Last time, Ish Boshet had been brutally assassinated. I want to review the chronology of what happened from there. <blockquote lang=he><p>אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר?...אמר רב נחמן (ברבי) [בר] יצחק: ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה. </p> <footer class=source>סנהדרין כ,א</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p> ונראה לי...דאותה חצי שנה היתה בין מיתת שאול למלכות איש בושת. ובאותם הימים נתחזק אבנר ודבר לכל ישראל להמליך איש בושת עד שהמליכו לסוף אותה חצי שנה. ומשמת איש בושת היתה מלכות ישראל בטלה חמש שנים עד שמלך דוד. נמצאו ז׳ שנים ומחצה שמלך דוד בחברון כדכתיב.</p> <footer class=source>תוספות, סנהדרין כ,א, ד״ה ששהה מלכות בית דוד </footer></blockquote> Now we get to the point that we've all been waiting for: <blockquote lang=he><p><b>א</b> ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה; ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו׃ <b>ב</b> גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה מוציא (המוציא) והמבי את ישראל; ויאמר ה׳ לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל׃ <b>ג</b> ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה׳; וימשחו את דוד למלך על ישראל׃ </p> <footer class=source>שמואל ב פרק ה</footer></blockquote> It is presented almost identically in דברי הימים: <blockquote lang=he><p><b>א</b> <em>ויקבצו כל ישראל</em> אל דויד חברונה לאמר; הנה עצמך ובשרך אנחנו׃ <b>ב</b> גם תמול גם שלשום גם בהיות שאול מלך אתה המוציא והמביא את ישראל; ויאמר ה׳ אלקיך לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה נגיד על עמי ישראל׃ <b>ג</b> ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרת להם דויד ברית בחברון לפני ה׳; וימשחו את דויד למלך על ישראל <em>כדבר ה׳ ביד שמואל</em>׃</p> <footer class=source>דברי הימים א פרק יא</footer></blockquote> Note the repetition: ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה then ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה. I think that this represents two different times. The ויבאו כל שבטי ישראל took 5 years. It was the gradual acceptance of David as the ruler of all Israel. The ויבאו כל זקני ישראל was the actual coronation ceremony. Note that Samuel had annointed him years before, but being king requires the consent of the governed; the people had to annoint him as well. <hr/> The people declare that David has been their leader since Saul's time: <blockquote lang=he><p><b>יג</b> ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף; ויצא ויבא לפני העם׃ </p> <p><b>יד</b> ויהי דוד לכל דרכו משכיל; וה׳ עמו׃ <b>טו</b> וירא שאול אשר הוא משכיל מאד; ויגר מפניו׃ <b>טז</b> וכל ישראל ויהודה אהב את דוד; כי הוא יוצא ובא לפניהם״׃</p> <footer class=source>שמואל א פרק יח</footer></blockquote> Conveniently editing out the history of David's rebellion against Saul. History is written by the victors. <hr/> דברי הימים uses the term ויקבצו rather than ויבאו for the 5 year period, emphasizing those who came to stay with David, and the story of the coronation is expanded in the next chapter, where it discusses exactly who they were: <blockquote lang=he><p><b>כד</b> ואלה מספרי ראשי החלוץ לצבא באו על דויד חברונה; להסב מלכות שאול אליו כפי ה׳׃ <br/> <b>כה</b> בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא׃ <br/> <b>כו</b> מן בני שמעון גבורי חיל לצבא שבעת אלפים ומאה׃ <br/> <b>כז</b> מן בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות׃ <br/> <b>כח</b> ויהוידע הנגיד לאהרן; ועמו שלשת אלפים ושבע מאות׃ <br/> <b>כט</b> וצדוק נער גבור חיל; ובית אביו שרים עשרים ושנים׃ <br/> <b>ל</b> ומן בני בנימן אחי שאול שלשת אלפים; ועד הנה מרביתם שמרים משמרת בית שאול׃ <br/> <b>לא</b> ומן בני אפרים עשרים אלף ושמונה מאות גבורי חיל אנשי שמות לבית אבותם׃ <br/> <b>לב</b> ומחצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נקבו בשמות לבוא להמליך את דויד׃ <br/> <b>לג</b> ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם׃ <br/> <b>לד</b> מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף; ולעדר בלא לב ולב׃ <br/> <b>לה</b> ומנפתלי שרים אלף; ועמהם בצנה וחנית שלשים ושבעה אלף׃ <br/> <b>לו</b> ומן הדני ערכי מלחמה עשרים ושמונה אלף ושש מאות׃ <br/> <b>לז</b> ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה ארבעים אלף׃ <br/> <b>לח</b> ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף׃ </p> <footer class=source>דברי הימים א פרק יב</footer></blockquote> I'd like to discuss tribes in more detail. <hr/> ##יהודה Most tribes sent tens of thousands of troops; יהודה sent only 6 thousand. That's because they were already there. <blockquote lang=he><p> ואל תתמה שמיהודה באו לו מעט מכל שבט ושבט שבא לו שהרי אין צריך לבוא לו שום אדם מיהודה להמליכהו כי בני יהודה הם המליכוהו כבר בחברון אבל יתר השבטים שהיו עם בני שאול עד עתה הם הוצרכו לבוא בחברון להמליכו.