We have been learning the value of tolerance, of listening to others unjudgmentally. But there is a downside to universal tolerance.
שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט׃
At a superficial level, this is about the evils of bribery.
לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול; בצדק תשפט עמיתך׃
כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדנ־י האדנים; הא־ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד׃
להטות צדיק במשפט means to warp (literally, “tilt”) justice.
לא תטה משפט לא תכיר פנים; ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם׃
But the חבל נחלה points out that להטות במשפט isn’t always bad.
לא תהיה אחרי רבים לרעת; ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת׃
And in fact, it is possible to להטות toward something.
להטות: מלה נאה יורה לפעמים להתרחק מדבר, ולפעמים להתקרב, כמו (בראשית לח:טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ…ויאמר אפילו אם יטה לבו לצדיק להצדיקו במשפט, גם כן לא טוב שאת פני רשע.
שאת פני רשע לא טוב וכו׳: כי אם ישא פניו ויתחבר עמו, ילמד ממעשיו וינחל תאותו…
Rashi makes a similar point.
ולא תקח שחד: אפלו לשפט צדק.
Shlomo is saying, don’t show favor to the רשע even to do the right thing. Associating with a רשע is too dangerous.
He who fights with monsters should be careful lest he thereby become a monster. And if thou gaze long into an abyss, the abyss will also gaze into thee.
(Nietzsche is talking about fighting the monsters; how much more so working with the monsters.)
נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתיאש מן הפרענות.
Shlomo has made this point before:
י בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃ יא אם יאמרו לכה אתנו; נארבה לדם; נצפנה לנקי חנם׃… יד גורלך תפיל בתוכנו; כיס אחד יהיה לכלנו׃ טו בני אל תלך בדרך אתם; מנע רגלך מנתיבתם׃ טז כי רגליהם לרע ירוצו; וימהרו לשפך דם׃
But that is associating with the חטאים to do evil. This is talking about associating with them to do good, להטות צדיק במשפט.
בני אדם חושבים שהשפעת הסביבה עושה רושם חשוב רק על ילדים וחלושי־הדעת. אבל אינו כן. הסביבה עושה רושם אפילו על הכי־גדול.
Rav Dessler gives the example of Moshe moving in with Yitro, his father-in-law.
יט ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים; וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן׃ כ ויאמר אל בנתיו ואיו; למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם׃ כא ויואל משה לשבת את האיש; ויתן את צפרה בתו למשה׃
ויואל: החליט או רצה.
Midrashically, ויואל משה means he took an oath.
ויואל:…ומדרשו: לשון אלה—נשבע לו.
What was that oath? One aggadah gives a shocking answer.
ויואל משה לשבת את האיש: בשעה שאמר משה ליתרו: תנה לי את צפורה בתך לאשה, אמר לו: קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו משה: מה הוא? אמר לו: הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו: השבע לי, וישבע לו. שנאמר ”ויואל משה לשבת“; אין אלה אלא לשון שבועה.
We, of course, take aggadah seriously but not literally.
אבל עם כל זה הרי לפי שעה לא היה יתרו עדיין עובד ה׳, ומשה רבינו ע״ה קיבל על עצמו חיי צער כדי לקרב אותו אל האמת…מ״מ עם כל עוצם ה”לשם שמים“ של מרע״ה עדיין נמצא מקום לבקורת ע״פ משפט התורה הקדושה על שהתחבר לסביבה כזו ברצון—”ויואל“…ובדקות פנימיות לבבו כבר מוסכם הוא שגם אם בנו בכורו ימשך על ידי זה לצד ע״ז, גם אדעתא דהכי מתרצה, ואף שלא דיבר משה וגם לא חשב כזאת, מ״מ כיון שמעצם התחברות משה ויתרו כך מתחייב, וכך הוא בתעלומות פנימיות הלב, נקרא שכך אמר לו יתרו וכך קיבל עליו וכך נשבע לו.
Moshe’s actions were tantamount to swearing to give up his oldest son to ע״ז.
אם אדם מתקרב אל סביבה שאיננה חזקה כל כך בעבודת ה׳, אפילו אם כוונותיו המעולות ביותר, לשם שמים ממש, מכל מקום כבר יש בזה הסכמה בקרב לבבו לוותר קצת על הנהגתו בעבודה ולקבל מקולות הסביבה שהולך אצלה…כי הסכנה איננה נעלמת מפנימיות לבבו, וכיון שיורד לה, לכתחילה אדעתא דהכי יורד.
