This week’s parasha (at least in חוץ לארץ) starts with the rituals for Yom Kippur:
ז ולקח את שני השעירם; והעמיד אתם לפני ה׳ פתח אהל מועד׃ ח ונתן אהרן על שני השעירם גרלות גורל אחד לה׳ וגורל אחד לעזאזל׃ ט והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה׳; ועשהו חטאת׃ י והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה׳ לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה׃
The whole שעיר המשתלך is very mysterious. Ibn Ezra has an obscure comment:
ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו.
The Ramban explains the Ibn Ezra:
הנה ר״א (משלי יא:יג) נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר, ואני הרָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד שכבר גלו אותו רבותינו ז״ל במקומות רבים.
…והנה רמז לך ר״א שתדע סודו כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים…
כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת.
Count 33 verses from ויקרא טז:ח and you end up at:
ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם; חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם׃
The context is:
ה למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם לה׳ אל פתח אהל מועד אל הכהן; וזבחו זבחי שלמים לה׳ אותם׃
…ז ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם; חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם׃
ח ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם; אשר יעלה עלה או זבח׃
ט ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה׳ ונכרת האיש ההוא מעמיו׃
Last year we talked about the meaning of the שעיר המשתלך in this context. This year I want to look at שעירם אשר הם זנים אחריהם. Who lusts after goats? What is the Torah talking about? It’s clear from the context that the שעירים of פרק יז are different from the שעיר of פרק טז. Onkelos translates the words differently:
וְיִסַּב יָת תְּרֵין צְפִירִין; וִיקִים יָתְהוֹן קֳדָם ה׳ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא׃
וְלָא יְדַבְּחוּן עוֹד יָת דִּבְחֵיהוֹן לְשֵׁידִין דְּאִנּוּן טָעַן בָּתְרֵיהוֹן; קְיָם עָלַם תְּהֵי דָּא לְהוֹן לְדָרֵיהוֹן׃
The animal שעיר is consistently translated צְפִיר. The word שֵׁד in modern Hebrew means “demon” (from the root שוד, ”destruction“), and it is used that way once in the Torah:
יזבחו לשדים לא אלה
אלהים לא ידעום;
חדשים מקרב באו
לא שערום אבתיכם׃
חדשים מקרב באו: אֲפִלּוּ הָאֻמּוֹת לֹא הָיוּ רְגִילִים בָּהֶם—גּוֹי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם, הָיָה אוֹמֵר זֶה צֶלֶם יְהוּדִי.
לא שערום אבתיכם: לֹא יָרְאוּ מֵהֶם—לֹא עָמְדָה שַׂעֲרָתָם מִפְּנֵיהֶם, דֶּרֶךְ שַׂעֲרוֹת הָאָדָם לַעֲמֹד מֵחֲמַת יִרְאָה, כָּךְ נִדְרַשׁ בְּסִפְרֵי. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד שערום לְשׁוֹן (ישעיה יג:כא) ”וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם“, שְׂעִירִים הֵם שֵׁדִים, לֹא עָשׂוּ אֲבוֹתֵיכֶם שְׂעִירִים הַלָּלוּ.
Ibn Ezra adds one connection between goats and demons in mythology, but he doesn’t take that seriously:
לשעירים: הם השדים ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים ומלת עוד תורה שכן היו ישראל עושין במצרים.
Sforno adds that we are surrounded by these invisible harmful forces:
אמנם בדבר השדים אשר לא נזכרה בריאתם ראוי להתבונן שהם ז׳׳ל קראום מזיקים והזכירו שהם אוכלים ושותים פרים ורבים ומתים ועם כל זה רואים ואינם נראים וכל אלו לא יאותו בהם זולתי בהיותם מורכבים מעצמים דקים נעדרי המראה.
This idea, that we are constantly surrounded by unseen forces, is from the gemara:
תניא: אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות [רש״י: כל השדים העומדים לפניו] אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין.
אמר אביי: אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא.
אמר רב הונא: כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה.
But ה׳ protects us:
ו מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם׃
ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ; אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ׃
This seems very superstitious and primitive, but we actually believe that this is literally true:
Were the myriad mazikin that constantly surround us visible to us, says Abba Binyamin (Berachos 6a), we would be frozen in terror. Whether he had in mind the fungi, protozoa, bacteria and viruses that regularly seek to invade our bodies must remain speculation. But, regarding the countless organisms that would, were it not for our immune systems, do us great harm, the statement would have been entirely true.
Rabbi Slifkin, of the Rationalist Judaism website, is bothered by this statement:
Personally, I think that “wishful thinking” would be a better description than “speculation.” It is, frankly, rather odd to posit that Chazal knew about such microscopic phenomena. First of all, considering how many very basic things about the natural world they did not know, such as the sun’s path at night, why on earth would they have known about microscopic phenomena? Second, if they did indeed know about bacteria and viruses, then why on earth didn’t they issue basic medical advice which would have saved countless lives over history, instead of all kinds of bizarre potions and procedures?
But I think he is taking Rabbi Shafran too literally. I don’t think חז״ל envisioned gram negative rods producing endotoxins that stimulate cytokine release and the systemic inflammatory response syndrome. This idea, that all around us are things we can’t see that are out to get us, is common and universal. Rabbi Shafran cites an example in ספר במדבר:
וַיְשַׁלַּח ה׳ בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם; וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל׃
ועוד שנענשו בעונש זה, כי הנחשים האלו שנענשו בהם היו הנחשים עצמן שהיו במדבר למינין הרבה, הוא שכתוב (דברים ח:טו) הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, וכל ארבעים שנה לא נזוק בהם אחד מישראל.
שָׁלַח in the Kal means “to send”, “to put something in motion towards a goal”. But שַׁלֵּחַ in Piel…has the meaning of letting something go…not to hold it back…Here, too, not “G-d sent serpents” but “let them go”…Hence not נְחָשִׁים שְׂרָפִים but הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים; they had always been there in the wilderness but hitherto they had been kept back by G-d’s careful protecting Power. Now G-d withdraws this restraining power, and the serpents of the wilderness follow their natural traits to which the people succumbed.
What does this have to do with ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם? There are two approaches to the דֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ represented by these שעירים. Do we see them as implacable forces of evil that need to be appeased, or are they part of the בריאה, G-d’s created universe, subject to the same laws of nature as the observable universe? The first leads to sacrificing to them, leading to the abominations of עבודה זרה that ends the parasha:
ומזרעך לא תתן להעביר למלך; ולא תחלל את שם אלקיך אני ה׳׃
And even today, people sacrifice their children to the שעירים:
The measles outbreak is tearing the Jewish Orthodox community—and families—apart.
Some parents are secretly inoculating their children against the wishes of their spouses, kin are abandoning Passover celebrations this week to avoid unvaccinated relatives, and schools are dividing campuses based on medical history, insiders say.
Amid a city vaccination crackdown spawned by an outbreak of 285 confirmed measles cases, mostly in Williamsburg, since October, plans for holiday seder on Friday have become a flashpoint.
Full page advertisement in Mishpacha Magazine, April 10, 2019:
