What is the name of this week’s parasha? We all call the parasha and the sefer, “Bamidbar”. But actually, the word is “Bəmidbar”, as in בְּמִדְבַּר סִינַי.
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד; בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃
Now, I love being the kind of picky pedant pontificating on picayune points, whose favorite phrase is “Well, actually”:
“Actually” is more sneaky, a wolf in sheep’s clothing. “Actually” is the word that you use when you’re actually saying, “You are wrong, and I am right, and you are at least a little bit of an idiot.”
And there’s a grammatical reason for the difference. The סמיכות form doesn’t put the ה״א הידיעה on the first word, so even though it’s a specific wilderness, the specificity is indicated by the name סִינַי. בְּמִדְבַּר סִינַי means “in the wilderness of Sinai”; בַּמִּדְבָּר means “in the [generic] wilderness”. The first time in the ספר the word בַּמִּדְבָּר is used isn’t until פרק י׳.
However, the common name really does reflect something important about the parasha and about the sefer as a whole. ספר במדבר is set in the wilderness. בני ישראל have left the גלות of Egypt and become a nation, but have not yet entered the גאולה of Israel.
והנה שני דברים אירעו להם לישראל: נגאלו מן הגלות, וירשו את ארץ הכנען…רואים אנו בזה…שבשעת התהוות הדברים נמצאה דרגת-בינתיים בין הגאולה מן הגלות ובין הכניסה אל הארץ.
The French title, Au Désert comes close both to the Hebrew’s sense of wilderness…and to the sense of growth and excitement in the movement itself—more appropriate by far [than the English Numbers] for a book of transition, telling the saga of a nation’s soaring transformation through a desert journey, a story of passing and passages leading to freedom and identity. The bamidbar wilderness serves well as metaphor for the breakdown of old paradigms and standards…
Becoming a nation in the wilderness, בַּמִּדְבָּר, has an important implication for the mission of בני ישראל. But first, a note from Rav Shimon Schwab. The chronology of ספר במדבר is famously out of sequence. It’s the proof that אין מוקדם ומאוחר בתורה. This parasha is dated באחד לחדש השני בשנה השנית. But in פרק ז, we have the dedication of the משכן, which happened on the first of ניסן, the first month:
א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו; וימשחם ויקדש אתם׃
ב ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם; הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים׃
The problem then is that our parasha names the נשיאים:
ד ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבתיו הוא׃ ה ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם; לראובן אליצור בן שדיאור׃ … יז ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמת׃
This implies that the נשיאים were first introduced now:
אשר נקבו: לו כאן בשמות.
But they are all listed by name in next week’s parasha, which takes place a month before.
וממשיך הכתוב להזכיר כל אחד ואחד מהם בשמותיהם כאילו זו הפגישה הראשונה, ותמוה שהרי מנין זה היה באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, וכבר היו ידועים הנשיאים בשם, שהרי שלשה שבועות מקודם היתה חנוכת המזבח במשכן ואותם ה”אנשים“ שנמנו כאן הם היו הנשיאים שהקריבו קרבנות בחנוכת המזבח. עוד יש לדקדק שכאן נקראים ”אנשים“ לשון אנשים פשוטים בלי שום מנוי ושררה, על אף היותם אותם הנשיאים שהקריבו אז קרבנותיהם, והיה לו לומר ”ואתכם יהיו הנשיאים לבית אבותם“. וגם צריך ביאור שתיכף אחר פירוט שמותיהם נאמר (פסוק טז) ”אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם“, ותוך כדי דיבור נקראו שוב ”אנשים“ (פסוק יז) ”ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות“.
The answer is that they were נשיאים before the census of this week’s parasha, but now they have a different role. This is apparently a demotion, but it is what qualifies them to lead this transformation of בני ישראל:
והתירוץ הוא שלמדם הקב״ה שאף אם לגבי בני ישראל הם נשיאים ומכובדים, הרי מוטל עליהם לשום את עצמם הפקר כמדבר ולהיות בעיני עצמם כאנשים פשוטים, ”ואתכם יהיו איש איש למטה“ בלי להתחשב עם שררה הקודמת, ”ואלה שמות האנשים“ שנבחרו בתורת “אנשים”, ועל ידי הנהגה זו ששמו עצמם הפקר כמדבר והשליכו מעליהם כל כבוד עצמי ושררה זכו להשררה האמיתית להיות ”ראשי אלפי ישראל“.
ובבוא משה ואהרן למנות את בני ישראל ”ויקח משה ואהרן את האנשים האלה“, ללמדם ענין זה שישימו עצמם כהפקר, ”אשר נקבו בשמות“ וכהדגשת רש״י בלשונו הזהב ”אשר נקבו לו כאן בשמות“, פירוש כאן דייקא נקבו למשה בשמות כאנשים פשוטים.
And it’s not just the נשיאים. The mission of בני ישראל is to not only get the Torah, but to give the Torah. Torah has to be הפקר, ownerless.
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי: אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, הֶפְקֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינָי.
ונראה לפרש שכל זמן שהאדם חי בה”אני“ שלו אז ה”אני“ חוצץ בינו ובין קונו ית׳, אבל כשעושה את עצמו כהפקר סרה המחיצה בינו לבין הקב״ה, ואז אפשר לזכות לחכמה ולהבנת התורה שהיא דעת אלקים. וענין ההפקרות בחכמת התורה הוא שאם למד הרבה לא יחזיק טובה לעצמו ושלא יתגאה בהוראה, והעיקר שאם יחדש חידושי תורה לא יקפיד אם דורשים דבריו לפני הציבור שלא בשם אומרו. ואם האדם משים עצמו כמדבר הפקר, שאינו חושב שהוא הבעל הבית על חכמתו, זוכה שה׳ יתן לו חכמה מפיו דעת ותבונה.
And that goes back to the first חג השבועות, at הר סיני:
א בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי׃
ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃
We all know the Rashi about וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל:
ויחן שם: כאיש אחד בלב אחד
But there was a prerequisite:
ויחנו במדבר; בדמסיון שלעולם [the most deserted place in the world] מגיד שבדמסיון שלעולם ניתנה להם תורה לישראל. שאלו נתנה בארץ ישראל היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא ואלו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אומרין שלנו היא לפיכך ניתנה להם בדמסיון שלעולם כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
And the goal of creation is for everyone to receive the Torah.
בוְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם׃ גוְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלִָם׃
Well, actually the book should be called ספר בַּמִּדְבָּר.