It had been raining for days and days, and a terrible flood had come over the land. The waters rose so high that one man was forced to climb onto the roof of his house.
As the waters rose higher and higher, a man in a rowboat appeared, and told him to get in. "No," replied the man on the roof. "I have faith in the L-rd; the L-rd will save me." So the man in the rowboat went away. The man on the roof prayed for G-d to save him.
The waters rose higher and higher, and suddenly a speedboat appeared. "Climb in!" shouted a man in the boat. "No," replied the man on the roof. "I have faith in the L-rd; the L-rd will save me." So the man in thespeedboat went away. The man on the roof prayed for G-d to save him.
The waters continued to rise. A helicopter appeared and over the loudspeaker, the pilot announced he would lower a rope to the man on the roof. "No," replied the man on the roof. "I have faith in the L-rd; the L-rd will save me." So the helicopter went away. The man on the roof prayed for G-d to save him.
The waters rose higher and higher, and eventually they rose so high that the man on the roof was washed away, and alas, the poor man drowned.
Upon arriving in heaven, the man marched straight over to G-d. "Heavenly Father," he said, "I had faith in you, I prayed to you to save me, and yet you did nothing. Why?" G-d gave him a puzzled look, and replied "I sent you two boats and a helicopter, what more did you expect?"
----
This dialectic, between what we call בטחון and השתדלות, is a reflection of a מחלוקת in חז״ל:
{:he}
>ת"ר (דברים יא:יד) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ. מה ת"ל? לפי שנא' (יהושע א:ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ. יכול דברים ככתבן; ת"ל וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ: הנהג בהן מנהג דרך ארץ; דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים...אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.
--ברכות לה,ב
And finding the right balance between those is part of our task in life. Rav Yaakov Kamenetsky has a fascinating perspective on this:
{:he}
>והנה נדמה בעינינו כי לדעת חובת הלבבות צריך הוא האדם לסייע כביכול להקב״ה–שעל ידי הסיבה הזאת יוכל לפרנסו, וכן מבינים רוב בני העולם ודומים הם כי הרמב״ן הוא המחמיר בנדון זה. אבל המעיין בחובת הלבבות יראה כי הוא הנהו המחמיר בזה, אלא שהוא סובר כי כל עניין ההתעסקות הוא מפני יישוב העולם! והרי זו מצוה ככל מצות שבתורה, ולפיכך כותב הוא שהאדם לא ישנה את מלאכתו ואף שרואה הוא שאינו מצליח במלאכתו זאת. אבל לדעת הרמב״ן אדרבה האדם אינו בתכלית השלימות נמסר הוא למערכות הטבע ואז צריך הוא לעבוד באמת כדי להתפרנס על ידי זה, כי כן כתב לענין רפואה שאחרי שבא אל הרופא הרי הרופא צריך להזדקק לו כי הוא נמסר להנהגה הטבעית.
--אמת ליעקב, בחוקתי כו:יא
In other words, there is a mitzvah of יישוב העולם (what we nowadays call תיקון עולם). Planting and harvesting, and even going to the doctor, is part of that mitzvah. It's not just an expression of faith in ה׳'s creation of the physical world, but our obligation to be part of that physical world. בחקתי תלכו includes (ירמיהו לג:כה) חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ. We have a halachic obligation to respect the laws of nature.
![Science is Real](/images/scienceisreal.png)