</p> <footer class=source>רש״י, דברי הימים א יב:כה </footer></blockquote> Similarly, שמעון was part of David's kingdom (their cities were within יהודה 's territory). <hr/> ##אהרון Four thousand Leviim came, not soldiers; that wasn't their job. And the Kohanim were counted separately. יהוידע is called a נגיד, a prince. What does that mean? <blockquote lang=he><p><em>הנגיד לאהרן</em>: לזרע אהרן כלומר הוא הכהן הגדול.</p> <footer class=source>רד״ק, דברי הימים א יב:כח </footer></blockquote> But we'll see that there was another כהן גדול; it's not clear what יהוידע's role was. מצודת simply calls him שר. <blockquote lang=he><p><em>ויהוידע</em>: הוא אביו של בניהו והיה השר על בני אהרן.</p> <footer class=source>מצודת דוד, דברי הימים א יב:כח </footer></blockquote> The next Kohain mentioned, צדוק, would eventually be the כהן גדול. He's a descendent of פינחס בן אלעזר: <blockquote lang=he><p><b>כט</b> ובני עמרם אהרן ומשה ומרים; ובני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר׃ <b>ל</b> אלעזר הוליד את פינחס פינחס הליד את אבישוע׃ <b>לא</b> ואבישוע הוליד את בקי ובקי הוליד את עזי׃ <b>לב</b> ועזי הוליד את זרחיה וזרחיה הוליד את מריות׃ <b>לג</b> מריות הוליד את אמריה ואמריה הוליד את אחיטוב׃ <b>לד</b> ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את אחימעץ׃ </p> <footer class=source>דברי הימים א פרק ה</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>וצדוק נער</em>: לפיכך אל תתמה שלא היה נגיד.</p> <footer class=source>רש״י, דברי הימים א יב:כט</footer></blockquote> And there's one more כהן גדול with David: <blockquote lang=he><p>ויהי בברח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה; אפוד ירד בידו׃</p> <footer class=source>שמואל א כג:ו</footer></blockquote> אחימלך had been כהן גדול when the משכן was in נב. When that was destroyed, אביתר his son runs to David with the אורים ותומים. The משכן is rebuilt in גבעון with the central מזבח. Presumably, there's some כהן in charge there, but we don't know who, and he can't be called the כהן גדול since he is מחוסר בגדים. I would assume it was יהוידע הנגיד. Then when David wants to move the Ark to Jerusalem, he calls on אביתר and צדוק (whose back story we don't know, but he's got <i lang=yi>yichus</i>): <blockquote lang=he><p><b>יא</b> ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים; וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב׃ </p> <p><b>יב</b> ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים; התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה׳ אלקי ישראל אל הכינותי לו׃ </p> <footer class=source>דברי הימים א פרק טו</footer></blockquote> And then he sets up parallel services, one at the ארון in Jerusalem under אביתר , and one at the old משכן in גבעון under צדוק: <blockquote lang=he><p>ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה׳ בבמה אשר בגבעון׃</p> <footer class=source>דברי הימים א טז:לט</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר׃</p> <footer class=source>דברי הימים א כד:ו</footer></blockquote> And what about יהוידע? He gets promoted to David's inner circle: <blockquote lang=he><p><b>לב</b> ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא; ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך׃ <b> לג</b> ואחיתפל יועץ למלך; וחושי הארכי רע המלך׃ <b>לד</b> ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב׃</p> <footer class=source>דברי הימים א פרק כז</footer></blockquote> And his son is the head of David's palace guard: <blockquote lang=he><p><b>טז</b> וצדוק בן אחיטוב ואבימלך בן אביתר כהנים; ושושא סופר׃ <b>יז</b> ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי; ובני דויד הראשנים ליד המלך׃</p> <footer class=source>דברי הימים א פרק יח</footer></blockquote> <hr/> ##בנימן בנימן also only sends a few, but the fact that they send any at all is important: <blockquote lang=he><p><em>ועד הנה</em>: עד הזמן ההוא עדיין היו מרבית אנשיהם שומרים משמרת בית שאול להעמיד המלכות בידם ומעט מהם באו אל דוד.</p> <footer class=source>מצודת דוד, דברי הימים א יב:ל </footer></blockquote> Avner had laid the groundwork for turning בנימן to David: <blockquote lang=he><p>וידבר גם אבנר באזני בנימין; וילך גם אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן׃</p> <footer class=source> שמואל ב ג:יט </footer></blockquote> There are still holdouts who will cause David trouble later. <hr/> ##יששכר David needs more than an army; he needs a government. יששכר filled that role: <blockquote lang=he><p><em>ומבני יששכר יודעי בינה לעתים</em>: שיודעים לתת עצה לפי הענין של מעשה שצריך לדוד להתיעץ היאך יחזק המלכות מפני בני שאול.