This week’s parsha starts with the laws of childbirth:
ו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל הכהן׃ ז והקריבו לפני ה׳ וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה; זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה׃
Offering a sacrifice after having a baby makes sense (though I might have thought a קרבן תודה would be more appropriate than an עולה). But why should a new mother offer a חטאת, a sin offering? The חטאת is offered after a שגגה, a sin done due to negligence:
כז ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ; בעשתה אחת ממצות ה׳ אשר לא תעשינה ואשם׃ כח או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא׃ כט וסמך את ידו על ראש החטאת; ושחט את החטאת במקום העלה׃
The word חטא doesn’t really mean “sin” as in “wrongdoing”; it means “miss”, “being in the wrong place”.
מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו; כל זה קלע באבן אל השׂערה ולא יחטא׃
טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה; גנבתי יום וגנבתי לילה׃
אנכי אחטנה: לשון קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא, (מלכים א א:כא) אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים—חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה.
You bring קרבן חטאת after your mind has been in the wrong place. You don’t bring a קרבן חטאת after intentionally sinning; those sins have their own set of punishments. So back to our question: why does a new mother offer a חטאת?
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן בשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.
That’s cute; it’s kind of funny and we all know that it’s true. But as a reason for a קרבן חטאת, it’s all wrong.
מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא, ובחרטה תליא מילתא; ועוד קרבן שבועה בעי איתויי.
If we were really concerned about her violating an oath, she should bring a קרבן אשם:
ד או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו; והוא ידע ואשם לאחת מאלה׃…ו והביא את אשמו לה׳ על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת; וכפר עליו הכהן מחטאתו׃
The gemara accepts רב יוסף's objection, and in fact the Sifra says explicitly that there is no sin involved:
כל מקום שהיא [קרבן חטאת] באה על חטא הקדים חטאת לעולה; כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת.
There are a few other examples of a קרבן חטאת that is brought when there is no wrongdoing:
יג וזאת תורת הנזיר; ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד׃ יד והקריב את קרבנו לה׳ כבש בן שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת; ואיל אחד תמים לשלמים׃
And we all know the Yerushalmi:
רבי שמעון אומר:…חטא זה על עצמו שמנע עצמו מן היין.
But still, that isn’t a real sin.
Similarly, both the כהנים and the נשיאים bring a קרבן חטאת for the inauguration of the משכן:
יד ויגש את פר החטאת; ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת׃
יב ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו; נחשון בן עמינדב למטה יהודה׃…טז שעיר עזים אחד לחטאת׃
And in next week’s parsha, the מצרע brings a קרבן חטאת when they are declared clean (you could argue that there must have been some sort of sin to warrant צרעת, but the sins generally listed are not done בשוגג):
ב זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו; והובא אל הכהן׃… י וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם וכבשה אחת בת שנתה תמימה; ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן׃… יט ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו; ואחר ישחט את העלה׃
What does the חטאת mean in all those? What do they have in common? One hint to what this means comes from the inauguration of the משכן and the מזבח:
יד ויגש את פר החטאת; ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת׃ טו וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח; ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו׃
וּנְכֵס וּנְסִיב משֶׁה יָת דְּמָא וִיהַב עַל קַרְנַת מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר בְּאֶצְבְּעֵיהּ וְדַכִּי יָת מַדְבְּחָא וְיָת דְּמָא אֲרִיק לִיסוֹדָא דְמַדְבְּחָא וְקַדְּשֵׁיהּ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי׃
What Moshe does when he inaugurates the מזבח is ויחטא את המזבח. חטא is a verb.
So what exactly is a קרבן חטאת?
more precisely “offering of purgation.”
purgation
The act of purging; the act of clearing, cleansing, or putifying, by separating and carrying off impurities, or whatever is superfluous
That is how Onkelos translates ויחטא את המזבח: וְדַכִּי יָת מַדְבְּחָא. The process of ויחטא means removing the חטא. There are lots of words like that.
[ועשית סירתיו] לדשנו: להסיר דשנו לתוכם…כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה, כמו (תהילים פ:י) וַתַּשְׁרֵשׁ שׇׁרָשֶׁיהָ…וחלופו (איוב לא:יב) וּבְכׇל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ; וכמוהו (ישעיהו יז:ו) בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה, וחלופו (ישעיהו י:לג) מְסָעֵף פֻּארָה—מפשח סעפיה. אף כאן לדשנו—להסיר דשנו.
contronym
A contronym, contranym or autantonym is a word with two meanings that are opposite each other.
- Cleave can mean “to cling” or “to split apart”.
- Clip can mean “attach” or “cut off”.
- Dust can mean “to remove dust” (cleaning a house) or “to add dust” (e.g., to dust a cake with powdered sugar).
A קרבן חטאת is not so much about a past sin but about removing חטא—aimlessness—in the future. The person bringing a קרבן חטאת has to do תשובה not for sinning, but for negligence: תחטא בשגגה. It represents a commitment to pay attention in the future.
And so we have all those examples of קרבן חטאת without a sin. They are all about beginnings: childbirth or חנוכת הבית; or about beginning anew: the נזיר and the מצורע going back to the “real world” but with a new outlook on life. Any beginning needs a commitment to ויחטא, to stop acting without forethought. Beginnings need what the Ramchal calls זהירות—mindfulness—and that is what a קרבן חטאת represents.
כל התחלות קשות.
We’ve talked about the importance of natality (פרשת כי תשא תשפ״ד) in religious life; we need to always grow and change. But that is a very dangerous thing; change for the sake of change could go anywhere. That is even more true for raising children. The first rule is just to pay attention. And so the new mother offers a קרבן חטאת.