In this week’s parsha, we have 38 years of wandering in the wilderness pass by in a paragraph break:
א ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש; ותמת שם מרים ותקבר שם׃ ב ולא היה מים לעדה; ויקהלו על משה ועל אהרן׃
[the hitting the rock story]
יד וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום; כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו׃ טו וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים; וירעו לנו מצרים ולאבתינו׃ טז ונצעק אל ה׳ וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים; והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך׃ יז נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר; דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך׃ יח ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך׃ יט ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם; רק אין דבר ברגלי אעברה׃ כ ויאמר לא תעבר; ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה׃ כא וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו; ויט ישראל מעליו׃
כב ויסעו מקדש; ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר׃ כג ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר׃ כד יאסף אהרן אל עמיו כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה׃
We have more of the details of the 38 years in the summary of the wandering, in פרשת מסעי:
טז ויסעו ממדבר סיני; ויחנו בקברת התאוה׃ יז ויסעו מקברת התאוה; ויחנו בחצרת׃ יח ויסעו מחצרת; ויחנו ברתמה [רש״י: על שם לשון הרע של מרגלים]׃…לה ויסעו מעברנה; ויחנו בעצין גבר׃ לו ויסעו מעצין גבר; ויחנו במדבר צן הוא קדש׃ לז ויסעו מקדש; ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום׃ לח ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה׳ וימת שם; בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש׃
(we know the location of עציון גבר/אֵילַת from later in תנ״ך; it is a port south of the Negev)
אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום׃
And Moshe repeats the story in ספר דברים:
לד וישמע ה׳ את קול דבריכם; ויקצף וישבע לאמר׃ לה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃…מו ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃
א ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה׳ אלי; ונסב את הר שעיר ימים רבים׃
ב ויאמר ה׳ אלי לאמר׃ ג רב לכם סב את ההר הזה; פנו לכם צפנה׃ ד ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר; וייראו מכם ונשמרתם מאד׃ ה אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל; כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר׃ ו אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם; וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם׃…ח ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר;
ונפן ונעבר דרך מדבר מואב׃
…כו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר׃ כז אעברה בארצך בדרך בדרך אלך; לא אסור ימין ושמאול׃ כח אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי; רק אעברה ברגלי׃ כט כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר אעבר את הירדן אל הארץ אשר ה׳ אלקינו נתן לנו׃
That’s all introduction. I want to look at Aharon’s death at Hor Hahar: ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום לאמר. Why add the geographic detail of על גבול ארץ אדום? Malbim gives a simple answer: there are multiple הר ההר's:
על גבול ארץ אדום: כי היה עוד הר ההר הנחשב בגבולי הארץ שהוא היה בקצה צפונית מערבית.
ג והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום; והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה׃ ד ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה (והיו) תוצאתיו מנגב לקדש ברנע; ויצא חצר אדר ועבר עצמנה׃ ה ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים; והיו תוצאתיו הימה׃ ו וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול; זה יהיה לכם גבול ים׃ ז וזה יהיה לכם גבול צפון; מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר׃ ח מהר ההר תתאו לבא חמת; והיו תוצאת הגבל צדדה׃
But if that’s true, why mention it in the pasuk about Aharon’s death? Why not the pasuk before: ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר? And why the “לאמר”, which generally means “to tell to others”? So we interpret it aggadically; there is a lesson here, על גבול ארץ אדום, ”about the boundary of the land of Edom“.
ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בהר ההר וגומר: על מעשה שנהיה בקצה ארץ אדום. אלו מי מריבה שנגזרה גזירה על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ.
But that is still hard to understand. Why connect that error to על גבול ארץ אדום? ה׳ explicitly says, על אשר מריתם את פי למי מריבה. So Rashi uses a different midrash, starting with a story about the Israeli navy in עציון גבר:
לה ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל; הוא הרשיע לעשות׃ לו ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש; ויעשו אניות בעציון גבר׃ לז ויתנבא אליעזר בן דדוהו מִמָּרֵשָׁה על יהושפט לאמר; כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה׳ את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש׃
ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל וגו׳: זש״ה כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה׳ אֶת מַעֲשֶׂיךָ; על שנתחברו לרשע זה לעבור בארצו חסרו אותו צדיק, לכך נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת מלך אדום, וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו׃ וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ.
על גבול ארץ אדום: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה׳ אֶת מַעֲשֶׂיךָ.
טעם שהוצרך לומר על גבול וגו׳, פירוש על סיבת הגעתם לגבול רשעה נסתלק אהרן…בשביל שנתחברו לאדום חסרו צדיק אחד…ולדרך זה יתבאר אומרו ”לאמר“, שיצו ה׳ למשה לומר לישראל פרט זה שרמז במאמר על גבול שהתחברם לרשע סבב פטירת הצדיק, והגם שכבר נגזרה גזירה זו עליו, אפשר שהיה חי עוד ימים עוד לומר מגלגלין חובה על ידי חייב.
