Kavanot: פרשת ויקהל תשפ״ד

This week's shiur is a mistake. But I'm going to give it anyway. פרשת ויקהל is hard to write for; just about everything is a repeat of פרשת תרומה. So I looked at the haftorah and saw something interesting, but it was only in the haftorah for Sefardim. Worse than that, we never read the haftorah for פרשת ויקהל; it's almost always combined with פקודי or one of the ארבע פרשיות and gets a different haftorah. We're not going to read this haftorah until 2035.

But it was a topic that piqued my interest, so I'm going with it. You'll be prepared for 2035. The Ashkenazi haftorah summarizes the bronzework in the מקדש:

{:he}
><b>מ</b> ויעש חירום את הכירות  ואת היעים ואת המזרקות; ויכל חירם  לעשות את כל המלאכה  אשר עשה למלך שלמה  בית ה׳׃  <b>מא</b> עמדים שנים  וגלת הכתרת אשר על ראש העמודים שתים; והשבכות שתים לכסות את שתי גלות הכתרת  אשר על ראש העמודים׃
--מלכים א פרק ז

The Sefardi haftorah gives more details about these columns.

{:he}
><b>יג</b> וישלח המלך שלמה  ויקח את חירם מצר׃  <b>יד</b> בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי  ואביו איש צרי חרש נחשת  וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת  לעשות כל מלאכה בנחשת; ויבוא אל המלך שלמה  ויעש את כל מלאכתו׃  <b>טו</b> ויצר את שני העמודים  נחשת;  שמנה עשרה אמה  קומת העמוד האחד  וחוט שתים עשרה אמה  יסב את העמוד השני׃  <b>טז</b> ושתי כתרת עשה  לתת על ראשי העמודים מצק נחשת;  חמש אמות  קומת הכתרת האחת  וחמש אמות  קומת הכתרת השנית׃  <b>יז</b> שבכים מעשה שבכה  גדלים מעשה שרשרות  לכתרת  אשר על ראש העמודים שבעה לכתרת האחת  ושבעה לכתרת השנית׃...<b>כא</b> ויקם  את העמדים  לאלם  ההיכל; ויקם את העמוד הימני  ויקרא את שמו יכין  ויקם את העמוד השמאלי  ויקרא את שמו בעז׃
--מלכים א פרק ז

And that is what has always bothered me about this perek. Why name the columns? Why tell us about the names? I would assume that these names were public, engraved in /amah/-high letters on the entrance to the בית המקדש. 

There are many answers given. A common theme is that of the Radak:

{:he}
>מה שקרא שם לעמודים לסימן טוב; לפי שהיו בכניסת הבית קרא להם שמות לסימן טוב. לאחד ”יכין“ לשון ”הכנה“ שיכון הבית לעולם כמו שאמר (תהלים פט:לח) כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם. ו”בועז“ לשון ”עוז“ והיא מלה מורכבת ”בו עז“ כלומר שיתן הא־ל בו עוז וקיום כמו שנאמר (תהלים כט:יא) ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן.
--רד"ק, מלכים א ז:כא

I would add that the root יכין was explicitly part of Moshe's prayer for the original משכן:

{:he}
> ויהי  נעם אדנ־י אלקינו     עלינו;
ומעשה ידינו  כוננה עלינו;    ומעשה ידינו  כוננהו׃
--תהילים צ:יז

So יכין ובועז  is a תפילה for past and future of the Beit Hamikdash: ה׳ established it and it will continue to be a source of strength.

