב ומבזהו ואת אמו גם כן, ואז אין לו לא תורה ולא מצות, ואז ידעך נרו ונשאר באשון חושך ואפילה. --ביאור הגר״א, משלי כ:כ {:.TODO} echoing book 1, and setting the standards for your פקח עיניך, how you look at others. Not based on סוד,‎ רכיל or פתה שפתיו but אביו ואמו creates the metaphorical light for seeing others. {:.TODO} Other side of the balance from not judging others. ---- {:he .lines} ><b>יד</b> רע רע יאמר הקונה; ואזל לו אז יתהלל׃ <b>טו</b> יש זהב ורב פנינים; וכלי יקר שפתי דעת׃ --משלי פרק כ {:he} ><em>רע רע יאמר הקונה</em>: אומר בדרך העולם שהקונה שבא לקנות איזה דבר יאמר על הדבר שהוא רע, ואחר שקנאו ואזל מרשות המוכר לרשותו אז יתהלל בהחפץ שקנה, וזה כי תחלה חשב את המחיר שמבקשים בעד החפץ שג"כ רע בעיניו להוציאו אמר שהוא רע לערך מחירו, אבל אחר שכבר נתן מחירו אז יתעלה בעיניו אחר שקנאו במחיר רב, וכ"ז משל לעומת שאמר בל יאהב שינה כי התורה נקנית במעוט שינה ובמעוט תענוג, והגם שתחלה בעת קניית החכמה יאמר רע רע, כי יחשוב לערכה את המחיר שיתן בעדה, שהוא יגיעת הגוף ועזיבת השינה והתענוג, אח"כ כשיקנה החכמה יתהלל, ומפרש דבריו. --מלבי״ם, משלי כ:יד  --The Order of the Stick, [_It Costs and Armor Leg_](https://www.giantitp.com/comics/oots0675.html) {:.TODO} haggling means you want something but don't want to pay the price, even if you know its value. {:he} ><em>רע רע יאמר הקונה</em>: הקונה תורה על ידי הדחק ויסורי רעבון, אומר: אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת. וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על הצער שנצטער. --רש״י, משלי כ:יד {:.TODO} That may be OK for זהב and פנינים but the true source of value is שפתי דעת. Don't haggle over that; paying full asking price is what gives it value. Rashi sees this as Torah (cite Lisa Fredman?) {:he} >בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. --משנה אבות ה:כג {:he} >שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד, אבל קריאת התענוג והמנוחה אין קיום לה ולא תועלת בה. --פירוש הרמב"ם, משנה אבות ה:כג {:.TODO} But the midrash understands שפתי דעת as *relationships*. {:he} > <em>יש זהב</em>: הכל הביאו נדבתן למשכן זהב, הדא הוא דכתיב (שמות כה:ג): וְזֹאת הַתְּרוּמָה וגו'. <em>ורב פנינים</em>: זו נדבתן של נשיאים, דכתיב (שמות לה:כז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ וגו', וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו, ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שדבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכלן לא קרא הדבור אלא למשה, (ויקרא א:א) ויקרא אל משה. --ויקרא רבה א:ו {:.TODO} Artscroll Mishlei says that this alludes to at how we talk to other human beings as well: {:he} ><b>ז</b> הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית; כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם׃ <b>ח</b> אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח; והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך׃ > <b>ט</b> אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני; אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און׃ <b>י</b> ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע; וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים׃ <b>יא</b> ונחך ה׳ תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמתיך יחליץ; והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׃ <b>יב</b> ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם; וקרא לך גדר פרץ משבב נתיבות לשבת׃ --ישעיהו פרק נח {:he} > ואמר רבי יצחק: כל הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים, מתברך באחת עשרה ברכות. > הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב: הֲלֹא פָרֹשׂ וְגוֹ׳, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת...כִּי תִרְאֶה עָרֹם וגו׳. והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר: וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ, וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצׇּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ ה׳ תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ...וּבָנוּ מִמְּךָ חׇרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וגו׳. --בבא בתרא ט,ב ---- {:he .lines} ><b>טז</b> לקח בגדו כי ערב זר; ובעד נכריה חבלהו׃ <b>יז</b> ערב לאיש לחם שקר; ואחר ימלא פיהו חצץ׃ --משלי פרק כ {:he} ><b>כה</b> אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׃ <b>כו</b> כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו; במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני׃ --שמות פרק כב {:he} ><b>י</b> כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו׃ <b>יא</b> בחוץ תעמד; והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה׃ <b>יב</b> ואם איש עני הוא לא תשכב בעבטו׃ <b>יג</b> השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך; ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלקיך׃ --דברים פרק כד {:.TODO} actual halacha {:he} >תנו רבנן: לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב. וכן הוא אומר: לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וגו׳. --בבא מציעא קטו,א {:.TODO} but of course it's a metaphor, one we've seen earlier {:he} >רע ירוע כי ערב זר; ושנא תקעים בוטח׃ --משלי יא:טו {:he} >ואותן הלומדין תורה הן ערב סתם שהוא מחוייב לראות שלא יבא מכשול מידו היינו שילמוד אותם הטיב ויסביר אותם בכדי שלא יטעו. --ביאור הגר״א, משלי ו:א {:he} >והעניין הוא כמו שכתבתי למעלה שערב נקרא אותו שמכניס את עצמו להשגיח על בני האדם ולהדריכם בדרך ישרה וכשאינו משגיח עליהם להדריכם אז ינטל מעליו מדותיו הטובים...והמידות נקראים בגדים, כמו שאמרו (פסחים סה,ב): [והתניא:] (ויקרא ו:ג) מִדּוֹ בַּד—[מדו] כמדתו. --ביאור הגר״א, משלי כ:טז {:.TODO} One who takes responsibility for others, who judges others, and gets it wrong, loses their own מידות טובות. Be careful. {:.TODO} And the next pasuk makes a pun: עָרַב, guarranteed, and עָרֵב, sweet. The idea has been mentioned before: {:he} >מים גנובים ימתקו; ולחם סתרים ינעם׃ --משלי ט:יז {:.TODO} in the context of the נכריה, the strange woman, in book one. There the metaphor was about foreign wisdom and ethics not based on the Torah, and many מפרשים interpret it that way here as well. {:he} >ולפי הנמשל ידבר שם ופה על דעות כוזבות ודעות עובדי כו"ם, שהתופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה, ופה ירמזנו בשם ערבות, כי הערב מקבל עליו אחריות של הלוה, וכן הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות. --מלבי״ם, משלי כ:טז {:.TODO} but here I would take it in the context of הוי דן את כל האדם לכף זכות. It's fun and enjoyable to judge others, but it will end badly. Weigh both the need to judge and how you judge; תועבת ה׳ אבן ואבן; ומאזני מרמה לא טוב. {:style=color:red} 🚧🏗️ Page Still Under Construction