Everyone knows the story of little Avraham and the big idol. And everyone knows where it is in the Torah.
(בראשית יא, כח) וימת הרן על פני תרח אביו: רבי חיא בר בריה דרב אדא דיפו: תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר, הושיב לאברהם מוכר תחתיו. הוה אתי בר אינש בעי דיזבן, והוה אמר לה: בר כמה שנין את? והוה אמר ליה: בר חמשין או שתין. והוה אמר ליה: וי ליה לההוא גברא דהוה בר שתין ובעי למסגד לבר יומי! והוה מתביש והולך לו.
חד זמן אתא חד אתתא טעינא בידה חדא פינך דסלת, אמרה ליה: הא לך קרב קדמיהון. קם נסיב בוקלסא בידיה, ותברינון לכלהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה, אמר ליה: מאן עביד להון כדין? אמר ליה: מה נכפור מינך. אתת חדא אתתא טעינא לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קדמיהון. קריבת לקדמיהון. הוה דין אמר אנא איכול קדמאי, ודין אמר אנא איכול קדמאי. קם הדין רבה דהוה ביניהון, נסב בוקלסא ותברינון. אמר ליה: מה אתה מפלה בי? וידעין אינון?! אמר ליה: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?
נסביה ומסריה לנמרוד. אמר ליה: נסגוד לנורא. אמר ליה אברהם: ונסגוד למיא דמטפין נורא. אמר ליה נמרוד: נסגוד למיא. אמר ליה: אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא. אמר ליה: נסגוד לעננא. אמר ליה: אם כן נסגוד לרוחא דמבדר עננא. אמר ליה: נסגוד לרוחא. אמר ליה: ונסגוד לבר אינשא דסביל רוחא. אמר ליה: מלין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור. הרי אני משליכך בתוכו, ויבוא אלו־ה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו.
הוה תמן הרן קאים פלוג; אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרוד אנא אמר דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם לכבשן האש ונצל, אמרין ליה דמאן את? אמר להון: מן אברהם אנא, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו, ויצא ומת על פני תרח אביו. הדא הוא דכתיב: וימת הרן על פני תרח וגו׳.
Here is the story as presented in the Torah:
כו ויחי תרח שבעים שנה; ויולד את אברם את נחור ואת הרן׃ כז ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן; והרן הוליד את לוט׃ כח וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃ כט ויקח אברם ונחור להם נשים; שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה׃ ל ותהי שרי עקרה; אין לה ולד׃ לא ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו; ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם׃ לב ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה; וימת תרח בחרן׃
That is all we get for origin story of Avraham, before לך לך. So where does this aggadah come from? The key is clearly ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. They leave Ur, the capital of ancient Babylon, to head to the wild unknowns of כנען. They may not make it all the way there, and settle in חרן, before Avraham is called to complete the journey.
ה׳ will later remind Avraham about his “escape” from Ur:
ויאמר אליו; אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה׃
So that is what we will focus on.
The previous perek gives us a peek into contemporary (to Avraham) politics:
ח וכוש ילד את נמרד; הוא החל להיות גבר בארץ׃ ט הוא היה גבר ציד לפני ה׳; על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה׳׃ י ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער׃
א ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃ ב ויהי בנסעם מקדם; וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃…ח ויפץ ה׳ אתם משם על פני כל הארץ; ויחדלו לבנת העיר׃ ט על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ; ומשם הפיצם ה׳ על פני כל הארץ׃
להיות גבור בארץ: ממנו החל ענין מלוכה להתגבר ולשור על אנשים. ובאמת היה כך רצון ה׳ וזהו קיום העולם. שאלמלא מוראה…איש את רעהו חיים בלעו.
Nimrod is the king of Babylon, as they are building the Tower that unites everyone into one fascist state: שפה אחת ודברים אחדים (we’ve talked about that extensively, most notably in פרשת נח תשע״ט). If you work out the chronology, Avraham is 48 at the time of the tower of Babel, presumably corresponding to his midrashic confrontation with Nimrod. So he is not a little kid at all. So what is Terach doing, bringing him before Nimrod? And in the פשט, why is Terach leaving Ur? There is an incredibly important Ramban that teaches us about the nature of aggadah, taking it seriously but not literally:
על פני תרח אביו בארץ מולדתו: כתב רש״י כדרך דברי רבותינו: תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן…וזהו ”אור כשדים“…והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת ואני מבאר אותו…והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג:כט) כי הזכירו בספר ”עבודת האכרים המצרים“, כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם. אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו או נס נסתר שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו.
We know what Avraham’s mission in life was: preaching the message of ethical monotheism.
ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה; בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳׃
And that mission had started before he moved to כנען, when he was still living in חרן:
ד וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ וילך אתו לוט; ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃ ה ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן; ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃
אשר עשו בחרן: שהכניסן תחת כנפי השכינה; אברהם מגיר את האנשים ושרה מגירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום.
The implication of the way we are reading our parsha is that Avraham was preaching even during his days in Ur, and the powers that be tried to pull a Socrates and execute him for asebeia, “irreverence towards the state gods”. But ה׳ saves him, and he escapes to חרן. But it is his father Terach who brings him there: ויקח תרח את אברם בנו…ויצאו אתם מאור כשדים.
Rabbi Moshe Eisemann is bothered by a pasuk that we quote in the haggadah:
מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבדתו, שנאמר: ויאמר יהושע אל כל העם, כה אמר ה׳ אלקי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים.
ב ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה׳ אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו אלהים אחרים׃ ג ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אתו בכל ארץ כנען; וארב וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק׃
Somehow the ear cringes at the formulation. Terach is our father? When Berachos 16b teaches us that only the three patriarchs, Abraham, Isaac and Jacob, are called אבות, fathers, this surely means that with Abraham there came a new beginning and we, his descendants, know only him as father—never Terach and all who went before him.
Our forefathers were among these idol-worshippers…Terach must have believed passionately indeed, to have been willing to consign his rebel son Abraham to the searing flames of Nimrod’s furnace. Shocking as it may sound, we could read this readiness for the ultimate sacrifice as the forerunner of the akeidah!
…But here we have the solution. In this one small—or…not so small—matter, we trace our descent to Terach…[I]t is that which enables us to navigate the taut and narrow wire that leads from חֵרות to עבדות.
In this reading, Avraham learned the power of faith from Terach his father. And his father continues to support him, even as he goes into exile for his insane cult.
And I think that becomes an important lesson for our relationship with our children. No matter how much we disagree, how far off our דרך our children may go, we don’t need to cut off all contact. And no matter how wrong our parents may be, we still have much to learn from them. There’s a seemingly unimportant line in פרשת וירא:
ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר; הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך׃
After everything, after (בראשית יב:א) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, Avraham is still getting letters from his family. And that is the message of יקח תרח את אברם בנו.