We are starting the fourth paragraph of book two of ספר משלי, which continues until משלי כא:ל. Since I’m learning this as we go, we will see if we can pull some coherent themes out of it.
י לא נאוה לכסיל תענוג; אף כי לעבד משל בשרים׃ יא שכל אדם האריך אפו; ותפארתו עבר על פשע׃ יב נהם ככפיר זעף מלך; וכטל על עשב רצונו׃ יג הות לאביו בן כסיל; ודלף טרד מדיני אשה׃ יד בית והון נחלת אבות; ומה׳ אשה משכלת׃
Shlomo likes his אשה metaphors, and this מדיני אשה, quarrelsome woman, is no exception.
טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס׃
טוב שבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר׃
טו דלף טורד ביום סגריר; ואשת מדינים נשתוה׃ טז צפניה צפן רוח; ושמן ימינו יקרא׃
Of course, he can’t be talking about literal women; why would they be quarrelsome? It’s a metaphor.
אשת חן: אשה טובה שמשגת חן ע״י מעשיה הטובים, או לפי המליצה נפש יקרה טובה וחכמה שהיא האשה המליציית בספר הזה.
אשה יפה וסרת טעם:…ובנמשל מי שצורתו יפה ונפשו מוכנה אל המושכלות; לומר ומשכיל ואיש תבונה, אבל מדותיו רעות ועלילותיו נשחתות, התורה והמדעים שלמד מגנים אותו כחזיר הלובש נזם זהב, וכמ״ש (יומא פו,א) [אבל] מי שקורא ושונה [ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה] ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? [אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה] אוי לו לרבו שלמדו תורה.
The metaphee of אשה is the human נפש, the self, and specifically how it interacts with others. The אשת מדינים, the quarrelsome woman, is when where the self conflicts with the חכמה that knows the right thing to do. This can be due to akrasia.
akrasia (or acrasia), ἀκρασία
Lack of self-control or willpower
People behave sometimes as if they had two selves, one who wants clean lungs and long life and another who adores tobacco, or one who wants a lean body and another who wants dessert, or one who yearns to improve himself by reading The Public Interest and another who would rather watch an old movie on television. The two are in continual contest for control.
And we’ve defined the kind of “fool” in משלי that has this problem as the אויל. But here we start out with לא נאוה לכסיל תענוג. The problem is not a lack of self-control. What’s a כסיל? The term first appears back in פרק א:
כב עד מתי פתים תאהבו פתי; ולצים לצון חמדו להם; וכסילים ישנאו דעת׃… לב כי משובת פתים תהרגם; ושלות כסילים תאבדם׃
The כסיל hates דעת and wants משובה and שלוה, to settle in peace. But that’s not a good thing.
אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר ”וישב“ אינו אלא לשון צער, שנאמר (במדבר כה:א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. (בראשית לז:א-ב) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן…וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. ונאמר (בראשית מז:כז-כט) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל [בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם] בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן…וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. (מלכים א ה:ה) וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ …(מלכים א יא:יד) וַיָּקֶם ה׳ שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם.
וישב: בקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אמר הקב״ה לא דין לצדיקים מה שמתקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה.
Rambam notes that the figurative meaning of ישב is to settle, be static.
The primary meaning of the Hebrew yashab is “he was seated” [but] the term was applied to everything that is permanent and unchanging…When applied to G-d, the verb is to be taken in that latter sense: (איכה ה:יט) אַתָּה ה׳ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב; (תהילים קכג:א) הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם…He who is everlasting, constant, and in no way subject to change.
Who is this כסיל who just wants to sit?
אולם הכסיל הוא יודע חקי החכמה ונלוז ממנה מפני תאותו, מפני שחקי החכמה הם מתנגדות ליצרי לבו הרע, ובזה הוא גרוע מן הלץ שהלץ אינו שונא דעת ואינו מתלוצץ רק על דבר שלא יוכל לדעתו בידיעה ברורה, והכסיל הגם שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, ילוז ממנה מפני שהכסילים ישנאו דעת מפני שדעת החכמה תשים רסן לחסום בפני תאות לב.
The כסילים hate the idea of חכמה, (what we have translated as phronesis, ethical wisdom, knowing right from wrong) because it’s too much work. כסיל in תנ״ך generally means “fool” but in משלי it seems to be connected to the word כסל, feeling secure.
וישימו באלקים כסלם; ולא ישכחו מעללי א־ל; ומצותיו ינצרו׃
כי ה׳ יהיה בכסלך; ושמר רגלך מלכד׃
The כסיל is self confident, which sounds like a good thing but it’s destructive in this case. “I know what I want to do, so it must be the right thing to do, and any implication to the contrary is simply wrong”.
The kesil is a “passion-fool”. Even though he is intelligent, and begins to understand wisdom, he is driven by desire…The fool who knowingly blinds himself to pursue his passions…becomes totally lost.
