בס״ד

Kavanot: Murder Most Foul

Thoughts on Tanach and the Davening

Murder most foul, as in the best it is.
But this most foul, strange and unnatural.

Ghost, Hamlet, Act I, Scene V

When Saul cannot get anyone else to carry out his commandments, he turns to the loyal Doeg:

יח ויאמר המלך לדויג (לדואג) סב אתה ופגע בכהנים; ויסב דויג (דואג) האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד׃ יט ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק; ושור וחמור ושה לפי חרב׃

שמואל א פרק כב

What does it mean, “נשא אפוד בד”? There can be only one כהן גדול, and that is אחימלך. One answer is that of the Targum:

…וקטל ביומא ההוא תמנן וחמשא גברין דכשרין למלבש אפוד דבוץ׃

תרגום, שם, פסוק יח

But the אפוד of the כהן גדול was not of linen, so I would interpret the אפוד as simply a marker of status, a bit of clothing that one wore over one’s regular robes, like a tie nowadays. We see in תנ״ך others wearing an אפוד:

ושמואל משרת את פני ה׳; נער חגור אפוד בד׃

שמואל א ב:יח

ודוד מכרכר בכל עז לפני ה׳; ודוד חגור אפוד בד׃

שמואל ב ו:יד

חז״ל saw Doeg almost as a tragic figure. Saul commands him with סב אתה; you go do this. One gets the impression that he didn’t expect things to go that far.

כיון שראה שלא שמעו לו, אמר לו לדואג: מה אתה עומד? הכיתם בלשון הכם בחרב, עמד והכה אותם, שנאמר: וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש. ראה גבירה שהיה בו שלא סייעו אדם בעולם אלא הוא עצמו הרגן, ולא אלו בלבד אלא ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.

ילקוט שמעוני, שמואל א פרק כב, סימן קלא

We will look at this more later.

Misplaced Mercy

What led Saul to even think of committing such an atrocity? The wording of the massacre calls to mind an earlier massacre:

ב כה אמר ה׳ צב־אות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים׃ ג עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו; והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור׃

שמואל א פרק טו

And the gemara puts those together:

שאמר לו הקב״ה לשאול (שמואל א:טו) לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו (קוהלת ז:טז) אל תהי צדיק הרבה ובשעה שאמר לו שאול לדואג (שמואל א:כב) סוב אתה ופגע בכהנים יצאה בת קול ואמרה לו (קוהלת ז:יז) אל תרשע הרבה.

יומא כב,ב

רבי שמעון בן לקיש אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר (שמואל א כב:יח) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב. ולא תהא נוב כזרעו של עמלק?!

ורבנן אמרין: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שמדת הדין פוגעת בו. שנאמר (שמואל א לא:ו) וימת שאול ושלשת בניו.

קהלת רבה ז:לג

Rabbi Kook possibly was a vegetarian, but he felt there was a grave danger in vegetarianism:

Vegetarianism risks erasing the distinction between man and beast. Animal rights are important but human rights moreso. Additionally, if animal rights are raised as a priority, some people will satisfy their instinct for generosity with animals while treating fellow people cruelly. We would find horrible humans who think they are righteous because of their kindness to animals.

Rabbi Gil Student, Is Vegetarianism Dangerous?

Moral equivalence means that all things are equally deserving of mercy. But then all things are equally deserving of cruelty. Once we allow the possibility of cruelty, if we cannot make moral distinctiions, we risk losing the very mercy that inspired us to begin with.


Oh, beware, my lord, of jealousy!
It is the green-eyed monster which doth mock
The meat it feeds on.

Iago, Othello, Act I, Scene III

We have very little information about Doeg in the text; just these two brief incidents. Again, חז״ל saw in him a tragic figure, a תלמיד חכם who was destroyed by jealousy:

דרש רבא מאי דכתיב (שמואל א:יט) וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם…גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין…ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד כדכתיב (תהילים סט:י) כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי.

זבחים נד,ב

And it was the source of his destruction:

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא…ארבעה הדיוטות בלעם ודואג אחיתופל וגיחזי.

משנה סנהדרין י:ב

דואג אדם גדול בתורה היה באו ישראל ושאלו את דוד לחם הפנים מהו שידחה את השבת אמר להם סידורו דוחה את השבת לא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת. והיה שם דואג ואמר מי הוא זה שבא להורות לפניי אמרו לו דוד בן ישי הוא. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך ישראל להמית את נוב עיר הכהנים.

ירושלמי סנהדרין , שם

The spelling of his name changes in the text, reflecting his fall:

כתיב: דואג, וכתיב: דויג. אמר ר׳ יוחנן: בתחילה היה הקב״ה יושב ודואג שמא יצא לתרבות רעה, לאחר שיצא זה, אמר: ווי כבר יצא זה.

ילקוט שמעוני, שמואל א פרק כב, סימן קלא

And they imagined his death in terms of the death of נדב and אביהוא, who were also considered צדיקים whose eagerness was their fatal flaw:

כיצד נתרחק? ר׳ חנינה ור׳ יהושע בן לוי: חד אמר אש יצאה מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיו. וחרנה אמר תלמידים וותיקים נזדווגו לו והיו למידים והוא שכח לקיים מה שנאמר(איוב כ:טו) חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵ־ל.

שם

א״ר יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות

סנהדרין קו,ב

א למנצח משכיל לדוד׃
ב בבוא דואג האדמי ויגד לשאול;
ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך׃
ג מה תתהלל ברעה הגבור; חסד אל כל היום׃
ד הוות תחשב לשונך; כתער מלטש עשה רמיה׃
ה אהבת רע מטוב; שקר מדבר צדק סלה׃
ו אהבת כל דברי בלע; לשון מרמה׃
ז גם אל יתצך לנצח;
יחתך ויסחך מאהל; ושרשך מארץ חיים סלה׃
ח ויראו צדיקים וייראו; ועליו ישחקו׃
ט הנה הגבר לא ישים אלקים מעוזו;
ויבטח ברב עשרו; יעז בהותו׃
י ואני כזית רענן בבית אלקים;
בטחתי בחסד אלקים עולם ועד׃
יא אודך לעולם כי עשית; ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך׃

תהילים פרק נב

יסחך מאהל

This is the source of the midrash above about Doeg’s death. One interpretation of מאהל is literal: Doeg is destroyed from the tent.

א ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת; ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה אתם׃ ב ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם; וימתו לפני ה׳׃

ויקרא פרק י

Or the אהל is the tent of the Torah from which Doeg is finally banished:

ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו; ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל׃

שמות לג:יא

ויראו צדיקים וייראו

What are the צדיקים afraid of?

אלופינו מסבלים; אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו׃

תהילים קמד:יד

אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי.

ברכות יז,ב

אני כזית רענן

The image of the olive tree comes up frequently in תנ״ך:

זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה׳ שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו׃

ירמיהו יא:טז

And it specifically refers to the fact that the olive is a bitter, unpleasant fruit that requires crushing to release its oil:

אמר רבי יוחנן למה נמשלו ישראל לזית לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע״י כתיתה אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע״י יסורין.

מנחות נג,ב

David is saying that despite the tribulation of his life, he will remain in בית אלקים and not betray it as Doeg has done.