----

But why specifically the pillars? There is a very odd midrash:

{:he}
><em>ויקם את העמודים יכין ובועז</em>: יכין כנגד (תהלים פט:לח) כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם...ובועז כנגד שמש שהוא יוצא בגבורה ובעוז, שנאמר (תהלים יט:ו)  יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח.
--מדרש תדשא ב

Now, that's weird. First of all, the supporting psukim don't really fit. The pasuk about the sun is about a גיבור, not עוז, though equating עוז and גבורה makes sense:

{:he .lines}
><b>ה</b>  בכל הארץ  יצא קום     ובקצה תבל  מליהם;
לשמש     שם אהל בהם׃
<b>ו</b>  והוא כחתן  יצא מחפתו;    ישיש כגבור  לרוץ ארח׃
--תהילים פרק יט

But the pasuk about יכון isn't really about the moon; it's about מלכות בית דוד:

{:he .lines}
><b>לו</b>  אחת  נשבעתי בקדשי;    אם לדוד אכזב׃
<b>לז</b>  זרעו  לעולם יהיה;    וכסאו כשמש נגדי׃
<b>לח</b>  כירח  יכון עולם;    ועד בשחק  נאמן סלה׃
--תהילים פרק פט

And more than that, having symbols of the sun and the moon in the בית המקדש is just wrong.

{:he}
>ופן תשא עיניך השמימה  וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים  ונדחת והשתחוית להם  ועבדתם; אשר חלק ה׳ אלקיך  אתם  לכל העמים  תחת כל השמים׃
--דברים ד:יט

The Gra says we're missing the point of that midrash: the moon *is* a symbol of David, but so is the sun: וכסאו כשמש נגדי׃  כירח  יכון עולם. And for that, we have to learn a little תנ״ך.

{:he}
>וְהֵן נֶגֶד
 פֶּרֶץ וָזֶרַח...כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (יבמות עו,ב) אִם מִפֶּרֶץ
קָאָתֵי מַלְכָּא לָהֲרֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֶץ גָדֵר...וְזֶרַח הוּא עַל שֵׁם הַשֶׁמֶשׁ...
--ביאורי הגר״א, מלכים א ז:כא

פרץ and זרח were Yehuda's sons.

{:he}
><b>כח</b> ויהי בלדתה  ויתן יד; ותקח המילדת  ותקשר על ידו שני לאמר  זה  יצא ראשנה׃  <b>כט</b> ויהי כמשיב ידו  והנה יצא אחיו  ותאמר  מה פרצת עליך פרץ; ויקרא שמו  פרץ׃  <b>ל</b> ואחר יצא אחיו  אשר על ידו השני; ויקרא שמו  זרח׃
--בראשית פרק לח

פרץ was the ancestor of David.

{:he}
><b>יח</b> ואלה תולדות פרץ  פרץ הוליד את חצרון׃ 
<b>יט</b> וחצרון הוליד את רם  ורם הוליד את עמינדב׃ 
<b>כ</b> ועמינדב הוליד את נחשון  ונחשון הוליד את שלמה׃ 
<b>כא</b> ושלמון הוליד את בעז  ובעז הוליד את עובד׃ 
<b>כב</b> ועבד הוליד את ישי  וישי הוליד את דוד׃
--רות פרק ד

In terms of the symbolism, the moon with its continual renewal is a symbol of מלכות בית דוד&#x200E;  (ואכמ״ל). The sun represents זרח, because that's what the word means: shining.

{:he}
>זרח על שם החמה, פרץ על שם הלבנה, ומלכות בית דוד בא מפרץ שהוא כנגד הלבנה. וידוע כי ימות הלבנה כ"ט יום וע"כ תמצא מפרץ בן יהודה עד צדקיהו כ"ט איש...ששלמה כנגד מלוי הלבנה וצדקיה כנגד שקיעתה.
--רבינו בחיי, בראשית לח:ל

But זרח is a sort of ancestor to David as well.

{:he}
><b>נה</b> וכראות שאול את דוד  יצא לקראת הפלשתי  אמר אל אבנר שר הצבא  בן מי זה הנער אבנר; ויאמר אבנר  חי נפשך המלך אם ידעתי׃ 
<b>נו</b> ויאמר  המלך;  שאל אתה  בן מי זה העלם׃
--שמואל א פרק יז

{:he}
>והכתיב (שמואל א טז:כא) וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים!...ה״ק שאול: אי מפרץ אתי אי מזרח אתי. אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא.
--יבמות עו,ב

זרח is the ancestor of the authors of ספר תהילים.

