Back in the story of Avshalom, when we last saw him, he had been welcomed back to the palace but not restored to his position as crown prince.
ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים; וחמשים איש רצים לפניו׃
We’ve seen this expression, ויהי אחרי כן, before:
ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר; ויאהבה אמנון בן דוד׃
It doesn’t presage good news.
אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה; כל מקום שנאמר ”ויהי“ אינו אלא לשון צער. (אסתר א:א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוה המן; (רות א:א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים הוה רעב; (בראשית ו:א,ה) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב…וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם…
There is an interesting halacha about this perek:
מעשה אבשלום נקרא ומתרגם. פשיטא! מהו דתימא? ליחוש ליקריה דדוד; קמ״ל.
וראיתי בספר באר משה שמבאר את תשובת הגמרא ”קא משמע לן“
שלומדים מהפרשה
הזו לימודים גדולים ונשגבים, ולכן קוראים אותה ומתרגמים בשל הלימודים שלומדים ממנה, וזו
תשובת הגמרא ”קא משמע לן“.
What do we learn from the story of Avshalom? One obvious thing is the consequences of the law of אשת יפת תאר and of the בן סורר ומורה; as we discussed before, Avshalom’s mother was מעכה בת תלמי מלך גשור, likely a captive princess.
יא וראית בשביה אשת יפת תאר; וחשקת בה ולקחת לך לאשה׃…
טו כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה; והיה הבן הבכר לשניאה׃…
יח כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו; ויסרו אתו ולא ישמע אליהם׃…כא ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך; וכל ישראל ישמעו ויראו׃…
כב וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת; ותלית אתו על עץ׃
כל מאן דנסיב יפת תואר נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל.
אמר [רש״י: חושי הארכי לדוד]: מאי טעמא קנסיבת יפת תואר? א״ל: יפת תואר רחמנא שרייה! א״ל: לא דרשת סמוכין? דסמיך ליה: (דברים כא:יח) ”כי יהיה לאיש בן סורר ומורה“; כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה!
כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ: ידוע מה שאחז״ל שדהע״ה נשא יפת תואר ויצא ממנו אבשלום וה״ל למידרש סמוכים נמצא בן סורר ומורא דקרא נרמז בו אבשלום שלא העציב בו אביו מימיו ולא הביאו לב״ד ליסר אותו לבסוף נתקיים בו ותלית אותו על עץ שהרי נתלה בשערו.
And while Avshalom is not a literal halachic בן סורר ומורה (that only applies to a 13-year old), he is still the archetype of what a בן סורר ומורה is. The actual halacha never applied, but just like Avshalom, it is a source of lessons for the future:
דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר.
However, ר׳ יונתן objects that the halacha did apply:
אמר ר׳ יונתן: אני ראיתיו וישבתי על קברו.
Rabbi Aryeh Klapper points out many problems with ר׳ יונתן’s comment. First, ר׳ יונתן was a כהן, and should not have been anywhere near a grave. Second, he was an second-century CE tanna, who lived a century after the Sanhedrin could judge capital cases. So he could not have seen an actual case of בן סורר ומורה being tried. Third, there is a halacha forbidding anyone from sitting on a grave. So one might say that ר׳ יונתן isn’t being literal either:
ולולא דמסתפינא אמינא על פי דברי חז״ל (סנהדרין לז,ב) מיום שחרב בית המקדש אע״פ שבטלה סנהדרין, דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו; מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה אן נחש מכישו…וכן מצא קבר של בן י״ג ונתברר לו שהיה מתנהג לגמרי כבן סורר ומורה, וראה מזה שאף שלא דנו אותו בב״ד, דין בן סורר ומורה לא בטל.
But there is a historical “בן סורר ומורה”: Avshalom!
ראיתי בחתם סופר עה״ת [I did not find this]
שמביא את דברי רבינו בחיי שמבאר מאמר הגמרא (סנהדרין עא,א) בן סורר לא נברא ולא היה, ולמה נאמר, דרוש וקבל שכר. אמר רבי יהונתן, אני ראיתיו
ישבתי על קברו. שהכונה לבן סורר ומורה כאבשלום, שעל קברו של אבשלום ישב.
