Kavanot: פרשת מטות־מסעי תשפ״ו

ב וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר; זה הדבר אשר צוה ה׳׃ ג איש כי ידר נדר לה׳ או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו; ככל היצא מפיו יעשה׃

מח ויסעו מהרי העברים; ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו׃ מט ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב׃

ויסעו בני ישראל; ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃

מבית הישמת עד אבל השטים: כאן למדך שעור מחנה ישראל י״ב מיל, (עירובין נה,ב) דאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא וכו׳.

א וישב ישראל בשטים; ויחל העם לזנות אל בנות מואב׃ ב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן; ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃ ג ויצמד ישראל לבעל פעור; ויחר אף ה׳ בישראל׃

(מלכים א ה:יא) [ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי]…ודרדע: זה דור המדבר שכלו דעה.

מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר: לא נתנה התורה לדרש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צרך לא למלאכה ולא לסחורה. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן הוא אוכל ושותה, ומהיכן ללבש ולכסות.

”שִׁטִּים“, שעשו שְׁטוּת.

עשו להם קלעים והושיבו בהם זונות ובידיהן כל כלי חמדה, והיתה זקנה יושבת מבחוץ ומשמרת לילדה שהיתה לפנים מן החנות, כשישראל עוברין לטל חפץ בשוק זקנה אומרת לו בחור אי אתה רוצה כלי פשתן שבא מבית שאן, והיתה מראה לו ואומרת לו הכנס לפנים ותראה חפצים נאים, הזקנה אומרת לו ביותר, וילדה בפחות, מכאן ואילך אומרת לו ילדה הרי אתה כבן בית שב ברר לעצמך, וצרצור יין מנח אצלה ועדין לא נאסר יין של גוים, נערה יוצאה מקשטת ומבסמת ומפתה אותו ואומרת לו למה אנו אוהבין אתכם ואתם שונאין אותנו, טל לך כלי זה חנם, הלוא (בראשית מב:יא): כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בני תרח אבי אברהם, אין אתם רוצים לאכל מזבחותינו ומבשולינו, הרי לנו עגלים ותרנגולים שחטו כמצותכם ואכלו, מיד משקתו היין ובוער בו השטן, היה נשטה אחריה, שנאמר (הושע ד:יא): זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב.

על גבול ארץ אדום: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם.

ד ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר; וייראו מכם ונשמרתם מאד׃ ה אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל; כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר׃ ו אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם; וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם׃ ז כי ה׳ אלקיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדל הזה; זה ארבעים שנה ה׳ אלקיך עמך לא חסרת דבר׃

ד ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום; ותקצר נפש העם בדרך׃ ה וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר; כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃

As hundreds of thousands of international visitors descend on the United States for the 2026 World Cup, many are documenting more than just the action on the field…

Many visitors have expressed surprise at conveniences Americans often take for granted, including free ice, refill stations, 24-hour retail options and the overall friendliness they encounter…

“Travel researchers have long found that tourists do not simply consume landmarks; they consume daily life,” [Dr. Rachel J.C. Fu, chair of the Department of Tourism, Hospitality and Event Management and director of the Eric Friedheim Tourism Institute at the University of Florida] said. “A giant supermarket aisle, free ice water, refillable drinks or a cheerful grocery clerk may be just another Tuesday for Americans, but for someone visiting from Scotland, Brazil or Japan, these experiences are fascinating cultural discoveries.”

Chips. Salsa. Unrequested. Free.

I stopped the waiter. “We have not earned these.”

“They just come with the table, man.”

…My friend warned me. “Don’t fill up on chips, dude.”

…I know the rule now. I have made my peace with the basket. One basket. Two at the most.

Who am I deceiving. There is no number of baskets I would refuse…

akrasia (or acrasia), ἀκρασία

Lack of self-control or willpower

Now we may ask how a man who judges rightly can behave [against his better judgment]. That he should behave so when he has knowledge, some say is impossible; for it would be strange—so Socrates thought—if when knowledge was in a man something else could master it and “drag it about like a slave”. For Socrates was entirely opposed to the view in question, holding that there is no such thing as [a lack of self control]; no one, he said, when he judges acts against what he judges best—people act so only by reason of ignorance. Now this view plainly contradicts the observed facts.

People behave sometimes as if they had two selves, one who wants clean lungs and long life and another who adores tobacco, or one who wants a lean body and another who wants dessert, or one who yearns to improve himself by reading The Public Interest and another who would rather watch an old movie on television. The two are in continual contest for control.

How do we solve this problem? The answer is self-binding, that is, the use of commitment devices. The term commitment device is from game theory and applies to strategic situations. It refers to a way of changing one’s own incentives to make an otherwise empty threat or promise credible.

Many of us have little tricks we play on ourselves to make us do the things we ought to do or to keep us from the things we have foresworn. We place the alarm clock across the room so we cannot turn it off without getting out of bed. We put things out of sight or out of reach for the moment of temptation. We surrender authority to a trustworthy friend who will police our calories or our cigarettes. People who are chronically late set their watches ahead in hopes of fooling themselves…

רבי עקיבא אומר:…נדרים, סייג לפרישות.

But now Klal Yisroel was entering Eretz Yisroel. The vision of the enormous, luscious fruits carried off by the meraglim was already seared into the young minds of those who would now enter Eretz Yisroel. They had seen how the land flowed with milk and honey, and that it would not come in such precisely packaged amounts. We would now have to work at being perushim!…In giving us the parsha of nedarim at this moment, Hashem tells us in a very strong way:

“You may be entering a land flowing with milk and honey, but I beg of you not to dive in headfirst! Taste of it as it flows by, but don’t allow it to cary you away in its riptides. Use the tool of nedarim to swim against its curents. Control it; do not be controlled by it. Use it to get where I want you to go.”