This shiur is largely based on הרב אלחנן סמט's [על פרשנותם המטפורית של חז"ל לאיסור](https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%AA%D7%9F-%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%9C-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%99%D7%98-%D7%99%D7%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%96%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8)
Are you allowed to place a stumbling block before the blind? That sounds like a stupid question:
{:he}
>לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל; ויראת מאלקיך אני ה׳׃
--ויקרא יט:יד
{:he}
>ארור משגה עור בדרך; ואמר כל העם אמן׃
--דברים כז:יח
But there are no stupid questions. Rashi (from the Sifra) doesn't take the pasuk literally:
{:he}
><em>לפני עור לא תתן מכשול</em>: לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר מכר שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו.
--רש״י, שם
{:he}
><em>ולפני עור לא תתן מכשול</em>: לפני סומא בדבר. בא אמר לך ”בת איש פלוני מה היא לכהונה?“ אל תאמר לו כשרה והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו ”צא בהשכמה“ שיקפחוהו לסטים, ”צא בצהרים“ בשביל שישתרב, אל תאמר לו ”מכור את שדך וקח לך חמור“ ואת עוקף עליו ונוטלה הימנו. שמא תאמר ”עצה טובה אני נותן לו!“ והרי הדבר מסור ללב שנאמר ”ויראת מאלקיך אני ה׳“ .
--ספרא, קדושים ד:יד
The Maharal justifies this based on the context:
{:he}
><em>לפני הסומא בדבר</em>: וקשיא, שמא הוא כפשוטו, ויש לומר, משום סיפא דקרא "ויראת מאלקיך", שלא נאמר "ויראת מאלקיך" אלא על דבר המסור ללב, אבל זה אין דבר המסור ללב, שהרי לפעמים הסומא יודע מי שנתן לפניו מכשול, או אחרים ראו, או מכיר אותו בקול, וכיוצא בזה.
--גור אריה, ויקרא יט:יד
In fact, the gemara extends this further to forbid helping someone sin (even if they are fully aware of the sin, and are not "blind"):
{:he}
>ותניא, רבי נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר ”ולפני עור לא תתן מכשל“
--פסחים כב,ב
But what about the literal stumbling block thing? Artscroll adds that in brackets:
>[In addition to the literal meaning,] the verse means allegorically that one should not give bad advice to an unsuspecting person, particularly if the advisor stands to benefit from the other's error (Rashi, Sifra)
--Artscroll /Chumash/, Vayikra 19:14
However, that's problematic. Taking psukim literally, without the interpretation of the תורה שבעל פה, is the hallmark of heterodox Jewish sects:
{:he}
>[כותים] נאמנים לומר קברנו. והא לית להו (ויקרא יט:יד) ולפני עור לא תתן מכשול!
--נדה נז,א
{:he}
><em>נאמנין לומר קברנו</em>: דמידי דאורייתא הוא טומאת המת.
>
<em>והא לית להו ולפני עור לא תתן מכשול</em>: לא דרשי ליה במחטיא את חבירו ולא איכפת להם אם אנו חוטאים על פיהם.
--רש״י, שם
{:he}
><em>ואפילו כותי</em>: מוסרין לו בהמה לכתחלה לשחוט דמצוה שהחזיקו בה היא אבל ישראל יוצא ונכנס לא ימסור לו לשחוט דאע"ג דהוחזקו בה לעצמם אין מקפידין אם יאכלו ישראל נבילות דלית להו ”לפני עור לא תתן מכשול“ אלא כמשמעו שלא יתן אבן בדרך עור להפילו.
--רש״י, חולין ג,א
And it's not until the אחרונים that anyone suggests that we read the pasuk literally (this is the תורה תמימה; the מנחת חינוך and משך חכמה are similar).
{:he}
>והנה המפרשים פירשו דלכן הוציא התו"כ את הפסוק מפשטיה וכן הגמרא בכל הדרשות הבאות לפנינו בזה, דאיירי במחטיא ומכשיל את חבירו בעבירה ולא דאיירי במשים צור מכשול לעור עינים על דרכו, שכן הוא דעת הצדוקים כמבואר בנדה...