.jpg)
By Ricardo Tulio Gandelman from Rio de Janeiro, Brazil - Panorama 7, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=35449277
Tomb of Absalom (Hebrew: יד אבשלום, Transl. Yad Avshalom; literally Absalom’s Shrine), also called Absalom’s Pillar, is an ancient monumental rock-cut tomb with a conical roof located in the Kidron Valley in Jerusalem, a few metres from the Tomb of Zechariah and the Tomb of Benei Hezir. Although traditionally ascribed to Absalom, the rebellious son of King David of Israel (circa 1000 BCE), recent scholarship has dated it to the 1st century CE.
…The freestanding monument contains a burial chamber with three burial sites. The chamber is carved out of the solid lower section of the monument, but can only be accessed from the upper section via a built entrance and a staircase. It has been compared to Petra, given the rock-cut nature of the bottom segment and the style of the finial.
…Residents of Jerusalem would bring their unruly children to the site to teach them what became of a rebellious son.
And the fact that the “Tomb of Avshalom” has no actual connection to Avshalom is irrelevant. It is a symbol of his rebellion, and a source of a lesson about how to not raise children. And that is why מעשה אבשלום נקרא ומתרגם. What was the problem with David’s relationship with Avshalom? David is clearly not denying Avshalom anything; he has מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו. His brother Adoniya will later do the same thing:
ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך; ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו׃
It is a symbol of royalty:
ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם; את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃
However, David will not name Avshalom as his successor; he [David] knows that.
ז ויאמר דויד לשלמה; בנו (בני) אני היה עם לבבי לבנות בית לשם ה׳ אלקי׃
ח ויהי עלי דבר ה׳ לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית; לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני׃
ט הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב; כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו׃
י הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי לבן ואני לו לאב; והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם׃
יא עתה בני יהי ה׳ עמך; והצלחת ובנית בית ה׳ אלקיך כאשר דבר עליך׃
But he won’t explicitly tell his other sons that until the end of his life. Avshalom has some sort of position and power, and that is implied in the end of the last perek (שמואל ב יד:לג) ויקרא אל אבשלום.
והיטב דברו בזה האחרונים שקריאה לפלוני מורה שהיה הקרוא רחוק ממנו ושולח אחריו שיבא אליו…אבל בכל מקום שאומר קרא אל פלוני, מורה שהקרוא עומד לפני הקורא או קרוב אליו והקריאה הוא דרך כבוד וחבה שמזמינהו אל הדבור, וכלל זה בדוק בכל מקום.
To be called, קרא אל, is to have a “calling”:
- calling
- a strong inner impulse toward a particular course of action especially when accompanied by conviction of divine influence
ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי; ובני דויד הראשנים ליד המלך׃
So Avshalom had power, wealth and fame. What he did not have is a relationship with his father.
וכן על דרך זה מצינו בשלמה
המלך ע״ה
עצמו עודנו נער היה בן חביב ונחמד
לאביו ואמו על כן אביו הוכיחו וציוהו
וכן אמו יסרתו תמיד כדכתיב
(משלי לא:א)
מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ; כורכתו על העמוד
ומכהו. אבל אדוניה וכן אבשלום רחקו
שבט מוסר מעליהם וכן כתיב באדוניה
(מלכים א א:ו)
וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו ולמה לפי שלא היה
מקובל על
אביו…
ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני שם; ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון והמתני׃
And I think that is the essence of the לימודים גדולים ונשגבים of the story of Avshalom and David.
The opposite of love is not hate, it’s indifference.
So what does Avshalom do with what power he has? He undermines his father.
ב והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער; ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך׃
ג ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכחים; ושמע אין לך מאת המלך׃
ד ויאמר אבשלום מי ישמני שפט בארץ; ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו׃
ונכוחים: צודקים שראוי להתוכח בהם, כמו (משלי כד:כו) מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.
There is some subtlety to Avshalom’s method here. He is appealing to those מאחד שבטי ישראל because he is playing on the historic tension between יהודה and the rest of the tribes.
ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את הפלשתים עד בואך גיא ועד שערי עקרון; ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד גת ועד עקרון׃
And even David, who was king over the united Israel, was really the single king over two separate countries.
וכל ישראל ויהודה אהב את דוד; כי הוא יוצא ובא לפניהם׃
A composite monarchy (or composite state) is a historical category…that describes early modern states consisting of several countries under one ruler, sometimes designated as a personal union, who governs his territories as if they were separate kingdoms, in accordance with local traditions and legal structures.
