Kavanot: In Perfect Harmony

<a href="/Riders+of+the+Lost+Ark">Last time</a>, we looked at David bringing the ארון to Jerusalem, and compared the presentation in דברי הימים, which emphasized the religious and national aspects, to the presentation in ספר שמואל, which emphasized the personal, especially Michal's reaction to David's antics. We mentioned the idea that חז״ל say that Michal wore תפילין, and that wearing תפילין requires a single-minded focus. קלות ראש is incompatible with wearing תפילין, which is one reason why we do not wear them outside of davening nowadays. Michal, as demonstrated by this story, had a single-minded focus on צניעות and ענוה, and thus could wear תפילין.

<hr/>

In ספר שמואל, the story ends there. The ארון is put away, never to be seen again. In דברי הימים, it is clear that the ארון becomes the center of divine service, as David plans to build the permanent בית המקדש:

<blockquote lang=he>א ויביאו את ארון האלקים ויציגו אתו בתוך האהל אשר נטה לו דויד; ויקריבו עלות ושלמים לפני האלקים׃ 
ב ויכל דויד מהעלות העלה והשלמים; ויברך את העם בשם ה׳׃ 
ג ויחלק לכל איש ישראל מאיש ועד אשה לאיש ככר לחם ואשפר ואשישה׃ 
ד ויתן לפני ארון ה׳ מן הלוים משרתים; ולהזכיר ולהודות ולהלל לה׳ אלקי ישראל׃ 
ה אסף הראש ומשנהו זכריה; יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמיע׃ 
ו ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד לפני ארון ברית האלקים׃ 
ז ביום ההוא אז נתן דויד בראש להדות לה׳ ביד אסף ואחיו׃

ח הודו לה׳ קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו׃ 
ט שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאתיו׃ 
י התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה׳׃ 
יא דרשו ה׳ ועזו בקשו פניו תמיד׃ 
יב זכרו נפלאתיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיהו׃ 
יג זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו׃ 
יד הוא ה׳ אלקינו בכל הארץ משפטיו׃ 
טו זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור׃ 
טז אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק׃ 
יז ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם׃ 
יח לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם׃ 
יט בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה׃ 
כ ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר׃ 
כא לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים׃ 
כב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו׃ 
 
כג שירו לה׳ כל הארץ בשרו מיום אל יום ישועתו׃ 
כד ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאתיו׃ 
כה כי גדול ה׳ ומהלל מאד ונורא הוא על כל אלהים׃ 
כו כי כל אלהי העמים אלילים וה׳ שמים עשה׃ 
כז הוד והדר לפניו עז וחדוה במקמו׃ 
כח הבו לה׳ משפחות עמים הבו לה׳ כבוד ועז׃ 
כט הבו לה׳ כבוד שמו; שאו מנחה ובאו לפניו 
 השתחוו לה׳ בהדרת קדש׃ ל חילו מלפניו כל הארץ 
 אף תכון תבל בל תמוט׃ לא ישמחו השמים ותגל הארץ 
 ויאמרו בגוים ה׳ מלך׃ לב ירעם הים ומלואו 
 יעלץ השדה וכל אשר בו׃ לג אז ירננו עצי היער; 
 מלפני ה׳ כי בא לשפוט את הארץ׃ לד הודו לה׳ כי טוב 
 כי לעולם חסדו׃ לה ואמרו הושיענו אלקי ישענו 
להשתבח בתהלתך׃ לו ברוך ה׳ אלקי ישראל 
 מן העולם ועד העלם; ויאמרו כל העם אמן והלל לה׳׃

לז ויעזב שם לפני ארון ברית ה׳ לאסף ולאחיו; לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו׃ 
לח ועבד אדם ואחיהם ששים ושמונה; ועבד אדם בן ידיתון וחסה לשערים׃ 
לט ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ה׳ בבמה אשר בגבעון׃ 
מ להעלות עלות לה׳ על מזבח העלה תמיד לבקר ולערב; ולכל הכתוב בתורת ה׳ אשר צוה על ישראל׃ 
מא ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו בשמות להדות לה׳ כי לעולם חסדו׃ 
מב ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלקים; ובני ידותון לשער׃ 
מג וילכו כל העם איש לביתו; ויסב דויד לברך את ביתו׃
<footer class=source>דברי הימים א פרק טז</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>ועמהם: ר״ל עם הימן וידותון היו חצוצרות וכו׳. 
<footer class=source>מצודת דוד, דברי הימים א טז:מב </footer></blockquote>

