Rather than starting with the parasha, I’m going to start with a well-known mishna:
כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של בלעם; תלמידיו של אברהם עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה. מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם? תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם ונוחלין באר שחת שנאמר (תהילים נה:כד) ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה; אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן שנאמר (משלי ח:כא) להנחיל אוהביי יש; ואוצרותיהם אמלא.
The Bartenura explains where in the text of the Torah we can derive these characteristics:
מתלמידיו של אברהם אבינו: למד ממנו והולך בדרכיו. עין טובה: מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים. שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך. ורוח נמוכה: ענוה יתירה. וכן מצינו אברהם אומר (שם יח) ואנכי עפר ואפר. ונפש שפלה: זהירות והפרישה מן התאוות. ומצינו זה באברהם, דכתיב (שם יב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות. ובבלעם אשכחן עין רעה, שהיה יודע שהיה רע בעיני המקום שילך אצל בלק והיה הולך כדי ליטול שכר, דכתיב (במדבר ככ) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ורוח גבוהה: דאמר (שם כד) נאם שומע אמרי א־ל ויודע דעת עליון. ונפש רחבה: שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ להפקיר בנות מואב לזנות.
The Maharal asks some questions on this mishna:
יש לשאול שאמר כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו מנינא למה לי לומר ג׳ דברים, ועוד וכי לא היה לאברהם יותר מן אלו ג׳ דברים שהרי היה לו כמה מעלות והיה גומל חסד וכיוצא בזה ואיך אמר כי בשביל שלשה דברים אלו הוא מתלמידי אברהם. וכן בבלעם וכי לא היו מדות רעות בבלעם יותר מאלו, ועוד שאמר מה בין תלמידיו של אברהם אבינו ובין תלמידיו של בלעם הרשע, וכי לא יודעין אנו שתלמידיו של אברהם יורשין גן עדן ותלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם, ועוד וכי לא היו רשעים מבלעם ולמה תלה הקלקלה במקולקל הזה.
We can understand why Avraham is the paragon of good, but why these three characteristics? What happened to his חסד? Isn’t that Avraham’s defining characteristic? And why choose Balaam as the antithesis of Avraham? Aren’t there worse villians in תנ״ך?
To answer the second question—why oppose Balaam to Avraham—we have to realize that the Torah itself invites the comparison:
Both arise early in the morning and saddle their own donkeys:
כא ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו; וילך עם שרי מואב׃
כב ויחר אף אלקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה׳ בדרך לשטן לו; והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו׃
וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו; ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים׃
מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב״ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב:ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו.
Both are described as being accompanied by two נערים as well.
Both are associated with blessing and cursing:
ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ; כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר׃
ואברכה מברכיך ומקללך אאר; ונברכו בך כל משפחת האדמה׃
Both, at the end of their respective missions, are described with the verbs קם, לך and שב. These are the only two psukim in Torah that use all three.
ויקם בלעם וילך וישב למקמו; וגם בלק הלך לדרכו׃
וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע; וישב אברהם בבאר שבע׃
Even the appearance of מלאך ה׳ is almost unique to these two incidents; it appears here and with הגר by the well and with משה by the burning bush. And here as with אברהם the angel seems to override ה׳'s command:
להתריס נגד המקום היא תשובה זו. אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך, שאמר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם (בראשית כב:ב) קח נא את בנך וגו׳, ועל ידי מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב.
Rabbi Leibtag points out as well that they are both from Aram Naharaim:
ב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו; שים נא ידך תחת ירכי׃
ג ואשביעך בה׳ אלקי השמים ואלקי הארץ; אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃
ד כי אל ארצי ואל מולדתי תלך; ולקחת אשה לבני ליצחק׃
…
י ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו; ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור׃
וישא משלו ויאמר; מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל׃
Of course, this just begs the question, why does the Torah make this connection? I think the key connection is what we just mentioned: both are from Aram. And Aram is more than a place in תנ״ך; it has a symbolic significance. The Gemara connects Balaam to another famous Aramean:
בלעם [בן בעור]…תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי.
Both get to speak to ה׳ in a vision at night:
אין הקב״ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה (במדבר כב) ויבא אלהים אל בלעם לילה (בראשית לא) ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה .
