We are starting פרק יד, which just continues the previous perek. {:he} >חכמות נשים בנתה ביתה; ואולת בידיה תהרסנו׃ --משלי יד:א We have seen a very similar expression to חכמות נשים בנתה ביתה before: {:he .lines} ><b>א</b> חכמות בנתה ביתה; חצבה עמודיה שבעה׃ <b>ב</b> טבחה טבחה מסכה יינה; אף ערכה שלחנה׃ <b>ג</b> שלחה נערתיה תקרא על גפי מרמי קרת׃ --משלי פרק ט But that was in book 1. There the metaphor of the אשה חכמה was different. There, it symbolized the wisdom of the Torah, as opposed to the אשה זרה, foreign wisdom and systems of ethics. Here, in book 2, the אשה symbolizes the ego, the sense of self, and the fact that every individual needs to work on themselves. {:he} >אשה טובה שמשגת חן ע"י מעשיה הטובים, או לפי המליצה נפש יקרה טובה וחכמה שהיא האשה המליציית בספר הזה. --מלבי"ם, משלי יא:טז And here, the חכמות נשים symbolizes one's own knowlege and wisdom, and the "בית" is the world in which we live, which we create by our own actions. {:he} >והענין שכבר כתבתי למעלה שאצל הצדיקים העולם הזה הוא נוה לפי שעה, ועיקר הבית שלהם העולם הבא...והנשמה נקראת אשה כמו שכתוב בזוהר חדש רות...וזהו חכמות, נשים החכמניות שבנשים היא רואה שיבנה ויתקיים ביתה שהוא העולם הבא. והאולת בידיה חהרסנה בב׳ ידיה כף זכות וכף חוב, מצות עשה ולא תעשה שעושה בידיה; בזה היא תהרס אח ביתה...כן נראה לי. --פרוש הגר״א, משלי יד:א And as we said about the previous pasuk, the grammar of this statement is odd. חכמות is plural but בנתה is singular. It expresses the idea that we do not have a single חכמה, but multiple aspects that have to be integrated build our "house", the permanent dwelling of the soul.  --[SMBC](https://www.smbc-comics.com/comic/2012-05-05) Make good hiring choices. ---- Shlomo continues to talk about making good choices: {:he} >הולך בישרו ירא ה׳; ונלוז דרכיו בוזהו׃ --משלי יד:ב הולך בישרו sounds like a bad idea: it sounds like I am supposed to pick my own ethics. What does ישרו, “his righteousness” mean? Does each individual make up their own ethics? The GRA says that in a sense, yes. {:he} ><em>הולך בישרו ירא ה׳</em>: כי כל אדם צריך לילך בדרכו הצריך לו כי אין מידת בני אדם שוים זה לזה. ומחמת זה הוא רגיל בעבירה הבא באותו מידה וצריך לגדור עצמו מאוד בזה, ומה שאין חבירו צריך לזו השמירה, וחבירו צריך לדבר אחר. ולכן ”הולך בישרו“ בדרך היושר שלו, אע״פ שבעיני הבריות הוא רע כי אינן ידעין מה שהוא צריך. ואעפ״כ הוא הולך בישרו הוא ירא ה׳ כי מתיירא הוא שלא יבא לידי עבירה מחמת טבעו הרגיל בו. --פרוש הגר״א, משלי יד:ב As we've mentioned many times, our moral intuition is formed by what we observe, so it takes a conscious effort to maintain the יראת ה׳ that keeps us acting in a way that is truly moral. {:he} >בזהו הקב״ה יודע מה שהוא צריך והוא אינו עושה הצריך לו ועושה הישר בעיני הבריות הרי עליו יראת בשר ודם ואין עליו יראת ה'. והוא כמ״ש למה החמירה בגנב יותר מגזלן? כי זה השוה כו׳ וזה לא השוה כו'. --פרוש הגר״א, משלי יד:ב Our moral intuition must be tempered by יראת ה׳. Otherwise, we feel that it is the judgment of society that determines ethics, ad we simply act the way we observe others act. {:he} > שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה, השוה כבוד עבד לכבוד קונו; וזה, לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו. כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר (ישעיהו כט:טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה׳ לַסְתִּר עֵצָה, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וְגוֹ׳; וכתיב (תהילים צד:ז): וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּ־הּ וְלֹא יָבִין אֱלֹקֵי יַעֲקֹב; וכתיב (יחזקאל ט:ט): כִּי אָמְרוּ עָזַב ה׳ אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין ה׳ רֹאֶה. --בבא קמא עט,ב The other aspect of this pasuk is that you need to be הולך: literally, walk the walk: הולך בישרו. {:he} >ועוד מי שהולך בדרך הישר יבא לידי יראה ומי שמעקם דרכיו יבא לבזות ה׳ כי הכל תלוי במדות, והבן. --פרוש הגר״א, משלי יד:ב As the Chinuch famously says, {:he} >אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. --ספר החינוך, מצוה טז ---- {:he} >בפי אויל חטר גאוה; ושפתי חכמים תשמורם׃ --משלי יד:ג The word חֹטֶר is familiar to us from the haftorah of פרשת ראה: {:he} >ויצא חטר מגזע ישי; ונצר משרשיו יפרה׃ --ישעיהו יא:א It means a stick or a branch. "A stick of pride" is obviously a metaphor: {:he} ><em>חוטר</em>: מטה, והוא רמז ללשון שנמשלה למטה, כלומר בתוך פי האויל יש מטה והוא הלשון שיכה בה בדבר גאוה. --אבן עזרא, משלי יד:ג So the fool gets in trouble by speaking with גאוה, arrogance, but the wise shut their lips and stay safe. {:he} ><em>תשמורם</em>: תשמור אותם השפה, כי על כל אחד ידבר. --אבן עזרא, משלי יד:ג It's a common theme in the Mishna: {:he} >רבי עקיבה אומר:...