<hr/>

To summarize: the משכן remains in Givon for now, with צדוק as the כהן גדול and הימן as the leader of the משררים, the Levites who sang as part of the עבודה. The regular order of sacrifices continued there, with the כהנים blowing the חצצרות. In Jerusalem, there's another religious center, with כהנים blowing חצצרות and אסף as the leader of the משררים. It's not clear here, but אביתר הכהן who has been with David since his days on the run is the leader of the כהנים in Jerusalem.
What sort of religious ceremonies happened in Jerusalem? The Seder Olam says that the psalm of הודו לה׳ קראו בשמו was said every day:

<blockquote lang=he>ויתן לפני ארון ה׳ מן הלוים משרתים וגו׳...ביום ההוא אז נתן דויד בראש וגו׳: בשחר היו אומרים ”הודו לה׳ קראו בשמו וגו׳“ , עד ”אל תגעו במשיחי וגו׳“ , ובין הערבים היו אומרים ”שירו לה׳ כל הארץ וגו'“ , עד ”ויאמרו כל העם אמן והלל לה׳“ , וכך היו אומרים כל ארבעים ושלש שנה לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים. 
<footer class=source>סדר עולם רבה (ליינר) פרק יד </footer></blockquote>

and in fact, הודו לה׳ קראו בשמו is a digest of three תהילים:‎ 105, 96 and 106. The part that Seder Olam attributes to the morning is 105; the afternoon psalms are the rest. I would propose that the three chapters of תהילים correspond to the three times of prayer; there are two "afternoon" תהילים corresponding to our מנחה and מעריב. The concept of three-times-a-day prayer is an ancient one, mentioned in תהילים:

<blockquote lang="he">א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מַשְׂכִּיל לְדָוִד׃ 
ב הַאֲזִינָה אֱ־לֹהִים תְּפִלָּתִי; וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי׃ 
…
יח עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה; וַיִּשְׁמַע קוֹלִי׃
<footer class="source">תהילים פרק נה</footer></blockquote>

So they sang at the ארון. Did they offer sacrifices as well? Radak thinks so:

<blockquote lang=he>ויעזב שם לפני ארון הברית ה׳ וכו׳: עזב שם אסף ושאר המשוררים לעמוד תמיד לפני הארון ולשרת ולשורר ולזמר דבר יום ביומו מעלות עולות כי זה מקריב בבמה קטנה. 
<footer class=source>רד״ק, דברי הימים א טז:לז </footer></blockquote>

But most commentators assume that the עלות ושלמים of the inauguration were one time only; the implication of the text is that להעלות עלות לה׳ על מזבח העלה  תמיד לבקר ולערב was only at the משכן ה׳ בבמה  אשר בגבעון. The only service in Jerusalem was song:

<blockquote lang=he> לשרת לפני הארון תמיד: בשיר.
<footer class=source>רש״י, דברי הימים א טז:לז</footer></blockquote>

<hr/>

But where does that song come from? The עבודה as we know was the קרבנות; the only "music" mentioned in the Torah is the חצצרות:

<blockquote lang=he>א וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ 
ב עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם; והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות׃ 
...ח ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות; והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם׃ 
...י וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם; והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה׳ אלקיכם׃
<footer class=source>במדבר פרק י</footer></blockquote>

And that was by the כהנים. Where do the singing Levites come from?

<hr/>

We saw that David appointed some Levites to be שערים, "gatekeepers", the support staff of the מקדש, and others to be משררים:

<blockquote lang=he>טו וישאו בני הלוים את ארון האלקים כאשר צוה משה כדבר ה׳ בכתפם במטות עליהם׃ 
טז ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשררים בכלי שיר נבלים וכנרות ומצלתים משמיעים להרים בקול לשמחה׃ 
יז ויעמידו הלוים את הימן בן יואל ומן אחיו אסף בן ברכיהו; 
 ומן בני מררי אחיהם איתן בן קושיהו׃ 
יח ועמהם אחיהם המשנים; זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל השערים׃ 
יט והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע׃ 
כ וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו בנבלים על עלמות׃ 
כא ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנרות על השמינית לנצח׃ 
כב וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא׃ 
<footer class=source>דברי הימים א פרק טו</footer></blockquote>

Did he invent this himself? Is there a מצוה for שירה?

There's an argument in the gemara:

<blockquote lang=he>תנו רבנן: השיר מעכב את הקרבן, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינו מעכב. 
<footer class=source> ערכין יא,א </footer></blockquote>