And that is what happened: his grandson became the כהן גדול to פסל מיכה (see ספר שופטים פרקים יז-יח).
רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך, שחבריך יקימוה בידך.
Does that mean never working with the רשע, never working in קירוב or for a greater good? No. Read לא טוב as “not an unalloyed good”. You have to listen to everyone but not necessarily learn from what they are saying. Be careful.
But the underlying message is to listen to others; there is more danger in not being לומד מכל אדם.
ו שפתי כסיל יבאו בריב; ופיו למהלמות יקרא׃ ז פי כסיל מחתה לו; ושפתיו מוקש נפשו׃ ח דברי נרגן כמתלהמים; והם ירדו חדרי בטן׃
הלמות is a kind of hammer:
ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים; והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו׃
ויחזק חרש את צרף מחליק פטיש את הולם פעם; אמר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט׃
מהלמות thus is what the hammer does, pounding. The words of the fool invite a beating; I’d interpret that as a pounding headache. We’ve all had that kind of conversation.
But הלמות is a specific kind of hammer. דברי הימים describes the crowning of Yoash (who had been hidden from his murderous mother Ataliah):
ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות וימליכו אתו; וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך׃
”ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות“: נזר זו כלילא. ”עדות“, א״ר יהודה אמר רב: עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו.
שבקש להולמו ולא הולמתו: שתשב בראשו כתר מלכות ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו.
הולמתו means the crown “fit him”, presumably cognate with הלום, ”to a specific place“.
ויאמר אל תקרב הלם; של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא׃
So a הַלְמוּת is a mallet, a hammer for making things fit, for bashing them into place. And that, I think, is the key to the metaphor. The tool of the כסיל is the הלמות: פיו למהלמות יקרא. Everything has to fit their pre-conceived notions. They won’t listen to anything or anyone who disagrees with them, or consider any evidence that they might be wrong.
Confirmation bias refers to the cognitive tendency of individuals to seek, interpret, and recall information in a manner that aligns with their preexisting beliefs or hypotheses, while disproportionately disregarding or undervaluing contradictory evidence.
Scott Alexander calls this the problem of “trapped priors”. But to understand that, we have to think about a little math.
Bayes' Theorem is a mathematical formula for combining probabilities. If I know the probability of an event (say, there’s a 50% chance of rain), and I observe some related event (say, the sky is cloudy, which happens 50% of the time in general but 90% of the time if it is about to rain) then I can update the probability of the original event with my new observation (in this case, the math works out that there is now a 90% chance of rain).
In the words of Alexander,
P(A|B) = [P(A)*P(B|A)]/P(B), all the rest is commentary.
That’s just math. Baysian reasoning is extending that to knowledge. As rational people, we know that some of the things we believe are wrong, and we often express that in percentages (“I’m 90% certain I will pass the test”, “I’m only 50% sure that I fed the cat”). So if there are numbers, I can do math, and pretend my epistemic certainty is a “probability”. What I think before I get new evidence is my prior certainty (called “priors”), then I get some new evidence either for or against that, and I “update my priors” to be more or less sure of that fact. That’s how rational people act (we change our minds based on new information); this just puts numbers on it.
For instance, pretend I’m a doctor and you have a sore throat. After my history and examination, I figure you have strep but I’m only 60% sure, so I do a strep test. It’s positive. I know the specificity of the test (the probability that it is positive even if you don’t have strep) and I can use Bayes' Theorem to update my prior to 80% (not 100%; the test isn’t perfect). That’s pretty certain, and I prescribe antibiotics. But my new certainty is a function of my prior certainty; if I was 80% sure you didn’t have strep, then a positive strep test might lower that to 60% sure you didn’t. So I wouldn’t prescribe antibiotics, even with a positive test. I only change my opinion a little when I see contrary evidence. That’s reasonable; confirmation bias isn’t wrong.
The cognitive version of this experience is normal Bayesian reasoning. Suppose you live in an ordinary California suburb and your friend says she saw a coyote on the way to work. You believe her; your raw experience (a friend saying a thing) and your context (coyotes are plentiful in your area) add up to more-likely-than-not. But suppose your friend says she saw a polar bear on the way to work. Now you’re doubtful; the raw experience (a friend saying a thing) is the same, but the context (ie the very low prior on polar bears in California) makes it implausible…
The problem is when I can’t update my priors at all. I interpret all evidence as more proof that I was right in the first place, and my certainty goes up and up.
