{:he} לזכר נשמת הרב שמחה הכהן קוק זצ״ל ------------------------------- {:he} אִימוֹגִ׳י מן התורה מניין? Rabbi David Mescheloff [points out](https://eng.beithillel.org.il/parshat-naso-birkat-kohanim-gods-eternal-blessing/) that Rashi has an interesting comment on the ברכת כהנים in this week's parsha: {:he} ><b>כב</b> וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ <b>כג</b> דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל; אמור להם׃ > <b>כד</b> יברכך ה׳ וישמרך׃ > <b>כה</b> יאר ה׳ פניו אליך ויחנך׃ > <b>כו</b> ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום׃ > <b>כז</b> ושמו את שמי על בני ישראל; ואני אברכם׃ --במדבר פרק ו {:he} ><em>יאר השם פניו אליך</em>: יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת. --רש״י, במדבר ו:כה ה׳ should show you a smiling yellow face. We know what that is! <span style="font-size:400%; font-family:none">😊</span> But then Rashi explains the next pasuk very differently: {:he} ><em>ישא ה' פניו אליך</em>: יִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ. --רש״י, במדבר ו:כו Rashi's interpretation comes from the midrash: {:he} ><em>יָאֵר ה' וגו'</em>: שֶׁיַּבִּיט בְּךָ בְּפָנִים מְאִירוֹת וְלֹא בְּפָנִים זְעוּמוֹת. --במדבר רבה יא:ו {:he} ><em>ישא ה' פניו אליך וגו'</em>: יעביר כעסו ממך, ואין ”ישא“ אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ:יט): יִשָֹּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ [מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ]. ”פניו“, אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ:ו): וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא [וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ], כלומר אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבוא אליך יסירם ממך. --במדבר רבה יא:ז <span style="font-size:400%; font-family:none">😠</span> In other words, the midrash (followed by Rashi) reads the two "פניו"s of the two psukim as referring to two different faces. It's as though ה׳ is a [Batman villian](https://en.wikipedia.org/wiki/Two-Face) and the כהנים are blessing us that the two-headed coin comes up with the happy face. <span style="position:absolute;font-size:400%; font-family:none; clip-path: polygon(0% 0%, 51% 0%, 51% 100%, 0% 100%);">😊</span><span style="font-size:400%; font-family:none; clip-path: polygon(50% 0%, 100% 0%, 100% 100%, 50% 100%);">😠</span> >This is a highly startling “blessing”! Would not “May the Lord not be angry with you!” be more of a blessing? --Rabbi Dr. David Mescheloff, [_Parshat Naso: Birkat Kohanim--G-d’s Eternal Blessing_](https://eng.beithillel.org.il/parshat-naso-birkat-kohanim-gods-eternal-blessing/) But the truth is that this reflects the nature of our relationship with הקב״ה. We aren't perfect, and we can't ask that ה׳ be happy with us all the time. The last pasuk is not that ה׳ not be disappointed in us. The bracha is that when He *is* disappointed, He doesn't act on it. We see something similar in the תוכחה: {:he} ><b>ג</b> אם בחקתי תלכו; ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם׃...<b>יא</b> ונתתי משכני בתוככם; ולא תגעל נפשי אתכם׃ --ויקרא פרק כו {:he} >ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקב"ה כי בשמרנו כל המצות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו, וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר (ויקרא כו:מד) לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים [לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם]. --רמב״ן, ויקרא כו:יא {:he} >ולא תגעל נפשי אתכם. אע״ג שבכל עת היותר טובה יש בקרב ישראל אנשים פרטים שמעשיהם מתועבים מכ״מ בזכות כל ישראל השכינה בקרבם והרי הוא כאב השוכן עם בניו וסובל גם אם אחד מהם מסריח ומבאיש ריחו אין האב פורש מהם אלא מעקם חוטמו. --העמק דבר, ויקרא כו:יא Which is why I think the ברכת כהנים ends with וישם לך שלום: there is a dialectic in our the "פנים" that ה׳ shows us, how