This week’s parasha starts with a reminder that building the משכן doesn’t override שבת:
א ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם; אלה הדברים אשר צוה ה׳ לעשת אתם׃
ב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה׳; כל העשה בו מלאכה יומת׃
And in fact, that is the definition of מלאכת שבת: Don’t do anything that you would do for building the משכן:
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: החורש, והזורע, והקוצר, והמעמר, והדש, והזורה, והבורר, והטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווהו, והמסך, והעושה שני בתי נירין, והאורג שני חוטין, והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, והשוחטו, והמפשיטו, והמולחו, והמעבדו, והמוחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, והמכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות—הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.
אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן הם זרעו ואתם לא תזרעו הם קצרו ואתם לא תקצרו…
The the connection between the actual list of מלאכות and building the משכן seems very tenuous, especially all the food-related items. And חז״ל acknowlege this:
היתר נדרים—פורחין באוויר, ואין להן על מה שיסמוכו; הלכות שבת חגיגות ומעילות—כהררים תלויים בשערה, מקרא מועט והלכות מרובות; הדינין והעבודות, הטהרות והטומאות, והעריות—יש להן על מה שיסמוכו. והן הן גופי תורה.
So the specific מלאכות are a הלכה ממשה מסיני. But then why mention the number, twice in the mishna: ארבעים חסר אחת. There are 39 מלאכות. Everyone knows that. I might have thought that there’s no significance to that number; it’s just the number of items on the list. But חז״ל try very hard to find a source for that number specifically:
אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא כנגד ”מלאכה“ ”מלאכתו“ ו”מלאכת“ שבתורה ארבעים חסר אחת.
But that’s wrong:
הראשונים הרבו להקשות על שיטתו, שמניין התיבות הללו בתורה הוא 61, ולא 39.
The Yerushalmi brings a very sketchy gematria:
רבנן דקיסרין אמרין מן אתרה [אלה הדברים] לא חסרה כלום. אל״ף חד. למ״ד תלתין. ח׳ תמניא. לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה״א לחי״ת.
And the Bavli uses a gematria with a far-fetched דרש:
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל…אלה הדברים וגו׳ ששת ימים תעשה מלאכה: ”דברים“ ”הדברים“ ”אלה הדברים“, אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני.
דברים: משמע תרי; ”ה“ לרבות חד; הרי שלשה. ”אלה“ בגמטריא ל״ו הרי ל״ט.
Rav Bin Nun says the number of מלאכות corresponds to the number of nouns that were built for the משכן , not the number of verbs:
וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה׳: (1) את המשכן, (2) את אהלו (3) ואת מכסהו, (4) את קרסיו (5) ואת קרשיו, (6) את בריחיו, (7) את עמודיו (8) ואת אדניו: (9) את הארון (10) ואת בדיו, (11) את הכפורת (12) ואת פרוכת המסך: (13) את השולחן (14) ואת בדיו (15) ואת כל כליו, (16) ואת לחם הפנים: (17) ואת מנורת המאור (18) ואת כליה (19) ואת נרותיה, (20) ואת שמן המאור: (21) ואת מזבח הקטורת (22) ואת בדיו (23) ואת שמן המשחה (24) ואת קטורת הסמים (25) ואת מסך הפתח לפתח המשכן: (26) את מזבח העולה (27) ואת מכבר הנחשת אשר לו, (28) את בדיו (29) ואת כל כליו, (30) את הכיור (31) ואת כנו: (32) את קלעי החצר, (33) את עמודיו (34) ואת אדניה (35) ואת מסך שער החצר: (36) את יתדות המשכן (37) ואת יתדות החצר (38) ואת מיתריהם: (39) את בגדי השרד לשרת בקודש—את בגדי הקודש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן. (שמות לה:י-יט)
מניין דומה, של ל״ט מלאכות, עולה מרשימת העבודות שבתחילת פרשת פקודי. מעתה ברור שחז״ל מנו את העבודות המנויות בתחילת מלאכת המשכן, והסיקו שמניין המלאכות האסורות בשבת צריך להיות זהה למניין מלאכות המשכן: ל״ט אבות מלאכה כנגד ל״ט מלאכות המשכן.
But even that is not right, since בגדי השרד were different from בגדי הקודש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו (we’ve discussed that before). So Rav Bin Nun’s count is 2 short.
So it’s clear that 39 is important, even if we don’t know where it comes from in the text:
מסוגיות שונות ברור שהמספר הוא ”מספר קשיח“: האמוראים מכניסים ומוציאים, כוללים כמה אבות תחת שם אחד, כוללים מלאכות דומות ומפרידים מלאכות אחרות כדי להגיע למניין ל״ט.