But in fact many political zealots never accept reality. It’s not just that they’re inherently skeptical of what the other party says. It’s that even when something is proven beyond a shadow of a doubt, they still won’t believe it. This is where we need to bring in the idea of trapped priors…
Phobias are a very simple case of trapped priors…Maybe a big dog growled at you when you were really young, and for a while you were scared of dogs. But then you met lots of friendly cute puppies, you realized that most dogs aren’t scary, and you came to some reasonable conclusion like “big growly dogs are scary but cute puppies aren’t.”
Some people never manage to do this. They get cynophobia, pathological fear of dogs. In its original technical use, a phobia is an intense fear that doesn’t habituate. No matter how many times you get exposed to dogs without anything bad happening, you stay afraid…
Less-self-aware patients will find their prior coloring every aspect of their interaction with the dog. Joyfully pouncing over to get a headpat gets interpreted as a vicious lunge; a whine at not being played with gets interpreted as a murderous growl, and so on. This sort of patient will leave the room saying “the dog came this close to attacking me, I knew all dogs were dangerous!” More self-aware patients will say something like “I know deep down that dogs aren’t going to hurt me, I just know that whenever I’m with a dog I’m going to have a panic attack and hate it and be miserable the whole time”. Then they’ll go into the room, have a panic attack, be miserable, and the link between dogs and misery will be even more cemented in their mind.
So Shlomo is telling us that the biggest problem a כסיל has is that the only intellectual tool they have is the הַלְמוּת.
Give a boy a hammer and everything he meets has to be pounded.
For example, more scientifically literate people are more likely to have partisan positions on science (eg agree with their own party’s position on scientifically contentious issues, even when outsiders view it as science-denialist). If they were merely biased, they should start out wrong, but each new fact they learn about science should make them update a little toward the correct position. That’s not what we see. Rather, they start out wrong, and each new fact they learn, each unit of effort they put into becoming more scientifically educated, just makes them wronger. That’s not what you see in normal Bayesian updating. It’s a sign of a trapped prior.
And so פי כסיל מחתה לו; ושפתיו מוקש נפשו.
פי כסיל מחתה לו: ”מחתה“ מורא ומגור מלשון (ירמיהו א:יז) אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם והענין כי הכסיל יירא את פיו באשר יירא את אויביו, כי אין פיו ברשותו כי למד שפתיו לדבר בלי עיון ומחשבה. יקרנו הנזק והמכשול בדבריו תמיד.
This is the smart, “self-aware” כסיל. They fear their own words, since they can see the disaster coming as they find themselves more trapped in their own biases. That’s part of why איזהו חכם? הלומד מכל אדם; that lets you break out of your trapped prior. We see that experimentally with LLM’s:
AI Produces Gibberish When Trained on Too Much AI-generated Data
Generative AI models are now widely accessible, enabling everyone to create their own machine-made something. But these models can collapse if their training data sets contain too much AI-generated content.
Model collapse is a degenerative process affecting generations of learned generative models, in which the data they generate end up polluting the training set of the next generation. Being trained on polluted data, they then mis-perceive reality.
But it is true of human intelligence as well. So this becomes a מוסר lesson: you need to work on your מידות to not automatically reject everyone else’s opinion. דברי נרגן כמתלהמים. Curmudgeons have trapped priors.
מלת ”כמתלהמים“ [הפוכה] כמו מתהלמים על דרך שמלה שלמה מלשון (משלי כג:לה) [הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי] הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי. וכאלו אמר דברי נרגן כמתהלם.
אמר שלמה המלך עליו השלום דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן. פרושו: הנרגן הוא האיש אשר דרכו וחקו להתאונן ולהתרעם וימצא תנועות [תנואות] על חברו תמיד על מעשיו ועל דבריו. ואף על פי שחברו בתמו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר. וידון כל דבר לחובה ולא לזכות וכל שגגה ישים לזדון…מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב זה סער מתחולל על הלב. והנה הוא כיורה זקים יורדים חדרי בטן…
And והם ירדו חדרי בטן: this attitude becomes part of your identity. While לב is used as a metaphor for intuition or subconscious thought, בטן is even deeper than that.
א ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול; אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל׃ ב ואפתח את פי; ויאכילני את המגלה הזאת׃ ג ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך; ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק׃
ד ויאמר אלי; בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃
Don’t be a כסיל or a נרגן. Keep your mind open.