This week I want to look at the haftorah, the story of Shlomo dedicating the בית המקדש:
א אז יקהל שלמה את זקני ישראל את כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל המלך שלמה ירושלם; להעלות את ארון ברית ה׳ מעיר דוד היא ציון׃ ב ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי׃ ג ויבאו כל זקני ישראל; וישאו הכהנים את הארון׃ ד ויעלו את ארון ה׳ ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל; ויעלו אתם הכהנים והלוים׃ ה והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו אתו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא ימנו מרב׃ ו ויבאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים; אל תחת כנפי הכרובים׃ ז כי הכרובים פרשים כנפים אל מקום הארון; ויסכו הכרבים על הארון ועל בדיו מלמעלה׃
That’s an unexpected detail: ויבאו הכהנים את ארון ברית ה׳…אל תחת כנפי הכרובים. The כרובים were part of the cover of the ארון. We have to go back to find a frankly weird detail:
יט ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ה׳׃
כ ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור; ויצף מזבח ארז׃
…כג ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן; עשר אמות קומתו׃
כד וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית; עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו׃
כה ועשר באמה הכרוב השני; מדה אחת וקצב אחד לשני הכרבים׃
כו קומת הכרוב האחד עשר באמה; וכן הכרוב השני׃
כז ויתן את הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את כנפי הכרבים ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני; וכנפיהם אל תוך הבית נגעת כנף אל כנף׃
כח ויצף את הכרובים זהב׃
There’s some more detail in דברי הימים:
כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים; והם עמדים על רגליהם ופניהם לבית׃
So Shlomo built these huge statues to put in the קודש הקדשים. What did they look like? We know they had faces and wings. We have other hints from תנ״ך:
כרבים: דמות פרצוף תינוק להם.
כרבים מעשה חשב: כרובים היו מצויירין בהם באריגתן…פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן, ארי מצד זה ונשר מצד זה.
ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאול לארבעתן; ופני נשר לארבעתן׃
יט וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לעמתם; ויעמד פתח שער בית ה׳ הקדמוני וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה׃ כ היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר; ואדע כי כרובים המה׃
יח ועשוי כרובים ותמרים; ותמרה בין כרוב לכרוב ושנים פנים לכרוב׃ יט ופני אדם אל התמרה מפו ופני כפיר אל התמרה מפו עשוי אל כל הבית סביב סביב׃
So כרובים are images of winged people, winged lions, winged oxen, winged vultures (or maybe winged snakes—dragons. We’ve talked about that before) and combinations of those. Here’s how the Temple Institute envisions it:
And that’s not only weird, it’s illegal:
לא תעשון אתי; אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם׃
לא תעשון אתי: לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום.
אלהי כסף: בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות.
ואלהי זהב: בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלהי זהב.
לא תעשו לכם: לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם.
And that was the mistake that led to the עגל הזהב:
וחז״ל במדרש תנחומא אמרו שראו את המרכבה ושמטו פני שור מהשמאל ועשו צורתו, וכוונתם כי התבאר אצלי בפירוש מעשה המרכבה שיחזקאל ראה במרכבה הראשונה צורת שור מהשמאל…
And in this week’s parasha, the text keeps emphasizing that every little detail was אשר צוה ה׳:
ככל אשר/כאשר צוה ה׳ את משה
So we have to assume that Shlomo built everything in the מקדש on instructions from a נביא:
כבר כתבתי במקום אחר שנתקשיתי על כל בניני המקדשות, הראשון והשני והשלישי במהרה בימינו שאין א׳ דומה לחבירו, והכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל וכו׳ וקשה אין הנביא רשאי לחדש והיה להם לעשות כמדת חצר המשכן במדבר. ושם אמרתי, שזהו פירוש הפסוק בפ׳ תרומה (שמות כה:ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו; וְכֵן תַּעֲשׂוּ, ודרשינן פ״ב דשבועות (טו,א) וכן תעשו לדורות, ולפע״ד קאי גם אככל אשר אני מראה אותך כן תעשו לדורות, שלעולם אני מראה אתכם תבנית הבנין ההוא, וכיון שהקב״ה התנה בתחלה שיבנה כאשר אני מראה א״כ אין כאן חידוש שחידש הנביא.
What’s interesting is that the נביא never spoke to him, since he had been dead for more than 40 years:
כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר; המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם׃
יא ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וְגַנְזַכָּיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת׃
…
יח ולמזבח הקטרת זהב מזקק במשקל; ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפרשים וסככים על ארון ברית ה׳׃
יט הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכות התבנית׃
But these cherub statues are still weird. And they existed in some form in the second מקדש as well:
אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים.
אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה…במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני מי הוו כרובים?…רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני וכרובים דצורתא הוו קיימי דכתיב (מלכים א ו:כט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים…
אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו…יעסקו בדברים הללו…
The מפרשים understand that this refers to the Romans, and the images of cherubs on the walls:
הוציאום לשוק: קיפלום מן הכותל.
Why? Why have these graven images, the very definition of עבודה זרה, in the holiest place? The key is to realize what they symbolize:
סימנים היו בכל דגל ודגל. וקדמונינו אמרו, שהיה לדגל ראובן צורת אדם מכח דרש דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה, כי בו המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור, מטעם בכור שור, ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים שראה יחזקאל הנביא.
The כרובים represent the מרכבה, that which “carries” the שכינה in the world. That’s why they are on the ארון. And it is the mission of בני ישראל to carry the שכינה into the world:
כשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד א־לוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב״ר מז ח)…ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה׳ מלא אותו תמיד.
The כרובים aren’t graven images of G-d. They are images of us, placed into the קודש הקדשים.
So why the giant statues in the בית המקדש? I think that this is part of the role of the בית המקדש. These כרובים are bigger, and they don’t face each other, they face outward. The wings spread out to fill the entire space. Building the בית המקדש is supposed to be the start of בני ישראל's true mission, to be an אור לגוים. כי מציון תצא תורה. Once we’ve established a ממלכת משפט וצדקה (see שמואל ב ח:טו) we can spread our wings and go out into the larger world, carrying the שכינה with us.