I want to look at the first pasuk of this week’s parasha:
ראה אנכי נתן לפניכם היום; ברכה וקללה׃
Specifically, the word היום. What does that mean? Moshe is certainly speaking to them “today” (i.e. the day he is speaking), but the ברכה and קללה have been with them for the past 40 years, and and the ברכה וקללה ceremony won’t happen until they enter the land.
היום in תנ״ך is an idiom that is the equivalent of the English “clear as day”:
ויאמר יעקב; מכרה כיום את בכרתך לי׃
מכרה כיום: …כַּיּוֹם שֶׁהוּא בָרוּר, כָךְ מְכֹר לִי מְכִירָה בְרוּרָה.
And perhaps that is what it means here: the choice is clear. There is a black-and-white decision to be made. ה׳ is giving us a multiple-choice test, and is telling us the answer:
העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה; ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך׃
But there is another implication of the word היום:
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך׃
אשר אנכי מצוך היום: לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ.
So perhaps here, too, היום means that we should look at this choice, between ברכה and קללה, as something that happens every day. This is how the Sfas Emes reads it:
אא״ז מו״ר ז״ל הגיד פי׳ ראה אנכי נותן לפניכם. שנקבע בכל איש ישראל שיוכל להבחין ולבחור רק בהברכה. וע״ז מברכין בכל יום נותן לשכוי בינה כו׳.
What is this ברכה that we say every day?
בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה.
What is a שֶּׂכְוִי? The gemara that discusses the ברכות השחר doesn’t tell us:
כי מתער, אומר אלקי נשמה…ברוך אתה ה׳ המחזיר נשמות לפגרים מתים. כי שמע קול תרנגולא, לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה, לימא ברוך פוקח עורים…
But the gemara in Rosh Hashana, when it discusses various words in תנ״ך that have cognates in other languages, does:
אמר ר״ש בן לקיש: כשהלכתי לתחום קן נשרייא ,היו קורין לכלה ”נינפי“ ולתרנגול ”שכוי“. לכלה נינפי: מאי קרא (תהילים מח:ג) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. ולתרנגול שכוי? אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא ריב״ל: מאי קרא (איוב לח:לו) מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה; אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה. ”מי שת בטוחות חכמה“: אלו כליות. ”או מי נתן לשכוי בינה“: זה תרנגול.
So the expression comes from תנ״ך (like many ברכות):
לג הידעת חקות שמים; אם תשים משטרו בארץ׃ לד התרים לעב קולך; ושפעת מים תכסך׃ לה התשלח ברקים וילכו; ויאמרו לך הננו׃ לו מי שת בטחות חכמה; או מי נתן לשכוי בינה׃
But the word שֶּׂכְוִי is a hapax legomenon. There are no other clues as to what it means, so חז״ל looked at other languages. But the מפרשים looked at the context:
לשכוי: זה תרנגול לשון חכמים וי״א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות.
And the term מַשְׂכִּיּת is found, meaning “images, imagination”:
יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ; עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב׃
So together, the pasuk in איוב means “Who put wisdom in the kidneys and gave discernment to the heart?” In the language of תנ״ך, the heart and kidneys are the seats of intelligence:
יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק; וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹקִים צַדִּיק׃
אֲנִי ה׳ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת; וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו׃
זה שאמר הכתוב (ירמיה יז:י) ”אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות“. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים? אלא העינים הולכות אחר הלב, והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב״ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות.
Throughout תנ״ך, כליות ולב are metaphors for what I would call ethical and moral judgment, respectively (“moral” here means what we feel is right, “ethical” means what we know, intellectually, is right). טוח is modern Hebrew means “to aim”; שוכה in the sense of תהילים means “to see in the imagination”. ספר איוב is taking the figurative expression כליות ולב and turning it into the literal טחות ושכוי. G-d is asking Job, “Who gave human beings the ability to make judgments?”. And that is what we say every morning. It really doesn’t have anything to do with roosters.
כי שמע קול תרנגול, לימא ”ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה“. פירוש, הלב נקרא שכוי בלשון המקרא, דכתיב: ”או מי נתן לשכוי בינה“, והלב הוא המבין, ועל ידי הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה. ומפני שהתרגנול מבין, וגם בערביא קורין לתרנגול ”שכוי“, תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול.
So what is the connection between אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה and נותן לשכוי בינה? The Sfas Emes explains:
ראה אנכי נותן כו׳ היום: פי׳ שהבחירה ביד האדם לבחור טוב או רע. ואמר אא״ז מו״ר ז״ל שע״ז מברכין הנותן לשכוי בינה כו׳. ונראה פי׳ היום שיש בכל יום בחירה חדשה. כי אחר שחוטא האדם מסתלקת הבחירה מהאדם כמ״ש ז״ל (אסתר רבה י:ג) הרשעים ברשות לבם. ומ״מ הקב״ה מחדש בכל יום מ״ב ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב מחדש כמ״ש (יחזקאל לג:יב) [צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע] לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ [מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ].
היום means every day is a new start. לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה is figurative; the metaphor may be about a rooster detecting the dawn, but the ברכה is really referring to our pasuk of ברכה וקללה. We thank ה׳ for giving us the ability to distinguish between right and wrong. And the “rooster” metaphor is more than a linguistic coincidence from another language:
Rabbi Samson R Hirsch in his peirush on tefillah explains that just as the rooster has been given the ability by HaKadosh Baruch Hu to distinguish between day and night, while the difference is still hardly noticeable, and announces it to the world with his loud crowing, so too has HaKadosh Baruch Hu given the Jewish people the mandate to enlighten the world with the great truths taught by the Torah, even if the world is still “dark”. We have been given this mandate as (שמות יט:ו) מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ…to be a light unto the nations [(ישעיהו מט:ו) וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם]. So we gratefully acknowledge our spiritual leadership, and say, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם שֶׁלּא עָשנִי גּוי.
And this tells us how we are supposed to say the ברכות השחר.
כל הברכות האלו הוא משום דאסור לו לאדם ליהנות מן העוה״ז בלי ברכה וכל הנהנה מן העוה״ז בלי ברכה כאילו מעל.
They are ברכות הנהנין, thanking ה׳ for His gifts. They are the ways we check our privilege every morning.
Ever Been Told to ‘Check Your Privilege?’ Here’s What That Really Means
It simply means that I gained an unearned advantage, in comparison to other people…
We exist to serve ה׳. Some people are born with advantages that make their עבודת ה׳ easier. That’s not a reason to feel superior; it is a reason to do more.
If you’re strong or smart or beautiful, it’s not because of you
All the good things that we have come from above
An anav knows Hashem has given him these gifts with love
הנותן לשכוי בינה reminds us that אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. It is our way of thanking ה׳ for making us human, for giving us free will. Every day we get a new chance to make good choices. And that is the ultimate privilege.