In this week’s parasha, Moshe is given his mission again:
א ויאמר ה׳ אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה; ואהרן אחיך יהיה נביאך׃ ב אתה תדבר את כל אשר אצוך; ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו׃ ג ואני אקשה את לב פרעה; והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים׃ ד ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים; והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים׃ ה וידעו מצרים כי אני ה׳ בנטתי את ידי על מצרים; והוצאתי את בני ישראל מתוכם׃ ו ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה׳ אתם כן עשו׃
Rashi makes an incomprehensible comment:
את ידי: יד ממש, להכות בהם.
What does יד ממש mean? Does G-d have hands? We say every morning:
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף.
The Rambam puts it more formally in the משנה תורה: G-d is incorporeal (has no body, no form).
חמשה הן הנקראים מינים…והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה.
However, it’s not that simple. The Raavad disagrees. He says that while it is true that ה׳ is incorporeal, it is not heresy to think so (it’s worth remembering that not all errors are heresy). In fact, there were גדולים who explicitly felt that ה׳ had a “body” of sorts. Not flesh and blood, but some sort of spiritual substance that made comments like יד ה׳ make sense.
והאומר שיש שם רבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה: א׳'א: ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות. ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות.
Natan Slifkin addressed the possibility that Rashi, too, was a corporealist:
But with the testimony of Ramban and other Rishonim that there were many great Torah scholars in France who were corporealists, one cannot dismiss the fact that one of those scholars could easily have been Rashi. His view of G-d appears to accord with that described by Rabbi Isaiah de Trani as held by many Torah scholars, including even some of the Sages of the Talmud: that G-d is of gigantic human form, but made of an ethereal substance and not subject to human frailties or limitations.
There are strong arguments both ways; my feeling is that Rashi agreed with Rambam that ה׳ has no form or body. But what about this יד ממש? Doesn’t that prove that Rashi felt that ה׳ had hands?
No. Some creative answers have been given:
G-d created a hand to smite Egypt, just as He created the first man. G-d can create what He wishes. This hand was a creation, not part of G-d, as G-d has no parts or physicality.
The יד ממש was part of the miracles of the ten plagues, a vision of a giant hand swatting the Egyptians, like the hand writing on the wall:
בַּהּ־שַׁעֲתָה נפקו [נְפַקָה] אֶצְבְּעָן דִּי יַד־אֱנָשׁ וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל־גִּירָא דִּי־כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה׃
Just then, the fingers of a human hand appeared and wrote on the plaster of the wall of the king’s palace opposite the lampstand, so that the king could see the hand as it wrote.
A cute idea, but it means creating our own aggadah, which I really don’t like. There’s a better answer. יד ממש doesn’t mean a real, physical hand. We are mistranslating Rashi’s word ממש, as is clear from an earlier comment:
ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר; ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה׃
על יד היאר: אצל היאור, כמו (שמואל ב יד) רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי, והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו.
No one claims that Rashi is a river corporealist, that the Nile had literal hands. ממש means that it is a valid definition of the word, even if not literal. Rashi explains further by קריעת ים סוף:
וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה׳ במצרים; וייראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו׃
את היד הגדולה: את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב״ה. והרבה לשונות נופלין על לשון יד וכלן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור.
A newly-invented metaphor assists thought by evoking a visual image, while on the other hand a metaphor which is technically “dead” (e.g., Iron Resolution) has in effect reverted to being an ordinary word and can generally be used without loss of vividness. But in between these two classes there is a huge dump of worn-out metaphors which have lost all evocative power and are merely used because they save people the trouble of inventing phrases for themselves.
A dead metaphor has lost its poetic sense; it is just another entry in the dictionary.
Rashi is telling us that the word יד has at least three dictionary definitions that are not metaphors, that are not to be taken as a poetic imagery. There is the literal “terminal part of the vertebrate forelimb when modified (as in humans) as a grasping organ” (from Merriam-Webster), and also two figurative definitions, אצל and גבורה. All three are לשון יד ממש.
I have a computer and I’m not afraid to use it. I looked for all the times that I think Rashi defines the word יד. We have the three times above, plus:
[ויקח מן] הבא בידו [מנחה לעשו אחיו]: ברשותו.
[ובני ישראל יצאים] ביד רמה: בגבורה גבוהה ומפרסמת.
כי יד על כס י־ה: ידו של הקב״ה הורמה לשבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.
[אלה פקודי המשכן…] ביד איתמר [בן אהרן הכהן]: הוא היה פקיד עליהם למסר לכל בית אב עבודה שעליו.
[ונסע אהל מועד…כאשר יחנו כן יסעו איש] על ידו [לדגליהם]: על מקומו, ואין לשון יד זז ממשמעו, רוח של צדו קרוי על ידו.
[והכנעני ישב על הים] ועל יד הירדן: יד כמשמעו, אצל הירדן.
[ויקח את כל ארצו] מידו: מרשותו.
[וישלח אתם משה…ואת פינחס…וחצצרות התרועה] בידו: ברשותו.
[ונקח בעת ההוא את הארץ] מיד [שני מלכי האמרי]: מרשות.
This question, whether יד can mean רשות, has halachic implications:
כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו׃
”וכתב ונתן בידה“: אין לי אלא בידה; בגינתה בחצירה מניין?…תני רבי ישמעאל: ”ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנון“. וכי מידו לקח? אלא מהו מידו מרשותו.
But Rashi never says about יד as רשות that it is לשון יד ממש. It seems that Rashi considers the אצל and גבורה as “יד ממש”, or “משמעו”, ”literal“, and רשות (or פקיד) and שׁבוּעַ as not ממש (or at least, he never uses that term). I think he takes those meanings as explicitly metaphoric, not Orwell’s dead metaphor.
So Rashi is telling us that נטתי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל is not a metaphor; it means “I will use my power”. Why do we need to know this, and why comment here instead of the first time this expression is used?
ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו; ואחרי כן ישלח אתכם׃
*crickets*
I think that in both that pasuk and in ours, we could read יד either as גבורה (literal) or as רשות (metaphoric). ה׳ will save Israel with a direct manifestation of His power, or through some messenger acting in His authority. Now, we know what happened:
ועברתי בארץ מצרים: אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור: אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים: אני ולא השליח. אני ה׳: אני הוא ולא אחר.
In the first case, in שמות ג, it doesn’t matter how we interpret יד. Moshe is being given a mission to speak to Pharaoh. In שמות ז, things are differnt. Moshe had just objected to ה׳:
כט וידבר ה׳ אל משה לאמר אני ה׳; דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דבר אליך׃ ל ויאמר משה לפני ה׳; הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה׃
Rashi isn’t telling us how to define יד. He is telling us that ה׳ is saying that the ידי of the earlier statement wasn’t metaphoric, My רשות, my agency. He is explaining the message to Moshe. ”Don’t worry about your ability to redeem Israel. It’s not up to you. I will redeem them, נטתי את ידי, My hand, with יד ממש, להכות בהם. It will be My גבורה, not any messenger acting under my רשות.“