What does it mean to say that Balaam is a descendant of Lavan? This is a midrashic identification. I don’t think Lavan was literally Balaam’s father; the Balaam story takes place some 260 years later. They are spiritual father and son. Lavan is always called הארמי:
ט ואלה תולדת יצחק בן אברהם; אברהם הוליד את יצחק׃
כ ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה׃
The commentators, based on חז״ל, say that ארמי should be read as רמאי, a swindler:
כפל לומר הארמי מפדן ארם להעיר כי נתכוון באומר הארמי לומר הרמאי כי אם נתכוון לכנותו לשם עירו הרי הוא אמור.
Lavan of course is the quintessential swindler, trying to cheat Yaakov dozens of times. Balaam is seen as a swindler as well, promising far more than he can deliver:
והנכון בעיני כי היה יודע מזלות ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו ובבא הרעה אל המקולל יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים כי בעבור קללתו באה הרעה.
And in truth, Balaam is attempting the ultimate con: to cheat G-d Himself, to fool Him into allowing him (Balaam) to curse Israel.
But Avraham? How can we connect him to רמאות? To investigate this further, I want to talk about evil twins:
שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה׃ הוא היה אומר על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות החסדים.
We see each of the אבות as epitomizing each of these three legs of of the world. יעקב serves ה׳ through תורה, the power of the intellect. יצחק serves ה׳ through עבודה, spirituality. אברהם serves ה׳ though גמילות חסדים, interaction with society.
And the Torah gives each of them a counterpart that misuses that power. עשו is seen in the eyes of חז״ל as the progenitor of Rome, using the intellect and technology to conquer the world. ישמעאל (not to put too political a spin on it) is the progenitor of those who are dedicated to the service of G-d in order to kill and destroy others. But who is the counterpart of אברהם?
| תורה | יעקב | עשו |
| עבודה | יצחק | ישמעאל |
| גמילות חסדים | אברהם | נחור? |
We quote יהושוע in the seder every year:
ב ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה׳ אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו אלהים אחרים׃
ג ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אתו בכל ארץ כנען; וארב (וארבה) את זרעו ואתן לו את יצחק׃
ד ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו; ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים׃
Why is נחור paired with אברהם? We have no stories of נחור in תנ״ך. But we do know of his place: (בראשית כד:י) ארם נהרים אל עיר נחור. And he is progenitor of the line of רמאים: בתואל who tries to cheat אליעזר, לבן the ur-swindler, and בלעם of our mishna and our parasha.
This pairing tells us something very important about חסד. True חסד requires us to deeply understand our fellow man, to understand what he needs and what he wants. Helping someone who does not want help, simply because we think he needs it, is no חסד. That kind of empathy is a sort of social intelligence that not everyone has; it’s different from the problem-solving “intelligence” that we usually think about. There are those who are severely lacking in this social intelligence; that is what we call “autistic spectrum disorder”. But there are those who are truly gifted in it.
But having social intelligence does not make one a good person. To be a good swindler, a true רמאי, one has to understand other people, know what they need and what they want. It’s exactly the same skill as the בעל חסד. And that’s why נחור is the progenitor to the anti-Avraham. Intelligence of all kinds, including the social intelligence, is a gift from ה׳. What we need to learn is to use those gifts in way that fulfills the will of ה׳. That why the mishna talks about being a תלמיד of אברהם. The three characteristics represent three aspects of the יצר הרע that we have to overcome:
אלו ג׳ דברים אשר אמרו כאן דהיינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, אלו שלשה דברים הם בחלקי הנפש אשר הם שלשה, כמו שבארנו למעלה אצל ג׳ כתרים הם ואצל הקנאה והתאוה והכבוד.
And that is teachable.
If we look at the mishna in context, it is giving us lessons on how to use תורה, עבודהand גמילות חסדים in the manner of the אבות and not like their evil twins:
טזכל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים; ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח ועדתו…
יז כל מי שיש בו שלושה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של אברהם; וכל מי שאין בו שלושה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של בלעם; תלמידיו של אברהם עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה…
יח יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים. הוא היה אומר עז פנים לגיהינם ובוש פנים לגן עדן…
We have to be aware that תורה, עבודהand גמילות חסדים don’t come easily or automatically. We are given the tools to allow the world to stand, but those same tools can be used to undermine it as well.