Where is Jerusalem?
This week’s parsha introduces the concept of a central place for עבודת ה׳:
ה כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה׃ ו והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם; ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם׃
But the Torah never says where that place will be. And חז״ל learn that ה׳ intentionally did not select a place; that is up to us:
”כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלקיכם מכל שבטיכם“, דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר ”לשכנו תדרשו ובאת שמה“; דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא.
And we know where that place was: הר המוריה, the place of the עקידה:
ב ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה; והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃…יג וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃ יד ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה׃
ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי׃
However, it’s not clear that Jerusalem was the right choice. Avraham may have designated it as בהר ה׳ יראה, but Yaakov had a different site in mind:
יט ויקרא את שם המקום ההוא בית אל; ואולם לוז שם העיר לראשנה׃ כ וידר יעקב נדר לאמר; אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש׃…כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים; וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך׃
And later, when the people enter the land, the משכן is built not in Jerusalem, but in Shiloh, just up the road from Beit El:
ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את אהל מועד; והארץ נכבשה לפניהם׃
Rav Medan argues (see also Rabbi Yitchak Etshalom’s article, Ad Ki Yavo Shilo: A Proposal to the Riddle of Judah’s Blessing) that the משכן in שילה was in fact in בית אל (that שילה was the location just outside of the city of בית אל where Yaakov put his מצבה).
[I]f not for the sin committed there, Shiloh would have been the location of the Beis Hamikdash…not Jerusalem. But the sin of the children of Eli was responsible for the complete rejection of Shiloh and the designation of another place in its stead.
It makes sense that המקום אשר יבחר ה׳ would be based on the historical connection of the אבות to the land. But there really are five different choices:
אמר [בלעם] לפניו: אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כלן, אברהם בנה ארבעה:
ו ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה; והכנעני אז בארץ׃ ז וירא ה׳ אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת; ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו׃
ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה; בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳׃
ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון; ויבן שם מזבח לה׳׃
ב ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה; והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃…ט ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלקים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים; ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים׃
ויצחק בנה אחד:
כג ויעל משם באר שבע׃…כה ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה׳ ויט שם אהלו; ויכרו שם עבדי יצחק באר׃
ויעקב בנה שתים:
יח ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם; ויחן את פני העיר׃…כ ויצב שם מזבח; ויקרא לו א־ל אלקי ישראל׃
ו ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא בית אל; הוא וכל העם אשר עמו׃ ז ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל; כי שם נגלו אליו האלקים בברחו מפני אחיו׃
So if I am in charge of finding לשכנו תדרשו ובאת שמה and I want it to connect to the historical centers of עבודת ה׳, I have five choices: שכם (also called אלון מורה), בית אל (also called לוז), חברון (also called אלני ממרא, not to be confused with אלון מורה), הר המוריה (also called שלם and ירושלים), and באר שבע. Two of them are associated with two אבות: שכם and בית אל.
And one of those is explicitly mentioned in the Torah; in fact, in our parsha, the very paragraph that talks about המקום אשר יבחר ה׳ starts with a very detailed description of a place:
כט והיה כי יביאך ה׳ אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל׃ ל הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה׃
And this ברכה/קללה ceremony is described in greater detail in פרשת כי תבוא:
ד והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל; ושדת אותם בשיד׃ ה ובנית שם מזבח לה׳ אלקיך; מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל׃ ו אבנים שלמות תבנה את מזבח ה׳ אלקיך; והעלית עליו עולת לה׳ אלקיך׃ ז וזבחת שלמים ואכלת שם; ושמחת לפני ה׳ אלקיך׃
…יב אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן; שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן׃ יג ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל; ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי׃
So what’s the question? The central מזבח and the בית המקדש is to be built in שכם. It is the geographic center of ארץ ישראל; it is at the crossroads of the major north-south and east-west trade routes (the 60 and the 57 today); it the first city you come to when entering the land from the north (see Avraham and Yaakov’s journeys). The Samaritans obviously are right.
כג עד אשר הסיר ה׳ את ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל עבדיו הנביאים; ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה׃
כד ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל; וירשו את שמרון וישבו בעריה׃ כה ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה׳; וישלח ה׳ בהם את האריות ויהיו הרגים בהם׃…לג את ה׳ היו יראים; ואת אלהיהם היו עבדים כמשפט הגוים אשר הגלו אתם משם׃…מא ויהיו הגוים האלה יראים את ה׳ ואת פסיליהם היו עבדים; גם בניהם ובני בניהם כאשר עשו אבתם הם עשים עד היום הזה׃
Samaritan tradition states that they descend from the northern Israelite tribes who were not deported by the Neo-Assyrian Empire after the destruction of the Kingdom of Israel. They believe that Samaritanism is the true religion of the ancient Israelites, preserved by those who remained in Palestine during the Babylonian captivity; this belief is held in opposition to Judaism, the ethnic religion of the Jewish people, which Samaritans see as a closely related but altered and amended religion brought back by Judeans returning from Babylonian captivity. Samaritans consider Mount Gerizim (near both Nablus and biblical Shechem), and not the Temple Mount in Jerusalem, to be the holiest place on Earth.
