Once more unto the breach, dear friends, once more; Or close the wall up with our English dead. In peace there's nothing so becomes a man As modest stillness and humility: But when the blast of war blows in our ears, Then imitate the action of the tiger; Stiffen the sinews, summon up the blood, Disguise fair nature with hard-favour'd rage; ##Security Detail א ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל; ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃ ב ויאמר דוד אל אכיש לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך; ויאמר אכיש אל דוד לכן שמר לראשי אשימך כל הימים׃ It certainly seems that there is a lot going unsaid in this conversation. The Malbim and Alshich have almost opposite interpretations of Achish's motivations here. Does he trust David or not? And what is David saying with "לכן אתה תדע"? ר״ל לא תצא בין אנשי החיל רק תצא אתי (כי סביב המלך הלכו הכרתי והפלתי לשמרו בין מני צר בין מאנשי חילו בל ימרדו בו, ולרוב היה בוחר לזה אנשי חיל מארץ אחרת שלא ישתתפו עם אנשי חילו במרד, כמו שנהרגו מלכי ישמעאל כנודע) . אך הנה היה מקום לחוש פן להתרצות את שאול אדוניו ועם ישראל ישאר במקומו, ובהלחמו עם ישראל יבא דוד ואנשיו מאחריהם ותהיה המלחמה לפלשתים פנים ואחור, על כן היתה העצה הנאותה ללכת דוד באמצע מחנה פלשתים, שאם יחפוץ לריב עם אכיש, יהיה כתוא מכמר (כמו בישעיה נא:כ) מסובב מפלשתים. ועדיין אם מוראת דוד היתה על אכיש, לא טוב הדבר שידע דוד קצת ימים קודם המלחמה, כי אם תכף בנסוע מחנה פלשתים יאמר לו בא אתה ואנשיך בקרב מחננו, כי אם יהיו ימים או עשור בינתים יוכל לשלוח שלוחים לשאול וישראל עמו איך הוא בקרב מחנה פלשתים הולך, ושיתחזקו נגד פלשתים, כי הוא יהיה לישראל מגדל עוז לתת אויביהם בידם, לכן טוב טוב הוא שלא ידע דוד דבר עד עת הפועל, פן יגלה אזן ישראל. על כן אכיש כבוטח בדוד שלא יבגוד בו, אמר אליו ידוע תדע, כלומר מה שלא יבצר מידוע לך בסוף בעת נסוע המחנה תדע מעתה כי אתי תצא במחנה שהוא בקרב המחנה, אתה ואנשיך, שלא אירא שתגלה אזן עמך ישראל להחזיק את ידם מקודם לכתך עמנו. Malbim feels that Achish's final comment, "שמר לראשי אשימך כל הימים" means that he trusts David completely: בא להוציא מלבו שלא יחשוב שזה מהיותו בלתי מאמין לו, רק בהפך, כי יהיה כל הימים שומר לראשו בגודל בטחונו בו. But David's comment, לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך, seems clearly to be meant to be ambiguous: ואתה תראה שהיו דברי דוד סתומים כאמרו אתה תראה אשר יעשה עבדך, והוא שאכיש הבינו על הגבורה אשר יעשה, ודוד לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, כי אם להציל את אכיש ולהגין עליו שלא יכוהו, ולא להלחם בישראל. ג ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברהו ברמה ובעירו; ושאול הסיר האבות ואת הידענים מהארץ׃ ד ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם; ויקבץ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבע׃ ה וירא שאול את מחנה פלשתים; וירא ויחרד לבו מאד׃ ו וישאל שאול בה׳ ולא ענהו ה׳ גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃ וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד וירד אל מדבר פארן׃ Radak understands ויקברהו ברמה ובעירו as ויקברהו ברמה בעירו, as a way of disambiguating the name רמה, since every town seemed to have been named רמה: לפי שהיו שתי רמות כמו שאמר מן הרמתים לפיכך אמר ובעירו כלומר באותה רמה שהיתה עירו But the Targum has a more poetic interpretation, that עירו refers to ויספדו לו כל ישראל: וספדו עלוהי אינש בקרתיה And we will see an even deeper explanation from the Malbim. ##Expiration and Inspiration We don't have any explicit story of Saul eliminating the אבות and ידענים, but it certainly goes with his devotion to the service of ה׳ and to Samuel. We know that Samuel led a campaign to remove idol worship from the land: ג ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל ה׳ ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים׃ ד ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרת; ויעבדו את ה׳ לבדו׃ We will see later why the elimination of אבות and ידענים was left for Saul to accomplish. But what are אבות and ידענים? אל תפנו אל האבת ואל הידענים אל תבקשו לטמאה בהם; אני ה׳ אלקיכם׃ י לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף׃ יא וחבר חבר; ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים׃ יב כי תועבת ה׳ כל עשה אלה; ובגלל התועבת האלה ה׳ אלקיך מוריש אותם מפניך׃ יג תמים תהיה עם ה׳ אלקיך׃ יד כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו; ואתה לא כן נתן לך ה׳ אלקיך׃ טו נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה׳ אלקיך; אליו תשמעון׃ והנה זכר באיסור העבירה הזאת תשעה שמות. האחד מעביר בנו ובתו באש. הב׳ קוסם קסמים. השלישי מעונן. הרביעי מנחש. החמישי מכשף. הששי וחובר חבר. השביעי ושואל אוב. השמיני וידעוני. הט' ודורש אל המתים, וכבר חשב הרמב״ן שכל אלה מיני כשוף...