He relates to us. We ask that the dialectic be resolved in favor of the מדת הרחמים. ---- But there is another side to ישא ה׳ פניו אליך. The expression "לנשאות פנים" has a specific meaning in halacha: {:he} >לא תעשו עול במשפט *לא תשא פני דל* ולא תהדר פני גדול; בצדק תשפט עמיתך׃ --ויקרא יט:טו {:he} >כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלהים ואדנ־י האדנים; הא־ל הגדל הגבר והנורא *אשר לא ישא פנים* ולא יקח שחד׃ --דברים י:יז Now ישא פנים in the sense of accepting bribes and perverting justice, in the פשט, refers to the פנים of the accused. That's different from our pasuk, referring to the פנים of ה׳. But the gemara connects the two: {:he} >דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ?! אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה (דברים ח:י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. --ברכות כ,ב ה׳ says to the מלאכי השרת: you're right. Even I, כביכול, am corruptible if the bribe is high enough. And bentching on a כזית is a powerful bribe. Why, of all the מצוות out there, would that be enough to cause ה׳ to be "bribed" and favor our case? {:he} >יסוד מדת המשפט בעולם איננה נקמה חלילה, כ"א הדרך להדריך אל השלימות שהיא התכלית הנשגבה. ומה בצע בויתור על הדין, הלא אותו החסרון שהדין משלים את הכלל או את הפרט, הוא ישאר בויתור העונש. א"כ אין זה טובה כ"א רעה וחלילה להמטיב העליון ית' מעשות זאת, ע"כ נשיאת פנים נמנעת בכל דין, שהרי ישאר העול שהוא חסרון כולל גם פרטי...וע"כ אפילו יהיה האדם כליל חמודות, לא יוכלו כל מעלותיו להכריע אפי' לותר משגה קל. > ...אמנם לפעמים תוכל מדה כללית טובה להקל הרבה מאד את מדת המשפט, מפני שמי שקנה [ה]מדה בו בנפשו יבא אל השלימות גם אם ירגיש שיש כאן עליו חסד עליון יותר מהראוי לו. והוא מי שהקנה לנפשו מדת *הכרת טובה* באמת...איש אשר הכיר לאמתתה מדת הכרת טובה אל השי"ת ומתנהג על פיה במעשיו, כאשר ירגיש בנפשו שלא כחטאיו גמל ד' עליו, לא תביאהו הנהגה זו לבל יקפיד עוד להדריך עצמו בדרך הטובה, כ"א עוד יוסיף אומץ בדרך הישרה, באשר נוספה סבה חדשה והכרת טובת האדון ית'. ע"כ לאיש כזה יקל הרבה מדת המשפט, וכך היא המדה הראויה התכליתית. > ע"כ באמרם איך ישא פנים לישראל...אמר שכך יאתה להם בהיותם מחזיקים ומוטבעים במדת הכרת טובה לשמו ית', עד שאפי' למה שלא הצרכתים לברך, לא יוכלו לעבור על רגשת נפשם, ויברכו גם על כזית ועל כביצה. להם נשיאת הפנים, והקלת העונש, והרבות שפע החסד יותר ממדת המעשים...ומי שנפשו לא מטוהרה, תגבר עליו המדה הפחותה המשובבת את דעתו ומביאתו לבאר שחת. כי מצד אחד המרגש שגם בהיותו סר מדרך הטובה, לא נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה ושעתו משחקת לו, יבעט ויאמר בדעתו, אכן מצאתי און לי ומה יתרון הצדקה ועבודה... > ע"כ בהיות האדם אוכל לשבע ולא ידע מחסור, אין בו כ"א הרגשה טבעית אחת, בהיותו ישר, רק הודאה ושבח על אשר עשה ד' עמו טוב וישביעהו. אמנם בהיותו מוצא כדי ספקו בצמצום גדול, והוא עודנו רעב, ועכ"ז יודה לד' חסדו על מעט המושג, ותכבה הרגשת התלונה מפני עוצם ההרגשה הטובה של הכרת טובה, איש כזה ראוי להתנהג עמו בשפע חסד ורב טוב יותר ממדתו, ומשתי הרוחות המתנגדות הבאות, עי"ז יברר את הטובה. ע"כ ראויים ישראל להיות נושא ד' פניו להם, בהיותם מברכים גם על כזית ועל כביצה, אף כי עוד לא מצאה ידם לשבע די שבעם. --עין איה על ברכות ג:לח We may not be perfect. But if we can express gratitude for what we have, rather then complaining about what we lack, there is hope for us. That's enough to convince ה׳ to skip the punishment and continue to show us the happy face emoji. ---- And that may be part of the explanation for the ברכה of the ברכה: {:he} >מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. --סוטה לט,א Why add באהבה? Where does that come from? {:he} ><em>באהבה</em>: נ"ל דפירוש כמ"ש בזוהר (נשא קמז,ב) כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא ישא כפיו. --מגן אברהם, אורח חיים קכח:יא But perhaps there is more than that: not bless, with love, the people, but bless "the people who have love", who express their הכרת הטוב, who can benefit from the full meaning of ברכת כהנים.