Kavanot: To Forgive, Divine

לאדם מערכי לב: הלב עורך ומסדר את אשר ידבר. ובאשר הבחירה ביד האדם הוא מעריך מערכות הרבה ואופנים שונים מה יענה, ובכל זה הגמר ומענה הלשון הוא מה׳, וצריך עזר ממרומים שיענה מענה טוב, ר״ל גמר הפעולה, ובפרט דבור הלשון הוא מה׳.

אדנ־י שפתי תפתח; ופי יגיד תהלתך׃

ותוכן: ה׳ הוא בתוך רוחו של כל אדם ויודע הוא אם דרכיו זכאים אם לא.

כל דרכי איש זך בעיניו; ותכן וגו׳: דרך טבעי האדם כי כל מעשיו אשר יגיעוהו מדרך מדתו זכים בעיניו אם טובות ואם רעות, ולפיכך תקון המרות ענין קשה. אף גם זאת וְתֹכֵן רוּחוֹת ה׳: עוזר את האדם לתקן מדותיו להתבונן בעוותם ולחזק כתיקונם וגם כי לא יתכן לנצח את התולדת מכלי עזר שמים והשם בוחן לבות. וכאשר יבקש האדם להכין
לב לעבודת השם וביראתו יעזרהו על תקון הלב ויישור המדות.

אחרי הפעלות נמשכים הלבבות.

הדא הוא דכתיב (תהלים קיט:נט) חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ. אמר דוד: רבש״ע! בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר: למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הדא הוא דכתיב: ואשיבה רגלי אל עדותיך.

כל פעל ה׳ למענהו; וגם רשע ליום רעה׃

גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר (הושע יד:ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹקֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ, הא ”עון“—מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני?! והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל לג:יט): וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם יִחְיֶה! לא קשיא: כאן מאהבה, כאן מיראה.

ב…ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם…

ד…כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים; ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה.

בניגוד לרמב״ם, שלפי עיקרון התשובה היינו ”אין הדבר תלוי אלא בי“, העמדה החסידית הפוכה—”אין עוד מלבדו“. לדעת ר׳ צרוק, למשל, התשובה הגבוהה—תשובה מאהבה, אינה הכרה באחריות לחטא וחרזה ממנו, אלא דווקא התנעורות ממנו, פרי התבונה שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה׳.

Twelve-step programs are grounded in the recognition of personal powerlessness over addiction, which serves as the foundational step toward recovery by acknowledging that one’s life has become unmanageable due to substance use or compulsive behaviors. This admission is complemented by the belief in a higher power capable of restoring sanity, emphasizing surrender to external support as essential for overcoming individual limitations.

Though I am aware that in a number of instances the words of the Mei ha-Shiloah are difficult for the untrained ear to bear, I have only gathered his teaching for the sake of our intimates who understand their true value.

It is therefore no surprise that contemporary Jewish Renewal, a movement that, in effect, combines liberal religious critique, neo-Sabbatean religious reform, and Hasidic pietism, views itself as the spiritual inheritor of these Hasidic texts. While one can certainly argue whether and to what extent these reformers are accurately reading and interpreting these texts, it is certainly the case that these texts at least lend themselves to be read in such an expansive fashion.

(שמות יד:יד) ה׳ ילחם לכם ואתם תחרשון: אבל בעמלק…תולה כל מעשיו בהש״י שאומר כל הרע שהוא עושה הוא ברצון הש״י, כי בלא רצון הש״י לא היה יכול לעשות, ונגדו הוא העצה להראות כי יראת שמים הוא בידי האדם והאדם צריך לעבודה ותפלה.

(שמות ל:א) ועשית מזבח מקטר קטרת: הנה כל הכלים נאמרו בפ׳ תרומה חוץ ממזבח הזהב מטעם דאיתא בזוהר הקודש (במדבר קנא,ב) כי קטורת היא קטירא דכלא, היינו שמרמז כי כל הדברים הנעשים אף בעוה״ז הכל מקושר ברצון הש״י ובלתי רצונו לא יעשה שום דבר. ומזה יכול האדם לפשוט לו לבא ח״ו לידי קלות ראש מאחר שכל הנעשה הוא בידי שמים, ע״כ לא נאמר המזבח בפ׳ תרומה, רק אחר שנאמרו בגדי כהונה בפ׳ תצוה המורים על גודל היראה ושמירה מחמדת עוה״ז, כמבואר בגמרא (ערכין טז,א) כתונת מכפר על שפיכת דמים, וכן כלם. שהכהן פעל ע״י בגדיו בלב כל אחד מישראל יראה גדולה, ואחר שהכניס הכהן יראה בלב ישראל אז נמצא יכולת לקבל השמחה והאהבה הבאה מכח הקטורת.

יד ליד לא יינקה רע: בוא וראה: שתי ידים יש לו לאדם: אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת, לא יינקה. כך, לעתיד לבוא הקב״ה אומר לרשעים: שני עולמות בראתי לכם, אחד לעשות בו מעשים טובים, ואחד לקבל בו שכר. עכשיו, שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו, אתם מבקשים שכר?! מה אדם שבראתי שתי ידיים, באחת עושה עבירה ובאחת עושה צדקה, כתיב ”יד ליד לא יינקה רע“, ואתם סבורים להינצל מדינו של גיהנם?! לא יינקה רע!

אמר רבי יוחנן: משל לאדם אחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה, ולא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד, אמר לו: תן לי צדקה. נתן לו והלך לו, ואמר אותו האיש ”אילולי שרצה הקב״ה לכפר על עוונותיי, לא שלח לי אותו עני, שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי“. אומר לו הקב״ה: רשע! אל תחשוב כן, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שפירש ואמר ”יד ליד לא יינקה רע“.

חסד ואמת: חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול.

Interviewer: But is not the Other also responsible in my regard?

Emmanuel Levinas: Perhaps, but that ishis affair. One of the fundamental themes of Totality and Infinity…is that the intersubjective relation is a non-symmetrical relation. In this sense, I am responsible for the Other without waiting for his reciprocity…Reciprocity is his affair.

העקר השבעה עשר—לרדף פעלת החסד והאמת: כענין שנאמר בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה׳ סוּר מֵרָע. ועתה התבונן בסוד המקרא הזה. כי האמנם אם החוטא לא שב אל ה׳, לא יתכפר עונו בפעל החסד. כמו שנאמר (דברים י:יז) אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (רמב״ם, פירוש המשניות אבות ד:כב) לא יקח שחד מצוה, למחל ולהעביר על העונות. ועוד אמרו (בבא קמא נ,א) כל האומר הקב״ה ותרן הוא יותרו חייו, אבל מאריך אפים. ואם לא ישמעו. ימד פעלתם אל חיקם. אכן זה שאמר שלמה המלך עליו השלום בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן, על בעל התשובה דבר…מדת תשובתו נגד מדת משובתו. זה באור בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן.