There’s a story about Rav Chaim Kanievsky and his photographic memory.
סיפר לי ד״ר הרט, שמישהו ניגש פעם לרבי חיים קניבסקי שליט״א ושאל אותו כמה פעמים כתובה בתורה המילה ”מֹשֶׁה“. על אתר השיב לו רבי חיים בהחלטיות: ”שש מאות ושתים עשרה“. שאל אותו היהודי: ”אבל כבוד הרב, בדקתי במחשב ויצא שיש 614 פעמים?“ אמר לו רבי חיים:”המחשב טעה, יש בדיוק 612 פעמים“. תמה האיש: ”כיצד יתכן שהמחשב טועה?“ ורבי חיים הסביר: ”אתה ביקשת מהמחשב שימצא את המילה מֹשֶׁה, וכתבת זאת בלי ניקוד. בתורה כתובה המילה משה 612 פעם, ומלבד זה האותיות מ.ש.ה. מופיעות פעמיים אחרות אך בניקוד אחר. האחת (שמות יב:ד): וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, והשניה (דברים טו:ב): שָׁמוֹט כׇּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ“.
It’s not clear if that story actually happened, but they don’t say things like that about me or you.
ושאלתי לרבינו שליט״א אם עובדה זו נכונה, מכיון שיש לי איזו תמיהה בזה—משום דידוע לי דרבינו שליט״א אינו יודע כלל מענייני הטכנולוגיה, ופשוט שאינו יודע מה הוא מחשב והיאך הוא עובד וכדו׳…
ואמר לי רבינו שליט״א בענוות חן שאינו זוכר אם היה כזה סיפור או לאו, אבל מה שהקשיתי שאינו יודע מה זה מחשב וכו׳ אינה קושיא, מכיון שכבר הסבירו לו מה הוא מחשב.
This week’s parsha starts Moshe’s recap of the past 40 years, including the need to appoint judges:
יב איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃ יג הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם; ואשימם בראשיכם׃… טז ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר; שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו׃
Famously, that line of איכה אשא לבדי is read with the טעמים of מגילת איכה.
איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה; רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס׃
And the haftorah has another איכה line, also read with the טעמים of מגילת איכה.
איכה היתה לזונה קריה נאמנה; מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃
The midrash connects the three:
איכה ישבה: שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה, ישעיה, וירמיה. משה אמר: אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי וגו׳. ישעיה אמר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה. ירמיה אמר:אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בנוולה.
It’s a progression: the איכה of Moshe, טרחכם ומשאכם וריבכם leads to Yeshaya’s היתה לזונה which leads to the חורבן. Rabbi Frand cites the AR"I to further illustrate the connection, starting with another pasuk from מגילת איכה.
טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה; ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אויב׃
בתוכחות כתיב (דברים כח:נט): וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכֹּתְךָ. ובחרבן בית המקדש כתיב (איכה א:ט): וַתֵּרֶד פְּלָאִים [אֵין מְנַחֵם לָהּ].
That’s the meaning of איכה, “how”: it is a פלא, a wonder. It is incomprehensible.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: רְאֵה ה׳ אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב; (תהלים קיט:פה): כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
רבי אבא בר כהנא אמר: תרתי כתיב (דברים כב:ו): לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וכאן (הושע י:יד): אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה; הוי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ…
רבי יהודה ברבי סימון אמר: תרתי כתיב (ויקרא כב:כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, וכאן נהרגו בן ואם ביום אחד, שנאמר (הושע י:יד): אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה. הוי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
רבי יהודה ברבי סימון אמר: אחורי, כתיב (ויקרא יז:יג): אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, וכאן (תהלים עט:ג): שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָיִם וְאֵין קוֹבֵר, הוי: אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ.