The problem with the אויל is akrasia. The problem with the כסיל is willful ignorance.
That’s why לא נאוה לכסיל תענוג. The purpose of תענוג, like שלוה, is to use it to grow.
נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו; כלומר אם עבדתם את ה׳ בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך…
The כסיל has their priorities wrong, כי לעבד משל בשרים. So Shlomo changes metaphors to the מלך, which we have talked about before. The מלך is the conscious self that is supposed to keep all those תאוות under control.
מלך הוא שכולם יטו שכם אחד לעבדו ויתנו לו כתר מלוכה, ובאמת המלך עצמו שוה לשאר העם באיכותם אך שכולם ימליכוהו עליהם ויקבלו עול מלכותו. ומושל הוא שמלכותו בא אליו בבחינת מושל שהוא גבור מכולם וכבש ארץ או אומה להיות תחת ממשלתו.
And so האריך אפו, keeping control is true שכל, and anger, זעף מלך, is the ultimate form of losing control, of עבד משל בשרים.
מי שמושל בכעסו ואינו נוקם בעת חמתו עד שתתישב דעתו ויחשוב כדת מה לעשות מן המדה הזאת מגיע להיות רב תבונה כי לא יגיע איש קצר רוח למחקר לפי שיקח בידו המחשבה הראשונה שתשפר עליו ולא ימצא את לבבו להתיישב ולהשגיח על צדי המחקר לראות אם יש צד שיסתור את מחשבתו עד שיגיע למחשבה המתקיימת, וזה לא ימצא רק בבעל הישוב ומי שהוא ארך אפים הוא בעל הישוב.
The כסיל is the angry מלך, the עבד משל בשרים. The person who can stay in control is truly human.
האדם שהוא בדעתו השלימה ואין לבו אנסו, הוא שקוף לגמרי לעצמו ואמיתי לגמרי כלפי המציאות מבחוץ. האדם השקוף הזה—כל כחתיו נהירין לו בבת אחת, מרוממות מדרגותיו עד שפלות יצריו; גם בעמדו במצב גבוה אינו מתעלם מאי יציבותו ושהוא עלול לטעות בשכלו ולהזיק לאחרים. ודווקא דעת מקיפה זאת היא הסוללת דרך חיים שקולה, בניצול הכחות הגבוהים וזהירות מהכחות השפלים.
The angry מלך is נהם ככפיר, which is an expression of frustration.
נהם ככפיר:…ונהם באריה הוא בזעפו בעת שאין לו טרף, וזה הבדלו מן שאגה שהוא בשמחתו בעת יש לו טרף.
שאגה לו כלביא; ישאג ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל׃
וינהם: הארי נוהם במרירות רק בעת שאין לו טרף אבל הוא ינהם אף שיאחז טרף, ר״ל הגם שישיג יחלק שלל לא תשבע נפשו.
But רצון המלך is כטל על עשב. The image of dew as metaphor comes from Moshe:
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב׃
תזל כטל: השפעות הקטנות המכונות ומשולות כטל. יבאו ע״י אמרתי זכות דברים קלים בתורה המובנים גם להמון ושלא ביגיעה.
Our interactions with others have to be as gentle as dew falling; if we insist on being a כסיל, we will just get angry and frustrated and our interactions will be like דלף טרד, like an endless dripping, like waterboarding.
Shlomo doesn’t have a problem with mixing metaphors. We go from the כסיל as angry king to the foolish son who is a disaster to his parents (הות לאביו בן כסיל) and then the מדיני אשה. The כסיל is like דלף טרד, incessantly annoying. Dealing with such a person is torture.
And he ends the section with בית והון נחלת אבות; ומה׳ אשה משכלת, mixing the metaphors again. And he brings in an aspect of ethics that appears in book 2: the laws of ethics come from ה׳. Book 2 is a much more religious book than book 1.
בית והון וכו׳: כי הממון והקרקע יוכל אדם להנחילו לבניו, אבל לא המזג הטוב והחומר הניאות.
We may have money, property (even הון as a a metaphor for social intelligence, our natural gifts). But that won’t give us the אשה משכלת, the opposite of the מדיני אשה, having all your aspects of your mind working together, the equanimity to deal with others. That is מה׳. Not in the sense of “a gift from G-d”, but in the sense that the ethical law and the determination of virtue, is only possible from a Torah perspective. Yirmiyahu tells us that knowing ה׳ is the key to doing חסד משפט וצדקה.
כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה׳ עשה חסד משפט וצדקה בארץ; כי באלה חפצתי נאם ה׳׃
ומה׳ אשה משכלת: זה אין ביד האדם כמ״ש, והוא דרך חיים כו׳ ליראה ואהבה פנימיות והוא מתת אלקים אלא כשאדם עושה שלו אז ה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים שהוא תמים בכל זהו והוא יישר אורחותיך.
Be a calm מלך. Keep the אשה under control.