סייג לחכמה, שתיקה. --משנה אבות א:יג {:he} >שמעון בנו [של רבן גמליאל] אומר: כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא. --משנה אבות א:יז But there is a subtlety here: {:he} ><em>ושפתי חכמים תשמורם</em>: פי׳ שההכמים ניצלים ממנו [מן האויל] מחמה, שהם סוגרים שפתותיהם מלענות לו דבר ועי״ז הם נצולים. --פירוש הגר״א, משלי יד:ג It's not just the wisdom to remain silent, it's the wisdom to remain silent when being insulted. {:he} >ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחים ביסורים. ועליהם הכתוב אומר (שופטים ה:לא) וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. --משנה תורה, הלכות דעות ב:ג ---- And then we have one of those פתגמים that sound like common proverbs. {:he} >באין אלפים אבוס בר; ורב תבואות בכח שור׃ --משלי יד:ד An אלוף is an ox: {:he} >ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך; שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃ --דברים כח:ד I am reminded of the old joke (at least, an old joke among medical students). >A surgeon is strong as an ox and twice...as smart. --Old joke, usually about orthopedic surgeons, from [USC Digital Folklore Archives](https://folklore.usc.edu/a-surgeon-is-strong-as-an-ox-and-twice-or-half-as-smart/) Oxen are not particularly smart, so what do we learn from them. At a superficial level, this is financial advice: {:he} ><em>באין אלפים אבוס בר</em>: באין שוורים האבוס ריקם, שאפלו תבן אין מצוי בבית. --רש״י, משלי יד:ד It's a proverb about the importance of hard work and of workers as opposed to managment. But calling an ox "אלוף" hints at the metaphor. אולפן in modern Hebrew comes from אלוף in Aramaic which means "learn", which appears once in Hebrew in תנ״ך: {:he} > כי יאלף עונך פיך; ותבחר לשון ערומים׃ --איוב טו:ה {:he} ><em>יאלף</em>: מענין לימוד והרגל. --מלבי"ם, איוב טו:ה So אלָפים are an allusion to students: {:he} >והענין הוא כי אלפים הוא לשון למוד ואמר ”באין אלפים“, כשאין לו תלמידם עם מי ללמוד אז גם האבוס הוא בעצמו נעשה בר ורק מן הכל. ”ורב תבואות בכח שור“ פירוש שיתרבה לו תורה כשיש לו כח שור דהיינו תלמיד הגון. --פרוש הגר״א, משלי יד:ד {:he .lines} >דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן. --תענית ז,א And it's a metaphor for *being* a hard-working student: {:he} >תנא דבי אליהו: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול, וכחמור למשאוי. --עבודה זרה ה,ב {:he} >והוא משל ומליצה על הנ"ל שהאדם צריך להיות כשור לעול וכחמור למשא, וצריך להיות אלוף ומלומד לחרוש על חלקת החכמה ובשדה התבונה והדעת, ואז יוציא רב תבואות, שהוא תבואות הנפש ופרי השכל, שהנפשות אינם בני עבודה רק הגופים הם הבהמות שילמדו אותם לעבוד בעבודת ה'...ולהוציא רב תבואות בכח שור המלומד ומסובל...אבל מי שאינו אלוף ומלומד שהוא האויל...אינו עובד אדמתו, רק מבלה את בר החכמה בעמדו על האבוס להשמן ולהתפטם מתענוגי עוה"ז, ומלבד שאינו מועיל עוד מזיק ומכלה לתבואת קדש. --מלבי"ם, משלי יד:ד The Vilna Gaon extends the metaphor: {:he} >ואמר לשן שור ע״ד שאמרו רז״ל ”לעולם יהיה אדם כחמור למשא וכשור לעול“ ויש בזה שלשה פירושם. > אחד כמ״ש למעלה ע״פ עץ חיים היא וגו' כי יש שני מיני מחזיקי ידי לומדי תורה אחד בגוף ואחד בממון וזהו חמור ושור: חמור למשא דהיינו שיעבוד לת״ח בכל כח גופו וכשור לעול שנושא עליו עול ת״ח, ליתן לו די סיפיקו אשר יחסר לו. > והפירוש השני כחמור למשא לנשא עליו עול מצות ולהדר אחריהן לעשותם וכשור לעול הוא עול תורה. > והג׳ כחמור למשא כי יש בתודה פשטי תורה להבין העניין הפשט באר הטיב ויש גם כן פלפול לברר וללבן הענין בקושות ותרוצים ובעלי לומדי תורה בפשט הפשוט המה נקראים חמורים והלומדים בפלפול המה נקראים שוורים, כשור בעל קרנים. > וזהו שצריך האדם לשני הדברים, ללמוד פשטי התורה ולחזור עליהם תמיד וגם לפלפל בלימודו כדי שיצא הענין מזורז ומלובן בלי קושיא. וז״ש ”ורב תבואות“ הוא בא מכח אותו תלמיד שהוא כשור בעל הקרנים וחריף גדול בפלפול כי הוא מקשה והוא מפרק וממילא רווחא שמעתתא. --פרוש הגר״א, משלי יד:ד You have to do the work to get the results. {:he} >בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. --משנה אבות ה:כג