I want to look at this week’s haftorah, a vision of the future גאולה:
א הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף; לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב׃ ב למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה; שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם׃ ג הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם; ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים׃
And obviously, כל צמא לכו למים is a metaphor:
לכו למים: לתורה.
This comes from the gemara and midrash:
(שמות טו:כב) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר: דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.
נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם, כך דברי תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד:כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם. מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם, כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם, שנאמר (תהלים קיט:קמ): צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ. מה מים משיבים נפשו של אדם, שנאמר (משלי כה:כה): מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה [וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק], כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם, שנאמר (תהלים יט:ח): תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ.
But I want to look at the rest of the pasuk. There are three drinks in the metaphor:
ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב?…לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים—אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.
Putting your drinks in metal containers leaches out the metal; you should use cheap pottery flasks. But that’s not specific to מים ויין וחלב.
So I wanted to think about תורה as “metaphee” for יין וחלב. Wine seems pretty obvious:
ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן; ולחם לבב אנוש יסעד׃
Just as wine makes us happy, so too does Torah make us happy.
הנחמדים מזהב ומפז רב; ומתוקים מדבש ונפת צופים׃
אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר (תהילים א:ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ. לוי ור״ש ברבי יתבי קמיה דרבי, וקא פסקי סידרא. סליק ספרא; לוי אמר לייתו [לן] משלי. ר״ש ברבי אמר לייתו [לן] תילים; כפייה ללוי ואייתו תילים. כי מטו הכא ”כי אם בתורת ה׳ חפצו“, פריש רבי ואמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. אמר לוי: רבי! נתת לנו רשות לעמוד!
But we still haven’t figured out milk. What could milk symbolize? It is not a common thing in תנ״ך; it is sometimes used as a symbol of whiteness ((בראשית מט:יב) וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב), but that doesn’t fit with Torah. The most common use (18 times in the concordance, out of 44 total) is the familiar phrase describing ארץ ישראל:
וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש; אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי
Now, that could be a symbol of Torah as well:
מה צריך להאריך הכתוב כל כך בשבח העצים והאבנים? ועוד, ספור השבח במקום הזה למה?…אבל הענין כי כל השבחים הללו על שם התורה נאמרו:…ארץ זבת חלב ודבש, שנאמר (שיר השירים ד:יא) [נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה] דְּבַשׁ וְחָלָב [תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ].
ארץ זבת חלב ודבש is both a more literal image of fruitfulness, and a metaphor for the Torah of the land of Israel. That is one meaning for the custom of eating cheesecake on שבועות.
גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג שבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמו שכתוב ”דבש וחלב תחת לשונך“.
But that is our question: why is milk a metaphor for Torah? What is the milkiness of Torah?
There are only three times when milk is actually consumed, as part of the narrative, in תנ״ך.
ד יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם; והשענו תחת העץ׃ ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם; ויאמרו כן תעשה כאשר דברת׃…ח ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם; והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו׃
מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה.
יט ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמאתי; ותפתח את נאוד החלב ותשקהו ותכסהו׃ כ ויאמר אליה עמד פתח האהל; והיה אם איש יבא ושאלך ואמר היש פה איש ואמרת אין׃ כא ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ; והוא נרדם ויעף וימת׃
מים שאל חלב נתנה; בספל אדירים הקריבה חמאה׃
יז ויאמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה; והרץ המחנה לאחיך׃ יח ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר האלף; ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח׃ יט ושאול והמה וכל איש ישראל בעמק האלה; נלחמים עם פלשתים׃
חריצי החלב: תרגם יונתן: גובנין דחלבא. ואולי יקראו כן, על שדרך הגבינה לחתכו במדה בעת עשותו, והוא מלשון (איוב יד:ה): אִם חֲרוּצִים יָמָיו.
It’s always in the context of going beyond the expected, of a gift. And it’s not drunk as milk; it is as חמאה (which may mean butter in modern Hebrew, but in תנ״ך probably means cream or curds). Normal people can’t drink much milk.
