This week's parsha includes the story of Reuven's mandrakes: {:he} ><b>יד</b> וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו; ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך׃ <b>טו</b> ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני; ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך׃ <b>טז</b> ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני; וישכב עמה בלילה הוא׃ <b>יז</b> וישמע אלקים אל לאה; ותהר ותלד ליעקב בן חמישי׃ <b>יח</b> ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי; ותקרא שמו יִשָּׂשכָר׃ --בראשית פרק ל We've talked about the דודאים before, in <//פרשת ויצא תשע״ז> and <//פרשת ויצא תשפ״ב>. Today I want to talk about יששכר. The problem, of course, is that the reason that Leah publicly says at the /bris/ is wrong; what happened to שכר שכרתיך? Why is the שכר for נתתי שפחתי לאישי? Many commentators note that the name implies two reasons: {:he} ><em>יששכר</em>: יש בו שני שינין אחת בשביל משמעות דנָתַן אֱלֹקִים שְׂכָרִי ואחת כנגד שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ שהוא לשון גנאי ולכן אינה נקראת. --דעת זקנים, בראשית ל:יח The whole אלי תבוא כי שכר שכרתיך is not the sort of thing one announces in public. The giving of the maidservant, however, was known. {:he} ><b>ט</b> ותרא לאה כי עמדה מלדת; ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה׃ <b>י</b> ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן׃ <b>יא</b> ותאמר לאה בא גד; ותקרא את שמו גד׃ --בראשית פרק ל The question, then, is why Leah felt she deserved a reward for allowing Zilpah to marry Yaakov. The answer is that is "giving of the maidservant" was different from Rachel's. {:he} ><em>נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי</em>: ואף על פי שאחותי עשתה כן, היא עשתה לפי שלא היו לה בנים. אבל אני הרבה בנים היו לי ובשביל גמילות חסד שעשיתי שמסרתי לו שפחתי, נתן אלקים שכרי. --חזקוני, בראשית ל:יח {:he} ><em>ותרא לאה כי עמדה מלדת</em>: לא ידעתי מה המעשה הזה ללאה, ולמה נתנה שפחתה לבעלה והיא לא היתה עקרה שתבנה ממנה, ואין דרך הנשים להרבות נשים לבעליהן. אבל נצטרך לומר כי היו נביאות...יודעות שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים...ולכך אמרה נָתַן אֱלֹקִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי, וכן יעקב בעבור זה שמע אליה שיעמיד בנים רבים...ויתכן כי מדעתם שנתנה הארץ לזרעם, ואברהם ויצחק לא הרבו בנים, היה חפץ יעקב בנשים רבות להרבות זרעו לנחל את הארץ, כי (בראשית טו:טז) דוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה. --רמב"ן, בראשית ל:ט I would understand this “יודעות שעתיד יעקב להעמיד י״ב שבטים” not as a literal prophecy, but as the hope that this generation would be the one that would be the beginning of the *nation*. {:he} ><b>כ</b> ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר: הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך׃ <b>כא</b> את *עוץ* בכרו ואת *בוז* אחיו ואת *קמואל* אבי ארם׃ <b>כב</b> ואת *כשד* ואת *חזו* ואת *פלדש* ואת *ידלף* ואת *בתואל*׃ <b>כג</b> ובתואל ילד את רבקה; שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃ <b>כד</b> ופילגשו ושמה ראומה; ותלד גם הוא את *טבח* ואת *גחם* ואת *תחש* ואת *מעכה*׃ </p> --בראשית פרק כב {:he} ><b>יג</b> ואלה שמות בני ישמעאל בשמתם לתולדתם: בכר ישמעאל *נבית* ו*קדר* ו*אדבאל* ו*מבשם*׃ <b>יד</b> ו*משמע* ו*דומה* ו*משא*׃ <b>טו</b> *חדד* ו*תימא* *יטור* *נפיש* ו*קדמה*׃ <b>טז</b> אלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם *שנים עשר נשיאם* לאמתם׃</p> --בראשית פרק כה {:he} ><b>ט</b> ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר׃ <b>י</b> אלה שמות בני עשו: אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו׃ <b>יא</b> ויהיו בני אליפז *תימן* *אומר* *צפו* ו*געתם* ו*קנז*׃ <b>יב</b> ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק; אלה בני עדה אשת עשו׃ <b>יג</b> ואלה בני רעואל *נחת* ו*זרח* *שמה* ו*מזה*; אלה היו בני בשמת אשת עשו׃ <b>יד</b> ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו; ותלד לעשו את *יעיש* (יעוש) ואת *יעלם* ואת *קרח*׃</p> --בראשית פרק לו Twelve tribes in תנ״ך is symbolic of the start of a new nation; the transition from individuals to a community. יעקב wanted to end the בחירה process that had limited all of humanity to just אברהם then limited his children to just יצחק then limited *his* children to just יעקב. We've talked [before](/פרשת+וישב+תשע״ד) about how the text emphasizes the parallel יציאת לבן and Yaakov's return to ארץ כנען, and the "real" יציאת מצרים. Yaakov hoped that his return to the land would be the fulfillment of the ברית בין הבתרים. So Leah's חסד was in saying that she was not having more children; Rachel is not having children and Yaakov needs more children. She allows Yaakov to take another wife, so that there would be another child in the family, even if that child would not be hers. It was the same חסד as Sarah's. {:he} > ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה׳ מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה; וישמע אברם לקול שרי׃ --בראשית טז:ב {:he} ><em>אבנה ממנה</em>: בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי. --רש"י, בראשית טז:ב Note that this is *not* _The Handmaid's Tale_--the שפחה is *not* a surrogate but another wife; the child would not be Sarah's or Leah's. That is why it is a חסד. This was Rachel's mistake. {:he} ><b>א</b> ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה; ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי׃ <b>ב</b> ויחר אף יעקב ברחל; ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן׃ <b>ג</b> ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה; *ותלד על ברכי* ואבנה גם אנכי ממנה׃ <b>ד</b> ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה; ויבא אליה יעקב׃ <b>ה</b> ותהר בלהה ותלד ליעקב בן׃ <b>ו</b> ותאמר רחל דנני אלקים וגם שמע בקלי *ויתן לי בן*; על כן קראה שמו דן׃ --בראשית פרק ל In the context of the Torah, this חסד is the woman's equivalent of יבום. {:he} ><b>ה</b> כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה׃ <b>ו</b> והיה הבכור אשר תלד *יקום על שם אחיו המת*; ולא ימחה שמו מישראל׃ --דברים פרק כה {:he} ><b>ח</b> ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה; והקם זרע לאחיך׃ <b>ט</b> וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע; והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו׃ --בראשית פרק לח While I noted that Rachel got this wrong initially, we see that she also eventually acts with חסד. (This is based on an insight from [Rabbi David Fohrman](https://www.alephbeta.org/playlist/power-of-rachels-tears).) We all know the haftorah for Rosh Hashana (second day): {:he} ><b>טו</b> כה אמר ה׳ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה; מאנה להנחם על בניה כי איננו׃ > <b>טז</b> כה אמר ה׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה; כי יש שכר לפעלתך נאם ה׳ ושבו מארץ אויב׃ <b>יז</b> ויש תקוה לאחריתך נאם ה׳; ושבו בנים לגבולם׃ --ירמיהו פרק לא יש שכר לפעלתך. What is the פעולה that ה׳ is rewarding? The פשט, reading the text very locally, would be Rachel's מבכה על בניה: {:he} ><em>יש שכר לפעולתך</em>: מה שאת מתפללת בעדם. --מלבי"ם, ירמיהו לא:טז And we all know the aggadah: {:he} >באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל...ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקים, רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב...כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך וגו׳. --איכה רבה, פתיחתא א:כד But that's not in the text. What פעולה do we see for Rachel that ה׳ should have pity on Israel? What is unique about Rachel? There's a hint in the midrash: {:he} <em>ותקרא שמו יששכר</em>: כלומר יש לי שכר על מה שעשיתי, ובו בלשון הבטיח הקב"ה לבעלי תורה, שנאמר כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה׳. --מדרש שכל טוב, בראשית ל:יח Note the pun: כי יששכר לפעלתך→כי יש שכר לפעלתך.‎ there is a יששכר because of your actions. Rachel allows Leah to have another child with Yaakov and gives up her claim to יששכר. That חסד will lead to שבו בנים לגבולם,‎ במהרה בימינו.