This shiur is לעלוי נשמת my father-in-law, Harvey Lipman, חיים ישראל בן הרשל צבי, whose second yahrzeit was this week. This week's parsha has my favorite pun: {:he} >ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה; ויעקב איש תם ישב אהלים׃ --בראשית פרק כה:כז Esav was outstanding in his field, but Yaakov was *intense*. (Get it?) But I want to look at the "sale of the birthright". {:he} >כט ויזד יעקב נזיד; ויבא עשו מן השדה והוא עיף׃ ל ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי; על כן קרא שמו אדום׃ לא ויאמר יעקב; מכרה כיום את בכרתך לי׃ לב ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות; ולמה זה לי בכרה׃ לג ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו; וימכר את בכרתו ליעקב׃ לד ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך; ויבז עשו את הבכרה׃ --בראשית פרק כה Note that Esav did not sell his birthright for a "mess of pottage". ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים is in the past perfect; Yaakov *had given* Esav the mess of pottage. When the text says, וימכר את בכרתו ליעקב, what was the price? And more, what was the בכרה that was sold? ---- The simplest reading is that the birthright was a financial arrangement, a kind of primogeniture. That's Ibn Ezra's approach: {:he} >והבכורה שיקח פי שנים בממון אביו. --אבן עזרא, בראשית כה:לא And the double portion of the firstborn is part of halacha: {:he} >כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו; כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה׃ --דברים פרק כא:יז And part of ancient law in other cultures: {:he} >אחים כי יחלוקו את אחוזת אביהם...הבן הבכור יבחר ויקח שני חלקים בחלקו, ואחרי כן אחיו... --חוקי אשור התיכונה, לוח ב'1, מובא ב־שרון רימון, [_בכורה, בחירה וברכה_](https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bereishit/parashat-toldot/toledot-birthright) So it makes sense as the reason that Yaakov would want it. The problem then is, why does Esav sell it? And even more, ויבז עשו את הבכרה, he *despises* the בכרה. It seems very out of character for the Esav depicted in the Torah to turn down free money. The gemara makes his reaction even more extreme: {:he} >אמר רבי יוחנן: חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה. --בבא בתרא טז:ב {:he} >ושט את הבכורה:...”שט“ תרגום של בזיון (שמואל ב יט:מד) מדוע הקילתני, תרגום יונתן ”אשטתני“. --רש״י, שם {:he} >וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי; וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל --שמואל ב יט:מד {:he} >...וְשָׁט עֵשָׂו יָת בְּכֵרוּתָא׃ --תרגום אונקלוס, בראשית כה:לד {:he} >ועל מה שהביא ראיה לתרגום שטא מפסוק דשמואל ומדוע הקלותני--נתעוררו המפרשים למה הביא ממרחק פי' ושטא, והלא בפסוק זה גופא תרגום ויבז--ושט, וזה באמת פליאה גדולה לכאורה. ונראה בזה, כי לכאורה קשה לשון הגמרא ושט את הבכורה ולמה לא אמרו בלשון הפסוק ובזה את הבכורה, וצ"ל דכונת הגמרא להגדיל רשעת עשו שלא די שביזה את הבכורה בלבו, שכן הוראת הלשון בזה, כמש"כ (שמואל ב ו:טז) וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ, אלא שעוד שטא והקיל בה בפועל ובפרהסיא, ועל זה מביא רש"י לראיה שהפירוש שטא הוא בזיון בפועל ממש...וענין הבזוי מבואר במ"ר שהכניס עמו כת של פריצים ולעגו על קנית יעקב את הבכורה, יעו"ש. --תורה תמימה, בראשית כה:כט So he publicly mocks Yaakov for wanting this בכורה. It can't be a simple matter of inheritance rights. Ibn Ezra explains Esav's behavior: Yitzchak was poor, and a double portion of zero is still zero. {:he} >ויבז עשו: גם זאת הבכורה בעבור שראה שאין לאביו עושר. > ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב וכאילו לא ראו כימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים מה טעם אמר הביאה לי ציד. ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות. ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך שהוא אומר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו כי הוצרך לשמור הצאן...וכן אחרים אמרו הנה צאן יש לו. כי רבקה אמרה לו לך נא אל הצאן, ויתכן שנשאר לו מקנה מעט גם נכון הוא להיות פירושו לך נא אל הצאן אל מקום הצאן שהן נמכרות. --אבן עזרא, בראשית כה:לד But that's inconsistent with the text; Avraham was rich, and Yitzchak is explicitly described as rich in the next perek. It might be that this story was during a recession, and they actually didn't have any wealth, but that seems to be pushing the text too far. ---- The Malbim (in his second reading) offers an interesting explanation: the בכורה meant the responsibility to care for the family: {:he} >ויזד יעקב:...וגם על הבכור היה מוטל הנהגת הבית לפרנס את אביו ואמו ובני ביתו כמ"ש הר"ן...