>
ולי נראה דבאמת אין הדרשות מוציאות את כונת הכתוב מפשטה, אלא דמוסיפות שגם עניני מכשול ועבירה ג"כ כלולים בזה, משום דמה לי מכשול הגוף ומכשול הנפש, וכיון דמצינו דשם עור מורה על עור עינים ועל עור השכל, לכן כולל הפסוק כולם, ורק בזה חלוקה דעת הצדוקים שהבאנו, שהם מפרשים דקאי רק על מכשול הגוף ולא על מכשול הנפש.
>
וגם נראה דבהכרח צ"ל דהפסוק כולל גם הצווי כפשטיה...בכ"ז בודאי שם אין מקרא יוצא גם מידי פשוטו.
--תורה תמימה, ויקרא יט:יד
However, we *never* find the literal meaning in חז״ל or the ראשונים. The Rambam is very interesting:
{:he}
>הזהיר מהכשיל קצתנו את קצתנו; והוא שאם ישאלך אדם עצה בדבר, נפתה בו. ובאה האזהרה מלרמותו ומהכשילו אבל תישירהו על הדבר שתחשוב שהוא טוב וישר, והוא אמרו ”ולפני עור לא תתן מכשול“.
>
ולאו זה כולל ג"כ מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה...ודברים רבים מאד מזה המין יאמרו בהן עובר משום ”ולפני עור לא תתן מכשול“.
>
*ופשטיה דקרא כמו שזכרנו תחלה*.
--רמב״ם, ספר המצוות, לא תעשה רצט
But to answer our question: No, you cannot place a stumbling block before the blind. *But it's not based on our pasuk*.
{:he}
>כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך; ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו׃
--דברים כב:ח
{:he}
>הזהירנו מהניח המוקשים והמכשולות בארצנו ובבתינו כדי שלא ימותו בהם בני אדם. והוא אמרו ”ולא תשים דמים בביתך“. ולשון ספרי ועשית מעקה זו מצות עשה, ולא תשים דמים זו מצות לא תעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"א משקלים ובסדר נזיקין.
--רמב״ם, ספר המצוות, לא תעשה רצח
So the Rambam reads the Sifra ("don't give bad advice") as *פשט*, and the gemara ("don't help someone else sin") as the דרש. There's no *halachic* place for the literal meaning; you can't place a stumbling block before the blind, but that is a specific case of the general rule of לא תשים דמים בביתך.
----
Rav Samet makes the point that this teaches us something about פשט. It doesn't mean "the literal meaning of the text"; that is called משמעות.‎ פשט is the "unadorned" meaning of the text, how we interpret it without our knowledge of תורה שבעל פה. But we do use poetics, looking for metaphors and symbolism and all the tools of literary analysis. This is clear from the pasuk later in the perek:
{:he}
>לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך; אני ה׳׃
--ויקרא יט:טז
No one would read לא תעמד על דם רעך as anything but metaphoric; if you are cut, I can go help you without worrying if my feet are standing on your blood!
Another example is the mitzvah of tefillin:
{:he}
>והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך; כי ביד חזקה הוצאך ה׳ ממצרים׃
--שמות יג:ט
{:he}
><em>לאות על ידך</em>: לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאלו כתוב על ידך. כעין (שיר השירים ח:ו), שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל־לִבֶּךָ [כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ].
רשב״ם, שם
Here, the פשט is metaphoric, while the דרש is literal.
Rav Samet says there are four levels of increasing abstraction in reading our pasuk and specifically the word עִוֵּר. The first is literal; עִוֵּר means someone who is blind, as the Torah Temimah attributes to the tsedukim: משים צור מכשול לעור עינים על דרכו.
The second reads עִוֵּר figuratively (though not quite a metaphor), as someone who doesn't see the obstacle at that moment. Onkelos translates our pasuk as:
{:he}
>לָא תְלוּט דְּלָא שָׁמַע וְקֳדָם דְּלָא חָזֵי לָא תְשִׂים תַּקְלָא וְתִדְחַל מֵאֱלָקָךְ אֲנָא יְיָ׃
--תרגום אונקלוס, ויקרא יט:יד
using the term לָא חָזֵי even though when the Torah is talking about physical disabilities (as in (ויקרא כא:יח)‎ כִּי כָל־אִישׁ אֲשֶׁר־בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ) he uses the Aramaic word עַוִּיר.
