This week’s parasha is the climax of all the preparation of the past year: בני ישראל are finally going to ארץ ישראל!
ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים; וארון ברית ה׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃
The problem is that the name of the mountain is wrong. The midrash lists 6 names for Mount Sinai, but none of them are הַר ה׳.
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, הַר אֱלֹקִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר מוֹרִיָה, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי.
הר מוריה: בתנחומא גרס הר חמד במקום הר המוריה. וטעות נפל בספרינו.
הַר אֱלֹקִים occurs many times. Why now הַר ה׳?
This relates to Mickey Ariel’s question from 3 weeks ago: why, if we don’t know where Sinai is, does the Torah mention the name so prominently? Why do we care which mountain it was?
The first time we meet Mount Sinai, it’s called הר האלקים and חורב:
ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין; וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה׃
And חורב is the name used for what we have come to call “זכירת מעמד הר סיני”:
ט רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך; והודעתם לבניך ולבני בניך׃ י יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחרב באמר ה׳ אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי; אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון׃
Why is it called סיני? This shiur is based on a radical idea of the כלי יקר. The כלי יקר was a pulpit rabbi, whose sermons pulled no punches.
Shlomo Ephraim Luntschitz, popularly know as Kli Yakar after his homiletic commentary on the Torah, was a Polish rabbi who served as chief rabbi of Prague after the Maharal. He was famed as a gifted preacher whose derashot, or sermons, would captivate his many listeners. His writings focus on ethical matters, and his collected homiletical interpretations of Torah passages, Kli Yakar, remains one of the most popular works of its kind.
And he starts with an aggadic explanation of the term סיני:
מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו.
סיני comes from שנאה, ”hatred“. What does that mean?
There’s a more prosaic etymology implied by the Torah:
וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה; תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃
ויקרא השם הנכבד ”שוכני סנה“ כי שם נראה אליו בתחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה ומסיני בא ושכן בישראל
So סיני is the mountain of the סנה, a thorn bush. Why a סנה?
וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש מתוך הסנה; וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃
מתוך הסנה: וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם (תהילים צא:טו) עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה.
במראה זו רבו הדעות כי יש אומרים שהיא על שם עמו אנכי בצרה, ע״כ נגלה אליו בסנה עץ שפל ונמוך. ולפירש״י אינו מיושב כלל למה דוקא בסנה. וי״א שהסנה רמז לסבלותן של ישראל כי אש הצרות מתלקחת סביביו ואיננו אכל…
דבר אחר, רמז למה שנאמר (שמות ב:יד) אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר; מפני מה ישראל שרויין בצרה יותר מכל האומות? לפי שיש בהם דלטורין משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים…כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש. כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ״מ כל אחד לחבירו (ראה יחזקאל כח:כד) קוץ מכאוב וסִלּוֹן מַמְאִיר כמנהג דורות הללו, ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמ״ש (קהלת ז:ו) כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן [שְׂחֹק] הַכְּסִיל, וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות…לכך נאמר והסנה איננו אכל כי אע״פ שאש התלאות יבער ביעקב מ״מ מציאת הסנה נשאר קיים בכל דור ואיננו אכל כי לא יכלו הקוצים מן (ישעיהו ה:ו) כרם ה׳ צבאות בית ישראל.
ובזה מיושב מה שנאמר בלבת אש מתוך הסנה. כי הל״ל בלבת אש בסנה או בתוך הסנה מהו מתוך הסנה, וכן מה שנאמר והנה הסנה בוער באש איפכא מבעי ליה והנה האש בוער בסנה שהרי האש הפועל והסנה הפעול, אלא האמת הוא כדברינו שהסנה מבעיר אש הצרות כי מתוך שישראל נמשלו לסנה זה שכל אחד לחבירו קוץ מכאוב ומשמיע קולו עליו בחרופים וגדופים ע״כ בערה בהם אש ה׳ וא״כ הסנה הפועל והאש הוא הפעול לכך נאמר והנה הסנה בוער באש, כי הסנה גורם הבערת האש וזה״ש בלבת אש מתוך הסנה כי הלבת אש נמשך מתוך הסנה כי הסנה גורם הלבת אש, וזה פירוש נכון.