<blockquote lang=he> אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר (דברים יח) ”ושרת בשם ה׳ אלקיו“ איזהו שירות שבשם? הוי אומר זה שירה. ואימא נשיאות כפים? מדכתיב (דברים י) ”לשרתו ולברך בשמו“ מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא.
 רב מתנה אמר מהכא (דברים כח) ”תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה ובטוב לבב“. איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זה שירה. ואימא דברי תורה? דכתיב (תהילים יט) ”פקודי ה׳ ישרים משמחי לב“. משמחי לב איקרי; טוב לא איקרי...
חזקיה אמר מהכא (דברי הימים א טו) ”וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא [במשא יסור] כי מבין הוא“ אל תיקרי (ישור) [יסור] אלא ישיר בלווטי.
 א״ר יוחנן מהכא (במדבר ד) ”לעבוד עבודת עבודה“. איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר זו שירה.
 רבי יצחק אמר מהכא (תהילים פא) ”שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל“.
 ר״נ בר יצחק אמר מהכא (ישעיהו כד) ”(הם) [המה] ישאו קולם ירונו; בגאון ה׳ צָהֲלוּ מִיָּם“.
<footer class=source>ערכין יא,א</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>ו וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם; ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה׳׃ 
ז ושרת בשם ה׳ אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה׳׃
<footer class=source>דברים פרק יח</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>ח בעת ההוא הבדיל ה׳ את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה׳ לעמד לפני ה׳ לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה׃ 
ט על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו; ה׳ הוא נחלתו כאשר דבר ה׳ אלקיך לו׃
<footer class=source>דברים פרק י</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>מה ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך; כי לא שמעת בקול ה׳ אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך׃ 
מו והיו בך לאות ולמופת; ובזרעך עד עולם׃ 
מז תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃ 
<footer class=source>דברים פרק כח</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>מו כל הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים; למשפחתם ולבית אבתם׃ 
מז מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה; כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד׃ 
מח ויהיו פקדיהם שמנת אלפים וחמש מאות ושמנים׃ 
מט על פי ה׳ פקד אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו; ופקדיו אשר צוה ה׳ את משה׃
<footer class=source>במדבר פרק ד</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>עבדת עבדה: הוא השיר במצלתים וכנורות, שהיא עבודה לעבודה אחרת.
ועבודת משא: כמשמעו. 
<footer class=source>רש״י, במדבר ד:מז </footer></blockquote>

<blockquote lang=he>א למנצח על הגתית לאסף׃ 
ב הרנינו לאלקים עוזנו; הריעו לאלקי יעקב׃ 
ג שאו זמרה ותנו תף; כנור נעים עם נבל׃
<footer class=source>תהילים פרק פא</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>יב נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה; וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר׃
יג כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת אִם כָּלָה בָצִיר׃ 
יד הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ; בִּגְאוֹן ה׳ צָהֲלוּ מִיָּם׃ 
טו עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה׳; בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם ה׳ אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
<footer class=source>ישעיהו פרק כד</footer></blockquote>

This last is harder to figure out; what does the הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם  יָרֹנּוּ of the eschaton have to do with שירה in the מקדש? The gemara explains that ר״נ בר יצחק is actually bringing a דרשה from the Torah:

<blockquote lang=he>ותנא מייתי לה מהכא: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ממשמע שנאמר בכתף, איני יודע שישאו? מה ת״ל ישאו? אין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר: שאו זמרה ותנו תוף, ואומר: ישאו קולם ירונו וגו׳ 
<footer class=source>ערכין יא,א </footer></blockquote>

<blockquote lang=he>מייתי לה מהכא: לעיקר שירה מן התורה.
<footer class=source>רש״י, שם</footer></blockquote>

So we have three amoraim who learn the מצוה of שירה from the Torah and two who learn it from David or Asaf; presumably the latter hold that שירה is only a מצוה דרבנן.

<hr/>

And this is reflected in a disagreement in the מפרשים:

<blockquote lang=he>טז ואלה אשר העמיד דויד על ידי שיר בית ה׳; ממנוח הארון׃ 
יז ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד בשיר עד בנות שלמה את בית ה׳ בירושלם; ויעמדו כמשפטם על עבודתם׃
<footer class=source>דברי הימים א פרק ו</footer></blockquote>

<blockquote lang=he>ויעמדו כמשפטם על עבודתם: כמשפט אשר העמידן דוד.
<footer class=source>רש״י, דברי הימים א ו:יז </footer></blockquote>

<blockquote lang=he>ויעמדו כמשפטם על עבודתם: היא עבודת השיר וכן אמר בתורה לעבוד עבודת עבודה והוא השיר שהוא עבודת הקרבנות.
<footer class=source>רד״ק, דברי הימים א ו:יז</footer></blockquote>

<hr/>

<blockquote lang=he>א זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש שנאמר ”בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי“ (דברים י:ח); ומצות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו שנאמר ”ועבד הלוי הוא את עבודת אוהל מועד“ (במדבר יח:כג)...
ב עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו; ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום שנאמר ”ושירת בשם ה׳ אלוקיו ככל אחיו הלויים“ (דברים יח:ז) איזה הוא שירות שהוא בשם ה׳ הוי אומר זו שירה.
<footer class=source>משנה תורה, הלכות כלי המקדש פרק ג</footer></blockquote>