לא והנה הכושי בא; ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי שפטך ה׳ היום מיד כל הקמים עליך׃
לב ויאמר המלך אל הכושי השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר קמו עליך לרעה׃
The כושי doesn't lie to David, but doesn't tell him anything either. But David clearly gets the hint; the next pasuk is וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל־עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ. And the midrash says that David, just as Yoav feared, was going to take his anger out on someone:
{:he}
>ויש גירסאות בפסיקתא דרב כהנא (לב ובילק״ש ח״א רמז תתקנ), שדוד הראה לראשי השומרים שלו כידון כרמז לדקור את הכושי, וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק נג) , וכתב שם בביאור הרד״ל שאף על פי שהכושי היה אנוס ובעל כורחו לקח אותו יואב להראות את המקום שאבשלום תלוי על האלה, מכל מקום כל זה היה מחמת שהוא בא ליואב וספר לו שהוא ראה את אבשלום תלוי, ועל ידו התגלגל הדבר שהרגו את אבשלום, ולכן רמז דוד שיהרגו אותו כדין מורד במלכות, שעבר על ציוויו של המלך שאמר ”לאט לי לנער לאבשלום“.
--משבצות זהב, שמואל ב יח:לב
But David doesn't hurt anyone. He goes into a deep depression, as we will see next time.