ודרש לכל איש על אודותיו, עד ששאלו מאיזה עיר הוא כשוקד לדעת כל עניניו עד מקום מגורתו, ואחרי שמע דבריו, א״ל שדבריו טובים, רק לא ימצא משפט מצד המלך, ובזה השריש בלבם שהמלך לא ישמע משפטי העם, מזקנותו או מעצלותו, וגם הסתיר בדבריו מלשינות אחרת במה ששאל מאיזה עיר הוא כאומר שהמלך לא ישקוד רק על טובת שבטו, לא על יתר שבטי ישראל, ושלכן כאשר א״ל שהוא מאחד שבטי ישראל שאינה ממשפחת המלך א״ל ”כי שומע אין לו מאת המלך“.
But Avshalom may be more subtle than that. Remember the “משפט המלך”:
י ויאמר שמואל את כל דברי ה׳ אל העם השאלים מאתו מלך׃
יא ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם; את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃
יב ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים; ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו׃
יג ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃
יד ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח; ונתן לעבדיו׃
טו וזרעיכם וכרמיכם יעשר; ונתן לסריסיו ולעבדיו׃
טז ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח; ועשה למלאכתו׃
יז צאנכם יעשר; ואתם תהיו לו לעבדים׃
יח וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם; ולא יענה ה׳ אתכם ביום ההוא׃
Avshalom is asking “מי ישמני שפט”, not “מי ישמני מלך”.
והוא מה שנאמר בגמרא (סנהדרין כ,ב) ”כל האמור בפרשת המלך, מלך מותר בו“, וזהו דכתיב
”ויהי כל האיש וכו׳ לבוא אל המלך למשפט“, פירוש בענינים הנוהגים בדיני המלך וכל האמור
בפרשת המלך שהמלך מותר בו, וכאשר יבוא האיש לפני המלך בטענות מדוע לקחו ממנו שדה
או כרם או מעין זה וכואב לו מדוע דוקא ממנו נלקח, וע״ז היה אבשלום משיב לו ואומר, ”ראה
דבריך טובים ונכוחים“ כי המיסים והארנוניות כבד מנשוא, וכל אשר לך מוחרם למלך, אבל,
"ושומע אין לך מאת המלך“, מפני שהמלך סומך עצמו על הא דאמרינן דכל האמור בפרשת
המלך מלך מותר בו, וע״כ לא ישמע לך כי הכל מותרין לו הכל שרויין לו, כי מלך הוא. אבל,
”מי יתנני שופט בארץ“, שהוא יהיה רק בתור ”שופט“ שאין לו זכות ב”פרשת המלך“, ולכן
אפילו ”ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט“, ויבוא ”עלי“ לטעון בעניני המסים
והארנוניות כי אינו יכול לעמוד בהם ואין ידו משגת לשאת העול אשר הוטל עליו, ”והצדקתיו“
יהיה שומע לו ולתלונתו באם תהיה צודקת, וכ״ז כיון שהוא יתמנה לשופט בלבד.
Avshalom is demanding a return to the days of ספר שופטים, when the people were free, with no central government taking their money and telling them how to run their lives.
ויהי בימי שפט השפטים: …מפני שהיה בימי שפט השפטים שעל הימים האלה אמר (שופטים כא:כה) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
He is a classic populist demagogue. He will refuse to be a מלך. Of course, he will still be the ruler. He wants to be Lord Protector of Israel.
After the execution of Charles [King Charles I], England was ruled by a small group of MPs called ‘the Rump’. After three years, they had still not agreed to call a new Parliament and therefore England was still ruled without one. In April 1653, [Oliver] Cromwell and 40 musketeers, soldiers armed with guns, marched into the Rump Parliament and closed it down.
At first, Cromwell tried calling what was known as the ‘Barebones Parliament’, and also the ‘Parliament of Saints’, but it was dissolved as some of its members were seen as too radical. In December 1653, the army declared Cromwell ‘Lord Protector’, and gave him almost the powers of a king in 1657.
…Cromwell dismissed both his Parliaments, which he regarded as too radical. He refused a petition to make himself king…He set up a system of ‘Major-Generals’, who ran the country as a military dictatorship until 1657.
And then Avshalom cements his popularity by refusing the honor due a king. He is not the vain elitist (כאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד) that everyone thought; he treats everyone as an equal:
ה והיה בקרב איש להשתחות לו; ושלח את ידו והחזיק לו ונשק לו׃
ו ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלך; ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל׃
The irony, of course, is that is not David, but Avshalom, who is imposing משפט המלך: ויעש לו אבשלום מרכבה וססים; וחמשים איש רצים לפניו. It is David who comes closest to the ideal leader: (שמואל ב ח:טו) וימלך דוד על כל ישראל; ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו.