This week’s parsha describes בני ישראל's travel down to Egypt, including the names of the “שבעים נפש”:
ו ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה; יעקב וכל זרעו אתו׃ ז בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה׃
…כו כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש׃ כז ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שנים; כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים׃
There are three obvious questions: if you count the total names of Yaakov’s descendants, they only add up to 69 . Where does the שבעים come from? Second, why exclude Yaakov’s daughters-in-law? Are they not part of כל הנפש לבית יעקב? Third, only two girls are listed: דינה and שרח. Where are all the girls? Did Yaakov really only have one daughter and one granddaughter? We discussed this last year in the context of understanding שרח בת אשר.
Rashi addresses only the first question, with the aggadah that יוכבד בת לוי was born on the trip to Egypt:
[אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו; כל נפש בניו ובנותיו] שלשים ושלש: ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושנים, אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר.
The Netziv says that the שבעים נפש are the ones who would have an impact on the future of the Jewish people:
בנותיו ובנות בניו: פרש״י יוכבד ושרח. והפלא לומר שבני יעקב לא הולידו כולם רק זכרים ולא נקבות. אלא נראה דגם המה הולידו הרבה נקבות אלא שלא היו בכלל שבעים נפש. ולא עוד אלא דיעקב עצמו היו לו עוד בנות מנשיו כמשמעות הכתוב לעיל (בראשית לז:לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו [לְנַחֲמוֹ]; אלא שלא נזכרו בשמם משום שלא היה בהם ענין נוגע לאומה ישראלית כמו שאירע ע״י דינה. ואל תתמה שהרי גם באברהם אבינו איכא תנא ב[בבא בתרא קמא,א] שהיתה לו בת. ולא נזכרה בתורה משום שלא יצא ממנה זכרון בישראל לדורות. וה״נ היה ביעקב אבינו.
That would explain why נשי בני יעקב are not part of the list; they are “בטל” to their husbands. That was the social reality of the time. And that would explain the absence of girls in the list; the social reality was that women moved into their husband’s homes. Any daughters or granddaughters would be lost to the Jewish people.
I would read the text a little differently. The נפש in כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים doesn’t mean individuals; it means families, households. The list of names is the list of בתי אב (the times were androcentric enough that the family name, the “head of household” was the father). It is a list of households within the larger family of בני ישראל. That is the meaning of מלבד נשי בני יעקב; not that they weren’t counted but that they weren’t counted separately. דינה was her own household; we know her tragic story. And we discussed last year the implications of שרח being the head of her household.
ועל דרך הפשט היה לה משפחה גדולה תקרא על שמה ותכנס בכלל ”אלה משפחות בני אשר לפקודיהם“.
And that explains the sum of seventy: while Yaakov’s descendants formed 69 households, Yaakov should still be counted:
והנכון בעיני שיעקב בחשבון וממנו יחל כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש. והראיה על זה שאמר בתחלה יעקב ובניו.
והנכון בפשט הכתובים הוא כי…לזה כשכולל יעקב ובניו הנה הם שבעים…
ולא יקשה בעיניך שיהיה פרושינו הפך דברי חז״ל, כי כבר הודעתיך כי בפשטי התורה שאין הלכה יוצאה מהם רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש, ועליהם נאמר (שיר השירים ה:טז) חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים.
And there is textual evidence that I am right; in ספר שמות the people are explicitly described as coming איש וביתו:
א ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה; את יעקב איש וביתו באו׃…ה ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש; ויוסף היה במצרים׃
Hirsch says this was the secret to their survival in גלות מצרים:
Later on…G-d began the building up of His people on the rock-like foundation of “homes”—(שמות יב:ג) שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת—on the bond of children to parents and parents to children…all children of Jacob, and yet, on the other hand, themselves fathers of their own children. This spirit of the family, with which each son builds his home only as a branch of his father’s house, which allows every father and grandfather to go on living in children and grandchildren…this it is wherein lies the root of Israel’s eternal blossoming…
This “spirit of the family” (in Hirsch’s words, Familiengeist), is the נפש of כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה.
The midrash notes that נפש throughout the story is always in the singular. You might argue that this is a grammatical rule: quantities over ten take the singular (think about counting the Omer: היום ששה ימים לעומר as opposed to היום ששה עשר יום…לעומר). But that’s not right:
אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו; ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה׃
So the midrash that this was a religious “נפש”:
בעשו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב (בראשית לו:ו): וַיִּקַח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וביעקב ”שבעים נפש“ וכתיב ביה נפש אחת, דכתיב (שמות א:ה): וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לאלו־ה אחד כתיב בו נפש אחת, ויהי כל נפש וגו׳.
בפסוק כל הנפש כו׳ שבעים. כתב רש״י ז״ל בעשו כתיב נפשות. וביעקב שבעים נפש שעובדין לא־ל אחד. נראה כי זה יסוד כל הגלות והגאולה מה שהיו יורדין באחדות אחד. כי כל הגלות הוא התפשטות הי״ב שבטים עד שבעים וששים ריבוא והכינו יעקב ויוסף להיות הריבוי בהתקשרות האחדות. וכן כתיב בשבעים נפש ירדו כו׳ ועתה שמך כו׳ ככוכבי השמים לרוב. שירדו באחדות.
This came up because there is one other place where we use the expression “איש וביתו”:
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו.
And it has the same implication: it was the family that made the miracle of חנוכה possible:
לעניות דעתי, נראה פשוט שהלשון ”נר איש וביתו“ כלל אינה מכוונת לבית הפיזי… כי אם לבני הבית…נר איש ומשפחתו.
חז״ל מבקשים להאיר את סיבת שורש הניצחון על תרבות יוון—”הבית היהודי“…עוצמתו הרוחנית של עם ישראל הוא מתוך העוצמה של הבית היהודי. בית שמלמד מידות טובות, כיבוד הורים, גבולות וקדושה. בית של שמחה ואהבת חינם…בית של ריחות וטעמים. בית שמתוכו מדליקים והאור יוצא לחוץ—”פתח ביתו מבחוץ“.
And that has been the secret of Jewish survival; the כל הנפש לבית יעקב that was איש וביתו that transmitted the values through the generations:
איש וביתו:…וגם עתה בגלות יכולין להיבטל לכח ושורש החיים שיש לנו משבטים ואבות הקדושים. והי׳ זה הכנה אל הגלות אף שכששבטים חיו לא הי׳ גלות. רק שהתקשרו כח שלהם בכל בית ישראל שעי״ז יהיו ניצולים אח״כ בגלות.