The first people to drink milk regularly were early farmers and pastoralists in western Europe—some of the first humans to live with domesticated animals, including cows. Today, drinking milk is common practice in northern Europe, North America, and a patchwork of other places…
Milk contains a type of sugar called lactose, which is distinct from the sugars found in fruit and other sweet foods. When we are babies, our bodies make a special enzyme called lactase that allows us to digest the lactose in our mother’s milk. But after we are weaned in early childhood, for many people this stops. Without lactase, we cannot properly digest the lactose in milk…
“The first time that we see the lactase persistence allele in Europe arising is around 5,000 years BP [before present] in southern Europe, and then it starts to kick in in central Europe around 3,000 years ago,” says assistant professor Laure Ségurel at the Museum of Humankind in Paris, who co-authored a 2017 review of the science of lactase persistence…
People who are lactase-non-persistent can still eat a certain amount of lactose without ill effects, so drinking a small amount of milk is fine. There is also the option of processing milk into butter, yoghurt, cream or cheese—all of which reduce the amount of lactose. Hard cheeses like cheddar have less than 10% as much lactose as milk, and butter is similarly low….“Heavy cream and butter have the lowest lactose,” says Ségurel.
Before your child is 12 months old, cow’s milk may put him or her at risk for intestinal bleeding. It also has too many proteins and minerals for your baby’s kidneys to handle and does not have the right amount of nutrients your baby needs.
So normal adults can’t drink milk at all, and even babies can’t drink non-human milk. Milk products are a special treat—you use milk to make חמאה, milk shakes.
כא והיה ביום ההוא; יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן׃ כב והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה; כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ׃
כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם; ומיץ אפים יוציא ריב׃
To summarize: חלב is a symbol of luxury. It is what you serve your guests.
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי; אכלו רעים שתו ושכרו דודים׃
The pasuk in שיר השירים is describing the דוד's overwhelming love:
[אכלתי יערי עם דבשי:] אחד מסוגי החיבה, היא אותה החיבה המיוחדת לשעה ראשונה …שהיא באה בנתרתק זה של אכילת האינו ראוי עם הראוי.
And the יין and חלב are part of that, the social drinks for the רעים.
So Malbim says that לכו למים and לכו שברו…יין וחלב symbolize two different aspects of תורה ומצוות:
הנביאים ידמו את התורה והמצות ללחם ומזון, כי הם מזון הנפש כמו שהלחם והמים הם מזון הגויה…וכמו שבמזון הגוף ימצאו דברים שא״א שיחיה האדם רגע בלעדם כמו המים…כן בדעות ומעשים ימצאו דברים שא״א שתחיה הנפש חיות נפשי בלעדם, כמו האמונה במציאות ה׳ בהשגחה ומעשים שמחייב גם הדת הנימוסי כרציחה גניבה ודומיהם, שדומים למים…
וכמו שבחיי הגוף נמצאו דברים שאפשר שיחיה בלעדם ולא נבראו רק לעידון ותענוג, כן במזון הנפש נמצאו דברים שהם לעידון הנפש, כמו ידיעות המושכלות ולידע כל דבר על אמתתו בעיון, ומצוות שהם למדות חסידות, והם דומים ליין וחלב שהם רק לתענוג.
This idea, that there are are aspects of Torah that are more central, more important to learn, than others, is expressed in the Mishna:
רבי אליעזר בן חסמא אומר: קינין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות.
תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה.
And that is part of ישעיה's metaphor: for מים, you need to go: לכו, but for יין וחלב, you can shop: לכו שברו. As we noted before, אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ.
”פרפראות לחכמה“, שאין הפרפראות רק הכשר אכילה, ואין הפרפראות מפרנסין את האדם. וכן אלו שתי חכמות, שהם תקופות וגמטריאות, שאף על גב שהם חכמות גדולות, אינם מפרנסים הנפש. כי התורה היא פרנסת הנפש…אבל אין החכמות האלו, דהיינו תקופות וגמטריאות, פרנסת הנפש, והם כמו הפרפראות שאינם עיקרי הסעודה, רק הכשר סעודה. ודבר זה ביארנו בספר התפארת כי עיקר החכמה היא בתורה ובהלכות המצות.
יין and חלב, as פרפראות לחכמה, are fascinating and engrossing, but they aren’t the meat of what our learning should be. Overindulging just leads to hangovers and stomach aches.
And I think that is an important and interesting distinction. But this shiur is a failure. I started it trying to connect the symbolism of the haftorah with the pasuk in the parsha:
לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה׳ אלקיך; לא תבשל גדי בחלב אמו׃
And that we need to realize the difference between what is necessary and what is luxury, and not mix them, but at the same time realize there is still a place for ידיעות המושכלות ולידע כל דבר על אמתתו בעיון, ומצוות שהם למדות חסידות.
But I couldn’t find any sources arguing in that direction and I’m personally not sure it works. So I leave this shiur with:
🚧🏗️ Page Still Under Construction