So according to the כלי יקר, the סנה is a negative symbol, representing the worst in בני ישראל. And when they get to what will be called הר סיני, they are supposed to reject that name:
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃
ראה כמה כפלים נכתבו כאן ומה היה המקרא חסר אם היה אומר ”ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני נגד ההר“, ולמה אמר תחילה ויחנו ואח״כ ויחן, תחילה אמר מדבר סיני ואח״כ אמר סתם במדבר, ותחילה קרא להר בשם סיני ואח״כ קראו סתם הר ונראה שכל זה ראיה שלא היו ישראל ראוין לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם (קהלת יב:יא) בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד והתורה כל נתיבותיה שלום…
ואח״כ אמר ויסעו מרפידים. היינו מן המקום אשר היו שם בריב ומחלוקת כי המקום ההוא נקרא מסה ומריבה…ועכשיו נסעו מרפידים מן המקום ההוא ר״ל הסיעו עצמם מן הפירוד ויבואו מדבר סיני…הוא מזכירם בלשון רבים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, להורות שמצד המדבר עדיין היו חלוקים בדעתם ולא היו בלב אחד כאיש אחד עדיין, אך בבואם נגד ההר והוגד להם כי על הר זה ירד ה׳ אז ויחן ישראל היו בלב אחד כאיש אחד, אבל מתחילה קודם שבאו להר הזה…עדיין לא סרו ממחלוקתם עד שבאו נגד ההר כאמור, לפי ששמו מורה על ההפך דהיינו שנאה כארז״ל (שבת פט:) סיני שמשם ירדה שנאה לאומות כו׳, לכך אמר ויחן שם ישראל נגד ההר כי מהות ההר גרם השלום ולא שמו.
That’s what was supposed to happen. What actually happened?
There’s an odd set of punctuation in this week’s parasha:
׆
לה ויהי בנסע הארן ויאמר משה: קומה ה׳ ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך׃
לו ובנחה יאמר: שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל׃
׆
And we all know Rashi’s explanation for the distinction:
עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת.
The question is, what פרענות are we separating? The פֻּרְעָנוּת after are explicit: the מתאוננים, קברות התאוה and Miriam’s לשון הרע. But what פֻּרְעָנוּת were before this?
The answer, everyone assumes, is a pasuk before the inverted נון's, the one we started our shiur with:
ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים; וארון ברית ה׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה׃
דרשו רז״ל (שבת קטז תוס׳ ד״ה פורענות), אותו היום סרו מאחרי ה׳ וברחו מהר ה׳ כתינוק הבורח מבית הספר לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצות.
And that idea comes from the name. They left הר ה׳, not the physical mountain but the place of the relationship inherent in the שם הויה: יום אשר עמדת לפני ה׳ אלקיך בחרב.
דכתיב לעיל מיניה ויסעו מהר ה׳ הל״ל ויסעו מהר אלקים, אלא כתינוק הבורח מבית הספר והיא ג״כ פורענות שסרו מה׳.
And the כלי יקר connects this to the נון, which is the Aramaic word for “fish”:
וקרוב לשמוע שזהו סוד נו״ן הפוכה…נו״ן ראשונה רמז שישראל נמשלו לדגים, שעיקר חיותם במים…וכמשל שהביא ר״ע לפפוס בן יהודה כו׳ (ברכות סא,ב) ובזמן שישראל בורחין מהר ה׳ כתינוק הבורח מבית הספר הרי הם כנו״ן דג הפוך הפורש ממקום חיותו ופונה פניו אל השפה ולחוץ כך ישראל פנו פניהם מן ארון ברית ה׳ ממקום חיותם…
וזהו עיקר החטא בינינו המסבב אריכות הגלות, כי ברובם כן פנו פניהם מן ארון ברית ה׳ אל המחנה עד שאפילו כל כשרון המעשה מתורה ומצות אינן עושין לשמה כ״א כדי להתהדר בהם בפני הבריות למצוא חן בעיניהם ונטורי קרתא כאלו הם הם חרובי קרתא והכל יודעין שכן הוא ואין אומר השב עד אשר ישקיף ה׳ וירא ויסיר רוח זנונים מקרבינו ואין להאריך בזה.
And this was the פרענות that started the downhill trend of the rest of ספר במדבר: the people were supposed to leave סיני, the place שירדה שנאה, and carry הר ה׳ with them:
שאל מו״ר מרן הגרי״ד הלוי סולובייצ’יק זצ״ל, מאי שנא קדושת סיני מקדושת המקדש, שהרי קדושת המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (רמב״ם הלכות בית הבחירה הל’ ו:יד) אבל קדושת הר סיני שירד עליו הקב״ה באש והיה מקום האירוע הכי חשוב בתולדות העולם, דהיינו מתן תורה, קדשה רק לשעתה, ובמשך היובל המה יעלו בהר, ואין שום דררא דקדושה שם היום.
…הרי הרמב״ן ריש פרשת תרומה כתב שהעביר הקב״ה קדושת סיני למשכן וז״ל: וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר…ולפ״ז מובן מה דחלוק סיני מהר המוריה, שקדושת סיני הועברה למשכן ומשם לשילה עד שבאה למקדש, אבל קדושת המקדש היא קדושת סיני בעצמו, ולכן מה דקדושת המקדש הוי לעולם הוא משום שהיא קדושת סיני שהועברה למקדש.
But instead, ויסעו מהר ה׳ and we have continued to carry סיני, נמשלו לסנה זה שכל אחד לחבירו קוץ מכאוב ומשמיע קולו עליו בחרופים וגדופים.