</p> <footer class=source>רש״י, דברי הימים א יב:לג </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים; כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין׃</p> <footer class=source>אסתר א:יג</footer></blockquote> חז״ל saw them as a tribe of תלמידי חכמים: <blockquote lang=he><p>אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, דכתיב ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל.</p> <footer class=source>יומא כו,א</footer></blockquote> And this is the basis of the idea of a יששכר-זבולן partnership: <blockquote lang=he><p> ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך; ויששכר באהליך׃ <footer class=source>דברים לג:יח</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>יששכר תשיעי לשבטים, והוא הקריב שני למלך, הדא הוא דכתיב (במדבר ז) ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה, מפני היה בן תורה, הדא הוא דכתיב (דברים הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. מהו לעתים, רבי תנחומא אמר לקורניסין (פרקים, זמני השנה), רבי יוסי בן קוצרי אמר לעיבורים. ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם, מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד, וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם, והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני.</p> <p> וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולון, שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהיה בן תורה, הדא הוא דכתיב (בראשית מט) זבולון לחוף ימים ישכון. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר, (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך, שמח זבולן בצאתך, ממה שיששכר באהליך, ויש אומרים [שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה (צט:ט)].</p> <footer class=source>בראשית רבה עב:ה</footer></blockquote> <hr/> ##זבלון זבלון is described as לעדר בלא לב ולב, "in a flock with undivided hearts". The unity of purpose and action is the defining characteristic of a flock: <blockquote lang=en><p>Why did so few of the big mammals for which Africa is famous proved domesticable? It turns out that the domesticable large Eurasian species have a follow-the-leader herd structure based on a dominance hierarchy. Hence it’s feasible for us humans to maintain the species in captivity in herds, to take over that hierarchy, and to drive the herds. In contrast, all of Africa’s social antelope species are territorial in the breeding season, when they fight and don’t tolerate each other and can’t be herded.</p> <footer class=source><a href="http://www.jareddiamond.org/Jared_Diamond/Guns,_Germs,_and_Steel.html">Jared Diamond, <cite>Guns, Germs, and Steel</cite></a></footer></blockquote> <hr/> ##מעבר לירדן The Gilead sent 120,000 troops. That's a huge number by comparison to the other tribes. Part of the reason is that they were still independent, where Israel proper was still under Philistine domination. They had the men at arms to send. This was probably the remnants of Ish Boshet's army. However, the east side of the Jordan was generally more militarized and had a "Wild West" atmosphere: <blockquote lang=he><p>אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי, השוה מנין ערי מקלט שלהם משום דבגלעד נפישי רוצחים.</p> <footer class=source>רש״י, במדבר לה:יד</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>ולגד אמר ברוך מרחיב גד; כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד׃</p> <footer class=source>דברים לג:כ</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>כלביא שכן</em>: לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים.</p> <footer class=source>רש״י, שם</footer></blockquote> <hr/> Then דברי הימים describes the coronation ceremony in a little more detail (at least in the menu): <blockquote lang=he><p><b>לט</b> כל אלה אנשי מלחמה עדרי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את דויד על כל ישראל; וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דויד׃ <br/> <b>מ</b> ויהיו שם עם דויד ימים שלושה אכלים ושותים; כי הכינו להם אחיהם׃ <br/> <b>מא</b> וגם הקרובים אליהם עד יששכר וזבלון ונפתלי מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין ושמן ובקר וצאן לרב; כי שמחה בישראל׃ </p> <footer class=source>דברי הימים א פרק יב</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p> <em>וגם כל שארית</em>: אף אותם שלא באו.</p> <footer class=source>מלבי״ם דברי הימים א פרק יב פסוק לט </footer></blockquote> <blockquote lang=he><p><em>אחיהם</em>: חבריהם אנשי חברון.</p> <footer class=source>מצודת דוד, דברי הימים א יב:מ </footer></blockquote> <hr/> ##The Past is Prologue Our text returns to the standard introduction to Israelite kings: <blockquote lang=he><p><b>ד</b> בן שלשים שנה דוד במלכו; ארבעים שנה מלך׃ <b>ה</b> בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים; ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה׃ </p> <footer class=source>שמואל ב פרק ה</footer></blockquote> Now, David's story really begins.