The AR"I connects this with another פלא, one about judges:
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך; וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך בו׃
“If a matter is hidden from you…” (ki yiPaleh mimcha). The Ar”i says that the expression yiPaleh is derived from the expression pliyah—an amazing wonderment. The Ar”i says the expression kabbalistically means “When you will have a wonderment in understanding Jewish history…”
[T]he Medrash Eicha is asking “How did a Tisha B’Av happen?”; “How did a Spanish Inquisition happen?”; “How did the decrees of Tach v’Tat (5408-5409; 1648-1649) happen?”; “How did the pogroms happen?”; “How did the Holocaust happen?”. These types of questions were posed to G-d in the Medrash.
The Ar”i, z”l, says that this dialogue is hinted at in our verse. “When there will be a [Heavenly] Judgment (mishpat) that is a Pliyah — it causes you wonderment! The wonderment will be ‘between blood and blood’ — exactly as the Medrash states “Why will the blood of the chicken be buried and the blood of Jews not be buried?”.
“Between verdict and verdict (bein din l’din)”. Exactly as the Medrash says — there was wonderment at the dichotomy between the Din (law) in the Torah that states one is not allowed to slaughter the offspring with the mother on the same day and the fact that G-d, as it were, slaughtered Jewish parents and children on the same day…
This is the meaning of the verse “When something will escape you”—it will be so incredulous [sic], that it defies every type of rhyme and reason. What is the continuation of the verse? The continuation of the verse gives the answer to this wonderment: “Matters of dispute in your cities”. These things come about from machlokes.
That’s the source of the problem. We start with איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם and the very fact that they needed 13% of the population to be judges and end up with איכה ישבה בדד.
דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו?! אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין.
המילה איכה מבטאת פליאה על דבר שקורה ההפך ממה שהוא אמור להיות, כנגד הטבע שלו. ישעיהו מבטא במילה זו את הכאב על הקריה הנאמנה שהפכה לזונה, על עיר הצדק והמשפט שמלאה מרצחים. ירמיהו מקונן על העיר שכל העמים נשאו עיניהם אליה ועכשיו יושבת בדד. נראה שגם משה בא לבטא במילה זו מציאות הפוכה שאינה אמורה להיות. במקום מציאות של עם שבא לדרוש אלוקים ישנה מציאות של עם טרחן מלא משא ומריבה.
So what does that have to do with Rav Kanievsky? איכה is a pretty common word in תנ״ך for “how?” but if you use your computer to find the very first איכה in the Torah you come up with the “wrong” answer.
ויקרא ה׳ אלקים אל האדם; ויאמר לו אַיֶּכָּה׃
But it’s not a mistake; this איכה is the source of our איכה.
רבי אבהו פתח: (הושע ו:ז): וְהֵמָה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית; זה אדם הראשו. אמר הקדוש ברוך הוא: אדם הראשון, הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי, ודנתי אותו בגרושין ובשלוחין, וקוננתי עליו איכה…שנאמר: וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶכָּה; אֵיכָה כתיב.
ה׳ knew exactly where Adam was; אַיֶּכָּה—where are you?—means “what happened?” “How did you get so lost?”
ויאמר לו איכה: פי׳ התבונן בעצמך איך נפלת ממעלתך: איה מדרגתך?
This is not the rhetorical פלא of אֵיכָה; this is an actual question aimed at getting Adam to be aware of his own potential. And that is the connection to Moshe’s אֵיכָה which leads to Yeshaya’s and then Yirmiyahu’s. Disagreement is inevitable. But if I have the self-assurance and the self-awareness to know who I am and what I am capable of, I don’t need to always win. I can compromise, let it go.
כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו…שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה.
שאלת ”אַיֶּכָּה?“ אמורה להציב בפני האדם מראה. זו קריאת השכמה לאדם לחזור לעצמו.
Insecurity is an ugly thing. It makes you hate people you don’t even know.
I tell my kids when they argue with each other that people find it very difficult to be right. We always need other people to validate our opinions. That’s why comments on the internet are so emotional: it’s not that I feel a responsibility to make sure you have the right opinion; it’s that I am not secure in my opinion if you don’t agree with me.
If we can answer אַיֶכָּה, then we can avoid the איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם and restore איכה ישבה בדד to רבתי בגוים שרתי במדינות.