{:style=color:red} 🚧🏗️ Page Still Under Construction {:he} >לב צדיק יהגה לענות; ופי רשעים יביע רעות׃ --משלי טו:כח {:he .lines} ><b>ג</b> יום ליום יביע אמר; ולילה ללילה יחוה דעת׃ <b>ד</b> אין אמר ואין דברים; בלי נשמע קולם׃ --תהילים פרק יט {:he} >מים עמקים דברי פי איש; נחל נבע מקור חכמה׃ --משלי יח:ד >logorrhea > pathologically incoherent, repetitious speech --Dictionary.com, [_logorrhea_](https://www.dictionary.com/browse/logorrhea) {:.TODO} Goes with the maintaining control that we talked about before {:.lines} >Not every thought should be said. Not every speech should be written down. And not all writings are fit for print. --[Rabbi Menachem Mendel of Kotzk](https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/4287676/jewish/48-Wise-and-Deep-Sayings-of-Rabbi-Menachem-Mendel-of-Kotzk.htm) {:.TODO} twitter as telepathy  --SMBC, [_Questions_](https://www.smbc-comics.com/comic/questions-2) ---- {:he} > רחוק ה׳ מרשעים; ותפלת צדיקים ישמע׃ --משלי טו:כט {:he .lines} ><b>יח</b> קרוב ה׳ לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת׃ <b>יט</b> רצון יראיו יעשה; ואת שועתם ישמע ויושיעם׃ --תהילים פרק קמה ---- {:he .lines} ><b>ל</b> מאור עינים ישמח לב; שמועה טובה תדשן עצם׃ <b>לא</b> אזן שמעת תוכחת חיים; בקרב חכמים תלין׃ --משלי פרק טו {:.TODO} happiness vs. physical benefit (תדשן עצם). Sight in Jewish philosophy is more ephermal. {:he} >סימא את עינו--נותן לו דמי עינו...חירשו--נותן לו דמי כולו. --בבא קמא פה,ב {:he} >חרשו נותן לו דמי כולו. כלומר שאין ראוי לכלום וכמת הוא חשוב. --רשב"א, בבא קמא פה,ב >The G-d of Israel, G-d at the heart of reality, cannot be seen. Hence the severity of the prohibition against making images. Idolatry in the Torah is more than the absurdity of worshipping things we ourselves have made ("Their idols are silver and gold, the work of men's hands. They have mouths but cannot speak; they have eyes but cannot see . . ."). It is the very idea that G-d is to be identified with anything visible. G-d is beyond what we can see--not simply because He is so much greater, vaster, than anything our eyes can encompass, but because He belongs to a different dimension of reality altogether... > Judaism's answer is that G-d is found, first and foremost, not in the blinding light of the sun, nor in the majesty of mountains. He is not in the almost infinitely vast spaces of the universe, with its hundreds of billions of galaxies, each with hundreds of billions of stars. He is not even in the letters of the genetic code that give all life its structure and diversity. If this is where you seek God, says Judaism, you are looking in the wrong place. Indeed, the mistake you are making consists in the very fact that you are looking at all. > G-d is to be found not by looking but by listening. He lives in words--the words He spoke to the patriarchs and matriarchs, prophets and priests; ultimately in the words of the Torah itself--the words though which we are to interpret all other words... > Language does more than allow us to make plans. It allows us to communicate. Words create and solve one problem in particular. They create the problem of loneliness (known in philosophy as solipsism). Animals are conscious, but only human beings are self-conscious. Animals may be alone; only human beings feel lonely ("It is not good for man to be alone"). That is because only human beings can articulate the difference