It's like those metal bumpy warning strips they put at intersections. They are not just for the blind; they are for all of us walking while playing on our cell phones. Without the warning, we would be דְּלָא חָזֵי and would walk right into the street.
The third level of abstraction is that of the Sifra. עִוֵּר means someone who does not understand, who does not realize that you are giving bad advice. Rambam says this is the פשט of the pasuk.
The fourth level of abstraction is that of the gemara. עִוֵּר means someone who is about to sin, even if they are fully aware that what they are doing is wrong. You still can't abet their sin. Rambam says this is the דרש; there is a לא תעשה of יעזור על עבירה and חז״ל tied it to our pasuk.
----
Why the emphasis on the metaphoric interpretation, especially since the literal meaning is still true?
{:he}
>חיפשו חז"ל פרשנות מטפורית למונחים שבפסוק--”עיוור“ ו”מכשול“--וכתוצאה מכך, משמעות שונה המתקבלת לאיסור...על כל פנים זהו חידוש, שאסור לאדם להביא נזק על רעהו בעניינים גשמים או רוחניים בשום תואנה ולשום צורך.
>
הפרשנות המטפורית של חז"ל הגביהה אפוא את משמעות האיסור מרמתו הנמוכה על פי הפשט המילולי (רמה הפונה לציבור החשוד בהתנהגות סדיסטית, שפלה וילדותית) לרמה נשגבה ביותר, בייחוד על פי הפירוש הרביעי: קיימת מידת ערבות של עם מקבלי התורה ביחס לכל אדם--אפילו לגוי--שלא לסייע בידו בחפצו לעבור עברה. אין אדם רשאי לומר לעצמו: מה לי ולענייניו של פלוני, איני צריך לקלקל את יחסיי עמו בסירוב לסייע לבקשתו. לא כן הוא: החפץ לעבור עברה--”עיוור“ הוא, ואין לך רשות לסייע לו להיכשל בעיוורונו. אין רעיון זה ברוח הליברליות המערבית, ולעומת זאת יש בו פנייה להכרה מוסרית עמוקה של ערבות אוניברסלית לכל אדם.
--הרב אלחנן סמט, [_על פרשנותם המטפורית של חז"ל לאיסור_](https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%AA%D7%9F-%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%9C-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%99%D7%98-%D7%99%D7%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%96%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8)
I think the emphasis on the ערבות אוניברסלית לכל אדם is because the
message of קדושים תהיו is a dialectic. There are two opposing truths here:
{:he}
><em>קדשים תהיו</em>: הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה.
--רש״י, ויקרא יט:ב
פְּרוּשִׁים means separate. But we can't achieve our קדשים תהיו by cutting ourselves off from others.
{:he}
><em>ואהבת לרעך כמוך</em>: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.
--רש״י, ויקרא יט:יח
We talk about Torah being שירה, poetry. The nature of poetry is to communicate emotion, things that are incapable of being expressed in words, but need to be communicated nonetheless. The dry details of halachic law are in the תורה שבעל פה. The תורה שבכתב tells us the spiritual meaning of the halachot, the טעמי המצווה. The metaphor of לפני עור לא תתן מכשל, like that of לא תעמד על דם רעך, helps us *feel* that we are all connected, that anything else is שפלה וילדותית.
{:he}
>אדם סבור שאין הוא אחראי על בחירתו החופשית של חברו. המטפורה מדמה מעשים אלו למה שמובע בה באופן המילולי: מעשים אלו, יש בהם צד שווה להכשלת עיוור כמשמעו במכשול כמשמעו! ישנן רמות שונות של עיוורון, והמכשיל עיוור מטפורי הרי הוא כמכשיל עיוור ממשי.
--הרב אלחנן סמט, [_על פרשנותם המטפורית של חז"ל לאיסור_](https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%AA%D7%9F-%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%9C-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%99%D7%98-%D7%99%D7%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%96%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8)
The Torah lets us understand the halacha not only with our minds, but with our hearts as well.