{:he}
>ובני זרח  זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה׃
--דברי הימים א ב:ו

{:he}
><b>ט</b> ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה  הרבה מאד; ורחב לב כחול  אשר על שפת הים׃ 
<b>י</b> ותרב חכמת שלמה  מחכמת כל בני קדם  ומכל  חכמת מצרים׃ 
<b>יא</b> ויחכם  מכל האדם  מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע  בני מחול; ויהי שמו בכל הגוים  סביב׃ 
--מלכים א פרק ה

{:he}
><em>בני מחול</em>: היו יודעים ליסד מזמורים האמורים במחולות שיר, שהיו הלוים אומרים על דוכנם מזמורים שיסדו בספר תהלים: משכיל לאיתן האזרחי; ומשכיל להימן האזרחי.
--רש״י, מלכים א ה:יא

So the two pillars that hold up the אולם of the בית המקדש represent two sides of David: יכין refers to כירח  יכון עולם, to מלכות בית דוד, to the wealth and power that allowed Shlomo to build the בית המקדש. It waxes and wanes like the moon. בועז refers to the זרח (literally, "shining") that is the שמש...ישיש כגבור. It is David as נעים זמירות ישראל, the compiler of תהילים. The two pillars of the בית המקדש are the hardware and the software, and both come from David.

And part of the lesson is that the יכין side, the wealth and power, isn't permanent. The moon wanes. The בועז side, the תהילים that we still recite, lasts forever.

----

The Gra mentions other interpretations of יכין ובועז that I don't really understand, but there is one that I found striking. He alludes to a gemara about רבי יוחנן בן זכאי:

{:he}
>וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: ”נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק“.
--ברכות כח,ב

יוחנן בן זכאי  was the one who saved the תורה שבעל פה after the destruction of the second בית המקדש. He escaped from Jerusalem and founded the academy at Yavneh. His student praise him with metaphors about Torah.

{:he}
>כי נר מצוה  ותורה אור;    ודרך חיים  תוכחות מוסר׃
--משלי ו:כג

{:he}
>הלוא כה דברי כאש נאם ה׳; וכפטיש יפצץ סלע׃
--ירמיהו כג:כט

{:he}
>תני דבי רבי ישמעאל: ”וכפטיש יפצץ סלע“, מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות--אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות.
--שבת פח,ב

That covers the נר ישראל and the פטיש החזק. So what is עמוד הימיני?

{:he}
><em>עמוד הימיני</em>: שני עמודים העמיד שלמה באולם; שם הימני יכין ושם השמאלי בועז.
--רש"י, ברכות כח,ב

יכין means preparation. The right pillar symbolizes Torah, which makes the עבודה of the בית המקדש possible.

{:he}
>תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.
--קידושין מ,ב

בועז, "with strength",  represents מעשה, our עבודת ה׳. Both of those together are the pillars that hold up the בית המקדש.

{:he}
>ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש.
--רש"י, שמות כא:א

Thats what the two columns at the entrance tell us, that the entrance to the בית המקדש is through תורה and עבודה. But the Gra reminds us that there are three pillars:

{:he}
>על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.
--משנה אבות א:ב

{:he}
>אַךְ שֶׁבָּעוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁנֵי עַמּוּדִים נָחְסָר עֲבוֹדָה וְתוֹרָה (איכה ב:ט): ”כִּי מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה“, לָכֵן לֹא נִזְכָּר עמוּד אֶלָּא...גְמִילוּת חֲסָדִים...
--ביאורי הגר״א, מלכים א ז:כא

After the חורבן, we have no true עבודה and not even real תורה, but we are left with the one pillar of the world that was not built into the structure of the בית המקדש: we still have the pillar of גמילות חסדים. That is the one pillar holding up our world.