When the people come into the land, they have the ceremony in שכם:
ל אז יבנה יהושע מזבח לה׳ אלקי ישראל בהר עיבל׃ לא כאשר צוה משה עבד ה׳ את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל; ויעלו עליו עלות לה׳ ויזבחו שלמים׃
And Yehoshua actually moves the ארון there for a re-enactment of the ברית:
א ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה; ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויתיצבו לפני האלקים׃ ב ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה׳ אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו אלהים אחרים׃… כד ויאמרו העם אל יהושע; את ה׳ אלקינו נעבד ובקולו נשמע׃ כה ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא; וישם לו חק ומשפט בשכם׃ כו ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים; ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה׳׃
במקדש ה׳: היא שכם, ולשעתו קראו מקדש, לפי שהיה שם הארון.
So the מקדש actually is in שכם. But it doesn’t stay there; it goes to שילה (and then to ירושלים). And there is subtle textual hint that the מקדש belongs in שכם. The first place we see a כהן to G-d is in שלם, which we know is Jerusalem:
יח ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין; והוא כהן לא־ל עליון׃ יט ויברכהו ויאמר; ברוך אברם לא־ל עליון קנה שמים וארץ׃
אברהם קרא אותו יראה…שם קרא אותו שלם…אמר הקב״ה:…הריני קורא אותו ירושלים, כמו שקראו שניהם…
But is it really? Remember, ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם:
ויבא יעקב שלם: אל עיר ששמה שלם.
עיר שכם: עירו של שכם…והמפרש שכם שם העיר טועה הוא…ואפילו אם זאת היא שכם, שמא לזיכרון גבורת בני יעקב שמו את שמה שכם.
So Shechem had at least the potential to be the spiritual center of Israel.
And it could have been the political center as well. We don’t remember this, but there was a king of Israel before Shaul, and his capital was not Jerusalem but Shechem:
כב ויאמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך; כי הושעתנו מיד מדין׃ כג ויאמר אלהם גדעון לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם; ה׳ ימשל בכם׃
CASCA: Why, there was a crown offered him; and, being offered him, he put it by with the back of his hand, thus, and then the people fell a-shouting.
ל ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו; כי נשים רבות היו לו׃ לא ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן; וישם את שמו אבימלך׃
ו ויאספו כל בעלי שכם וכל בית מלוא וילכו וימליכו את אבימלך למלך עם אלון מצב אשר בשכם׃…כב וישר אבימלך על ישראל שלש שנים׃
He wasn’t a good king. He slaughtered his 70 brothers (as kings are wont to do), and was eventually assassinated by his own people. And no one wanted a king for another 160 years.
Shechem has a history as the center of the country, but it’s not a good history:
א וילך רחבעם שכם; כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו׃… טז וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אלהם וישבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד; וילך ישראל לאהליו׃…כ ויהי כשמע כל ישראל כי שב ירבעם וישלחו ויקראו אתו אל העדה וימליכו אתו על כל ישראל; לא היה אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו׃
And it goes back to the first time the tribes fought each other:
יב וילכו אחיו לרעות אׄתׄ צאן אביהם בשכם׃ יג ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם; ויאמר לו הנני׃ יד ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר; וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃
ויבא שכמה: מקום מוכן לפרענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד…
And that is why the בית המקדש cannot be in שכם. From the times of Avraham and Yaakov, it had the right history to be the resting place for the שכינה. But when the brothers sold Yosef, it became the symbol of the שנאת חינם that would tear the people apart.
י ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה׳ אלקיכם מנחיל אתכם; והניח לכם מכל איביכם מסביב וישבתם בטח׃ יא והיה המקום אשר יבחר ה׳ אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם; עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה׳׃
The place of the בית המקדש can’t just be a place for עבודת ה׳; that is only half the Torah. It has to symbolize a place where וישבתם בטח, where everyone can live in peace. As we discussed on this parsha three years ago, the purpose of the ceremony at שכם was to achieve closure and then move on from the פרענות of מכירת יוסף.
That’s why the בית המקדש is built in Jerusalem. Of all the cities in ארץ ישראל, Jerusalem until the time of David did not belong to any of the tribes; it literally belonged to all of the tribes equally.
דווקא מצב זה שנבע ישירות מגבול יהודה ובנימין החוצה את מרחב העיר, הוא שהפך את ירושלים לעיר ש”לא נתחלקה לשבטים“ (יומא יב,א), עיר אל־שבטית ועל־שבטית, עירו של דוד שכבש אותה מיד היבוסי, והפך אותה לעיר מלוכה כלל ישראלית.
כששבטי ישראל היו מפוצלים וכל אחד פנה אל נחלתו—ירושלים הייתה מובלעת נכרית בלתי חשובה לשבטי ישראל, ומצב זה הכין אותה לייעודה ההיסטורי הנצחי—איחוד כל שבטי ישראל לממלכה אחת, ולמדינה אחת.
Jerusalem is builded as a city that is in the public domain
א שיר המעלות לדוד;
שמחתי באמרים לי בית ה׳ נלך׃
…ג ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו׃
…ז יהי שלום בחילך; שלוה בארמנותיך׃
ח למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך׃
ט למען בית ה׳ אלקינו אבקשה טוב לך׃
המקום אשר יבחר ה׳ has to be עיר שלם, both למען בית ה׳ אלקינו and also למען אחי ורעי.