That leaves us with two questions: where do we see that Israel allied with Edom, נתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע? And why should Aharon die for it?
רש״י ד״ה על גבול ארץ אדום…שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו וכו׳. ומה יעשו? כיצד יגיעו בלא להתקרב? כלום גם הקירבה הגיאוגרפית אסורה?
Rav Kaminetzky says that the problem was addressing Edom as אח, כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל:
פירש״י וז״ל: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה וכו׳. כלומר, מכיון שאמרו לאדום כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל והראו לו קורבה נחשב זה כפרצה במעשיהם. וצריך לבאר, דהרי מצינו שהתורה עצמה הזהירה (דברים כג:ח): לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא…וא״כ איזה טענה יש שהרגישו איזו קורבה לאדום. אבל הביאור הוא, שאף שבודאי מרגישה התורה את הקורבה שביניהם ומחמת זה מצווה לנו שאסור לתעבם, אבל מ״מ אסור לאיש הישראלי לפתח בעצמו רגשי קורבה ואחוה להם, שהרי על כל פנים הם רשעים…והטענה עליהם היתה שעכשיו הרגישו איזו קורבה מיוחדת מחמת האחוה שביניהם ולא מחמת ציווי התורה, ובגלל זה אבדו את אהרן ויצא הכנעני להלחם עמם.
I am uncomfortable with this answer. It was Moshe himself who said כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל! And addressing them politely isn’t the same as intermarrying; it doesn’t seem that bad. And again, why connect that to Aharon? So the Netziv has a different approach (but we will start with the ברכת אשר's answer).
וראה ”באר בשדה“ שהיו ישראל יוצאים מענני הכבוד המקיפים את המחנה ומתקרבים לארץ אדום ליקח מהם דברים, לכן נלקח מהם הצדיק הזה אשר בזכותו היו ענני הכבוד.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר—בזכות מרים, עמוד ענן—בזכות אהרן, מן—בזכות משה. מתה מרים—נסתלק הבאר… מת אהרן—נסתלקו ענני כבוד, שנאמר (במדבר כא:א): וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב (במדבר כ:כט): וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן . אמר רבי אבהו: אל תקרי וַיִּרְאוּ אלא וַיִּירְאוּ.
That pulls some things together. The ענני הכבוד surrounded the עדה; they created a community. They were effectively the first ערוב. Aharon, the אוהב שלום ורודף שלום, symbolized that. The gemara says the ענני הכבוד left when Aharon died; the implications of Rashi are that Aharon died because the people abandoned the ענני הכבוד. But to say that היו ישראל יוצאים מענני הכבוד ומתקרבים לארץ אדום ליקח מהם דברים was somehow abandoning the community seems too harsh. ה׳ explicitly said, אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם; וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. So the Netziv implies the key to understanding the problem was way back at the beginning of the perek: ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש. Not ויחנו בקדש but וישב; they settled.
וישב העם בקדש: המשכן והמחנה היה סמוך לעיר קדש. אבל העם ישבו בעיר. וכמש״כ לעיל יא:לה עה״פ [מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת] וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת. אלא דשם לא היה בואם לעיר בתורת ישיבה רק כמו עובר ארחות מדבר שנכנס לעיר ליקח צרכיו. אבל בקדש החלו לשאוף רוח ישוב. ואע״ג שעדיין לא הגיעו אל המנוחה ואל נחלת א״י מכ״מ כבר באו לגבוליה.
והא שפירש הכתוב כאן דהר ההר הוא על גבול אדום יותר ממקרא הקודם פרש״י שבא לעונש על שנתקרבו לאדום. והיינו משום שישבו בקדש ונתקרבו עמם יותר מן הצורך.
And when it says וישב העם בקדש, it hints a a subset of the people that did something wrong. “העם” is never a good term:
ויהי העם כמתאננים: אין העם אלא רשעים, וכן הוא אומר (שמות יז:ד) מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה, ואומר (ירמיהו יג:י) הָעָם הַזֶּה הָרָע; וכשהם כשרים קרואים ”עמי“, שנאמר (שמות ח:טז) שַׁלַּח עַמִּי,(מיכה ו:ג) עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ.
So what happened at קדש, על גבול ארץ אדום, was that a significant number of the people left the מחנה to settle in Edom. It was arguably part of ארץ ישראל; they weren’t abandoning the Torah or rejecting הקב״ה. They were leaving the community.
הפורש מדרכי ציבור: אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וכאילו אינו מהן—אין לו חלק לעולם הבא.
Aharon will not live to enter ארץ ישראל. That is על אשר מריתם את פי למי מריבה. But the place of his death is על גבול ארץ אדום, the place that his lesson of אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה was lost.