באשר ראה שעשו אינו ראוי לזה והוא עצמו התרחק מחיוב שמוטל על הבכור ומאס הבכורה, כמ"ש ויזד יעקב נזיד, שהנזיד למאכל בני הבית נזד יעקב, וזה היה מוטל על עשו ולא רצה להתעסק בה כי היה איש שדה, ובפרט לחז"ל שהיה סעודת הבראה על מות אברהם והוא לא חש להתאבל על מות זקנו רק בא מן השדה. --מלבי"ם, בראשית כה:כט But that's also out of character for Esav. The one thing he was good at was כיבוד אב, and cooking for his father was clearly part of that. And if the choice was between barbecue (ציד בפיו) and beans (נזיד עדשים), I'm not surprised that Yitzchak wanted to give the blessing to Esav! ---- So the usual explanation, that seems to fit the text, is that the בכורה was a spiritual responsibility: {:he} >ענין הבכורה שהבכור היה נבדל לעבודת ה' ויתר הבנים היו עוסקים בעניני העולם כמ"ש הרי"א --מלבי"ם, בראשית כה:כט {:he} >בכרתך: לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. --רש״י, בראשית כה:לב So if Esav was unfit for the בכורה, what was Yitzchak thinking with his ברכות? The usual answer is that Yitzchak had two different ברכות planned, one for each child: {:he} >כז ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו; ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳׃ כח ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃ כט יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור ומברכיך ברוך׃ --בראשית פרק כז {:he} >ג וא־ל שד־י יברך אתך ויפרך וירבך; והיית לקהל עמים׃ ד ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם׃ --בראשית פרק כח He had this image of his sons working together, dividing the "working for a living" and "sitting in yeshiva" roles between them, to create a שלמות to serve ה׳. But as far as he knows, Esav still gets the בכורה (he is surprised when Esav says (בראשית כז:לו) “ויעקבני זה פעמים--את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי”. So how does the בכורה fit into Esav's role? We have to understand what the עבודה meant to the אבות. {:he} >ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה; בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳׃ --בראשית יב:ח {:he} > ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה׳ ויט שם אהלו; ויכרו שם עבדי יצחק באר׃ --בראשית כו:כה {:he} >יח ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם; ויחן את פני העיר׃...כ ויצב שם מזבח; ויקרא לו א־ל אלקי ישראל׃ --בראשית פרק לג It's not the ritual {:la}/per se/ that mattered; there is no record of them offering קרבנות on those מזבחות. Their goal was to spread the knowledge of הקב״ה in the world, לקרא בשם ה׳. And it is possible to do that through עניני העולם as well. {:he} >ויטע אשל בבאר שבע; ויקרא שם בשם ה׳ א־ל עולם׃ --בראשית כא:לג So I would assume that Yitzchak intended for Esav to keep the בכורה, and "קרא בשם ה׳" through his ציד בפיו. That's the origin of the "Meat and Greet" that our shul had this past Sunday. ---- But that's not what happened. Esav despised the בכורה, and Yaakov "bought" it. But the midrash says that the sale wasn't final until many centuries later: {:he} >ויאכל וישת ויקם וילך; ויבז עשו את הבכרה: הכניס עמו כת של פריצים. אמרו: נאכל משלו ונצחק עליו...תני בר קפרא: ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקב"ה ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב. מנין? דכתיב: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל". --בראשית רבה סג:יד That is the first time ה׳ calls ישראל a בכור: {:he} >ואמרת אל פרעה; כה אמר ה׳ בני בכרי ישראל --שמות ד:כב {:he} >בני בכרי: לשון גדלה; כמו (תהלים פט:כח): אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ [עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ] , זהו פשוטו. ומדרשו: כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו. --רש״י, שמות ד:כב The Bais HaLevi says that יציאת מצרים represented the point that the purchase price was finally paid: {:he} >בני בכורי ישראל: איתא במדרש, כאן חתם הקב"ה על הבכורה. ויש להבין מדוע הוזכר כאן קניית הבכורה שקנה יעקב...קנה יעקב הבכורה שיהיו כל הדברים הנבטחים לאברהם יהיו לו ולזרעו. ונמצא דבעת קניית הבכורה נתחייב יעקב גם בהגלות, שאמר לאברהם: כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם. וכן זכה בעבודת ה׳ ובהקרבת הקרבנות ולנחול את ארץ ישראל. ומעתה אל ידמה הדומה כי רק בעד לחם ונזיד עדשים קנה ממנו הבכורה, רק נכנס תחתיו גם בכל השיעבודים שהיה על זרע אברהם מהגלות, וכל זה עשה משום אהבתו להתקרב לעבודת ה' שזכה בהקניה. וא"כ הרי היא טענה גדולה, דכיון דאילולא זאת היה כל שיעבוד הגלות על עשו ולא על יעקב. ויעקב קנה הבכורה ונכנס תחתיו בגלות כדי שעל ידה יזכה ג"כ בהקרבת קרבנות ובעבודתו. --בית הלוי, שמות ד:כג The price paid for "buying" the בכורה was accepting the consequences of that בכורה. But that means that we--all of בני בכרי ישראל--have "bought" that בכורה, and thus have the responsibility of ויקרא בשם ה׳. And so now Yitzchak's vision becomes important. It means that that קריאה בשם ה׳--that meaning of בכורה--is possible for all of us, whether we are sitting in yeshiva or earning a living, whether we are intense or outstanding in our fields.