So I would like to look at the 39 מלאכות from a literary-kabbalistic perspective. The number 39 symbolizes something. There’s only one other example of 39 in the halacha:
א כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום; והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע׃
ב והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר׃
ג ארבעים יכנו לא יסיף; פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך׃
כמה מלקין אותו: ארבעים חסר אחת—שנאמר ”במספר׃ ארבעים “, מניין שהוא סמוך לארבעים.
The punishment for violating most מצוות לא תעשה is 39 מכות. The פרקי רבי אליעזר counts 39 curses that were imposed on אדם after חטא עץ הדעת, his version of 39 מכות:
ואמרו רבותינו ז״ל בפרקי רבי אליעזר
הגדול ז״ל (פרק י), כי ל״ט קללות נתקללו אדם וחוה
ונחש והאדמה, ועל כן החוטא אשר עליו רוח טומאת
הזוהמה ההיא לוקה ארבעים חסר אחת.
And fundamentally his curse was to be doomed to work, to do מלאכה. He loses his state of tranquility in גן עדן, which we get a taste of every week with our שבת:
נראה לפרש דהיינו [שבת היא] מתנה טובה שניתן למנוחה, דמלאכת ו׳ ימים הוא מכלל קללות אדה״ר דכתיב בעצבון תאכלנה וגו׳ בזעת אפיך תאכל וגו׳…קודם שחטא אדם שהיה לו מנוחה בכל הימים.
The מלאכת המשכן represents the positive side of the מלאכה that we have to do in this world. The משכן exists to bring the שכינה into the physical world, so the 39 “מכות” of אדם הראשון merits the תיקון of the 39 מלאכות. I am going to quote a file I found via Google with no author or attribution, from the אוצר החכמה forums. It’s a great essay 37 pages long, on the theology of the ל״ט אבות מלאכות. I just wish I knew who wrote it.
והנה בתנחומא (פקודי א) מבואר שהמשכן שקול נגד בריאת העולם, ומפורט שם שכל מה שנעשה
בבריאה נעשה כנגדו במשכן…
ועומק הענין הוא, כי אמנם קודם החטא היתה כל הבריאה משמשת כמשכן לגילוי ”מלא כל הארץ
כבודו“, וכיון שגרם החטא למיעוט ההשגה, הרי שבתחילת מהלך התיקון הצטמצם הגילוי למקום
המשכן והמקדש, ובהם נכללו כל שרשי הבריאה, כדי שיחול הגילוי בכל פרטיה, בהקמתו ע״י עבודת
האדם בכל ל״ט מלאכות.
And on שבת we don’t need that תיקון , because it is our מעין עולם הבא. It is a time of קדושה, when we do feel מלא כל הארץ כבודו. Not doing מלאכה, even the holy work of מלאכת המשכן, is an expression of that feeling.
ועל כן נצטווינו בשבת על ל״ט מלאכות שהן אבות כנודע כי הבריאה היתה על מנת שלא יהא אדם עושה שום מלאכה כי אם עבודות הבורא יתברך מחמת שלא היה צריך לזה כי הבריאה היתה שיהא הנהגת העולם כמו לעתיד שאמרו ז״ל עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות אך על ידי חטא אדם הראשון שנתקלל האדמה ל״ט קללות מצידן באו הל״ט מלאכות כגון הזורע והחורש וכו׳ והשבת הוא מעין עולם הבא לכן צריך השביתה מן ל״ט קללות מצידן באו הל״ט מלאכות כגון הזורע והחורש וכו׳ והשבת הוא מעין עולם הבא לכן צריך השביתה מן ל״ט מלאכות ושיהא הכל מוכן כמו לעתיד.
על פי האמור מיישב השל״ה הקדוש (מסכת
שבת פרק נר מצוה אות סח) מה שדקדק התנא לומר
במשנה (שבת עג.): ”אבות מלאכות ארבעים חסר
אחת“. וקשה למה לא אמר: ”אבות מלאכות שלשים
ותשע“. אך לפי האמור יש לומר כי התנא הזכיר לשון
הכתוב הנאמר במלקות: ”ארבעים יכנו“, שהכוונה
בזה ארבעים חסר אחת, ומאחר של״ט מלאכות
הן תיקון לל״ט הקללות, לכן הזכיר גם בשבת לשון
זה: ”ארבעים חסר אחת“, כי בשבת אסור לעשותן
מאחר שהיא בבחינת עולם התיקון.