between "I" and "you" and know the abyss that lies between us. > But language solves the problem it creates. Because we can speak, we can communicate. Only I can feel my pain. You cannot experience it nor can I experience yours. But we can speak, converse, convey what we feel to one another. We can ask for help; we can respond to other people's cry for help. We can share our hopes and fears. We can form moral bonds by sharing promises. The bridge across the abyss between self and other is constructed out of language. Our loneliness is redeemed by words. --Rabbi Jonathan Sacks, [_Seeing and Hearing_](https://rabbisacks.org/covenant-conversation/reeh/seeing-and-hearing/) {:.TODO} it is the אזן that will exist among the חכמים ---- {:.TODO} It's only by listening that we can survive as a society, and it's only as part of society that we can survive as individuals. {:he .lines} ><b>לב</b> פורע מוסר מואס נפשו; ושומע תוכחת קונה לב׃ <b>לג</b> יראת ה׳ מוסר חכמה; ולפני כבוד ענוה׃ --משלי פרק טו {:.TODO} עלי שור הקדמה לשער המוסר and being פשוט. {:he} >(משלי כה:ג) שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר . עמוקה מאד היא הבריאה. עמוקה מאד היא ההיסטוריא, הנקבעת ב”לב מלכים“. אבל יכולים להיות בעולם בפשטות; דורכים על הקרקע מבלי לחשוב על הטמון בתחתיות ארץ, מסתכלים בשמים רק כדי לדעת אם לקחת את המטריה--ברוממות השמים אינם מרגישים. רואים בעתון מה אמר נשיא או שר ומה קרה בעם קרוב או רחוק מבלי לחשוב בעומק ההשפעה הפועלת בהיסטוריא. גם בתורה ומצוות אפשר לחזות בפשטות: לובשים ציצית, מניחים תפילין, שומרים שבת, יוצאים ידי חובת תפילה מבלי להרגיש כלל בעומק המצוות; מאמינים ”אמונה פשוטה“ בלי כל התבוננות ובלי לדעת באיזו עבודה מאומצת עלתה להאמינים הגדולים להגיע לאמונה פשוטה. יכולים גם ללמוד גמרא ”בעיון“, לעבור על פגי״ת, להסתכל בכמה ראשונים ואחרונים, להיאחז באין קושיא ולתרץ אותה, והרי ”למדתי בעיון“ אך בעומק הסוגיא לא נגעו כלל! וכאמור: גם העמקן האמיתי יכול לחיות בחייו הפרטים .כאחד הפשוטים > ובאמת: למה צריכים לנגוע דווקא בעמוקות, והלא אפשר להיות יהודי טוב ולחיות בפשטות, וגם לעשות מעשים טובים בפשטות? > הן יכול אדם להתעלם מעומק הענינים ולהיות יהודי טוב, אבל חידוש והתחדשות אין בחיים כאלה. כל יום דומה לחברו, הכל שיגרה. כל תגלית נעשתה רק מתוך ירידה לעומק. כל חידוש אמיתי בתורה נוצר רק על ידי ירידה לעומקה. ההתחדשות באדם עצמו באה רק עם העמקה בעצמו. כי רק בעומק נוגעים בנקודות-אמת. ודבר אחד נבצר *לגמרי* מהאדם החי חיים פשוטים: יראת שמים. עליה נאמר (משלי ב:ד-ה): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה׳ וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא . בלי חיפוש והעמקה אפילו לא תדע מהי יראה... > זהו ענין המוסר לחייות חיי עומק. והנה יש מרחק רב בין *ידיעות עמוקות* ובין *חיים עמוקים*. הן לימוד המוסר והן העבודה המוסרית נוטרי על חכמה עמוקה, כפי שיבואר בע״ה. שניהם פותחים מימד חדש בפנימיות האדם, אשר מי שאינו עוסק בהם בשום אופן אינו יכול לדעת מהם בדור הזה. ידענו גם ידענו, כי עד היום לא נידם קול ענות חלושה הזאת (משלי יט:כו-כח) חֲדַל בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי־דָעַת--עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ...אולם גם זאת ידענו כי כל פועל מוסר משלם בעד זה, עד חורבן עצמו. כי וֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ. אולם גם זאת ידענו כי אין עסוק המוסר הוא תרופת פלאים אשר העוסק בו מובטח להצלחה...לא קלה היא עבודת האדם. אבל עצה אחרת מלבד עסוק המוסר--אין, וישר הולך יצליח בעה"י. -- הרב שלמה וולבה, עלי שור, חלק שני, פתיחה לשער המוסר {:style=color:red} 🚧🏗️ Page Still Under Construction