כי כל המלאכות האלה היו להגדת העתיד אם לא שיהיו מדרכים ואופנים וכלים מתחלפים. א העושה אוב או יידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל; היה שוגג מביא חטאת קבועה. ב כיצד מעשה האוב זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עימו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאוד וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו. ג וכן הלוקח גולגולת של מת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחייו שפל עד מאוד ומשיבו׃ כל אלו מעשה אוב הן; והעושה אחד מהן נסקל. ד כיצד מעשה היידעוני--מניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו ומקטיר, ועושה מעשייות אחרות, עד שייפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידין להיות. וכל אלו, מיני עבודה זרה הן; ואזהרה שלהן מניין, תלמוד לומר (ויקרא יט:לא) אל תפנו אל האובות ואל היידעונים. ##I Only Miss You When You're Gone Abarbanel explains the connection between Samuel's death and the rest of the perek: בימי עלי (שמואל א ג:א) דבר ה׳ יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, הנה אחרי שחלה הנבואה על שמואל נתמלא הבית כלו אורה והיו בישראל באמצעותו נביאים הרבה... ולכן בימיו היה להקת הנביאים במדרשו בניות ברמה, אבל אחרי מותו נסתלקה ההכנה ההיא ונעלה השפע הנאצל ממנו. טז ויאמר ה׳ אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו; ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך׃ יז וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם; ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך׃ אמר ושמואל מת, ומצד זה ושאול הסיר את האובות כו׳ מן הארץ, כי בחיי שמואל לא פנה לזה כי מי סכל ידרוש אל המתים בעת שחי הרואה שהגיד לכל אחד כל משאלותיו, וגם כי בימיו היו נביאים רבים שהיו מגידים כל חפץ, אבל במות שמואל נסתם חזון ופסקה הנבואה, ויחלו העם הרוצים לדעת ההוה או העתיד לדרוש באוב וידעוני, ועי״כ התעורר שאול לבערם מן הארץ (ועז״א ויקברהו ברמה ובעירו, שהגם שלפי הפשט מ״ש ברמה ובעירו מוסב על ויספדו אותו שספדו ברמה ובעירו, בכל זה ממה שכתוב ויקברוהו ברמה ובעירו משמע גם כן שקברו אותו במקומות האלה, וזה יצדק ג״כ מצד המליצה, שאם לא היה נסתם חזון במותו היה נחשב כי חי, כי עדן היו שואבים מי הנבואה מדליו, והגם שיקבר גופו בעירו, לא נקבר ברמה כי שם חי מצד שפעו הנוזל שם, אבל ע״י שפסק השפע קברוהו גם ברמה, ר״ל שפסק ממציאות גם שם). כל מי שיש לו בן יגע בתורה, כאילו לא מת The second reason that Samuel's death is relevant is its effect on Saul: בראות שאול שהיה שמואל מת ואין מי שיגין עליו ושיתפלל בעדו ולא שיגיד לו מה יעשה, ובראותו שהיה מחנה פלשתים דבר בלתי משוער בכמותו ובחזקו ושהיה לבו חרד בקרבו מאד התאוה תאוה לדעת מה יהיה אחרית אלה. וישאל שאול בה׳ ולא ענהו ה׳ גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃ בחלמות ויאמר שמעו נא דברי; אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו׃ י ויבאו שם הגבעתה והנה חבל נבאים לקראתו; ותצלח עליו רוח אלקים ויתנבא בתוכם׃ יא ויהי כל יודעו מאתמול שלשם ויראו והנה עם נבאים נבא; ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים׃ יג ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח ה׳ אל דוד מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל וילך הרמתה׃ יד ורוח ה׳ סרה מעם שאול; ובעתתו רוח רעה מאת ה׳׃ באורים ו ויהי בברח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה; אפוד ירד בידו׃ ...ט וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה; ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד׃ י ויאמר דוד ה׳ אלקי ישראל שמע שמע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה לשחת לעיר בעבורי׃ יא היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול כאשר שמע עבדך ה׳ אלקי ישראל הגד נא לעבדך; ויאמר ה׳ ירד׃ בנביאם לד וילך שמואל הרמתה; ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול׃ לה ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול; וה׳ נחם כי המליך את שאול על ישראל׃ There are two נבאים who are still extant: Gad and Avigail. And they are both with David. So all the opportunities for Saul to hear דבר ה׳ are now in the hands of David. Facing the united armies of the Philistines, Saul panics and hammers home the last nail in his own coffin. ##In the Eye of the Beholder Getting back to the necromancy, which will occupy us for the next few sessions, we have to ask: How are we to understand this? Is there such thing as necromancy? There are strongly held opinions both ways among the rabbinical authorities, and we will deal with this more in the next shiur. The most famous argument is between the Rambam and the Ramban: יז ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהן חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה; שנאמר כי לא נחש ביעקוב ולא קסם בישראל (במדבר כג כג) ונאמר כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו; ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך (דברים יח יד). יחכל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינן דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלוקיך (דברים יח יג). ועתה דע והבן בענין הכשפים: כי הבורא ית׳ כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה להן, נתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם, כאשר הוא מנוסה בחכמת איצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם, והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים עליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר למטה מהם...וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני ובמבט פלוני תעשה תמונה והקטרה כענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע, והנה גם זה הנהגת הלבנה וכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא ית׳, אשר שם בהם מאז, וזה הפך, וזה סוד הכשפים וכחם, שאמרו בהם שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שם הפך הכחות הפשוטים, והם הכחשה לפמליא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה, שיונח העולם במנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו... We will continue this discussion next time.