We are learning משלי פרק יג: {:he} >צדקה תצר תם דרך; ורשעה תסלף חטאת׃ --משלי יג:ו סלף means to warp, to turn something bad. {:he} >לא תטה משפט לא תכיר פנים; ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם: --דברים טז:יט So Shlomo is saying that רשעה, the abstract noun "evil", warps חטאת, translated as "the sinner". {:he} ><em>ורשעה תסלף חטאת</em>: כמו חוֹטֵא. --רש״י, משלי יג:ו In other words, even a good person will be warped by sinning, and one who acts correctly (תם דרך) will be protected by their צדקה . As the ספר החנוך says, אחרי הפעלות נמשכים הלבבות. {:he} >דע, כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, *כי אחרי הפעלות נמשכים הלבבות*. --ספר החנוך טז Your actions affect your personality. Doing evil makes you evil. >Action seems to follow feeling, but really action and feeling go together; and by regulating the action, which is under the more direct control of the will, we can indirectly regulate the feeling, which is not. Thus the sovereign voluntary path to cheerfulness, if our spontaneous cheerfulness be lost, is to sit up cheerfully, to look round cheerfully, and to act and speak as if cheerfulness were already there. If such conduct does not make you soon feel cheerful, nothing else on that occasion can. So to feel brave, act as if we *were* brave, use all our will to that end, and a courage-fit will very likely replace the fit of fear. -- William James, _The Gospel of Relaxation_, _On Vital Reserves_ (1922), cited in Wikipedia, [_Fake it till you make it_](https://en.wikipedia.org/wiki/Fake_it_till_you_make_it) ---- And continuing the theme of faking it: {:he} >יש מתעשר ואין כל; מתרושש והון רב׃ --משלי יג:ז This pasuk can be interpreted in a number of ways: {:he} ><em>יש מתעשר ואין כל</em>: מראה עצמו עשיר. > דבר אחר: יש אדם שהוא מתעשר בסופו, ואין לו כלום בתחלתו, ויש שהוא בא לידי עניות מממון גדול. > דבר אחר: מתעשר בגזל עניים, וסוף אין לו כלום, ויש מתרושש על ידי שפזר ונתן לאביונים, והון רב מוכן לו. --רש״י, משלי יג:ז But the bottom line is that wealth is a transient illusion. {:he} >יש שלפי ראות העין נראה שהוא מתעשר, אבל אחרי הבחינה השכליית באמת אין לו כל, וכן נראה לפעמים בעין שאיש מתרושש ומכלה עשרו, ובאמת יש לו הון רב, וזה כי קנין העושר אינו קנין אמתי רק קנין מדומה, כמו שיאמר המשתגע זה ביתי וזה קניני, כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים, עד שמה שאנו קוראים עשיר מי שיש לו קנינים רבים, הוא הבל מדומה, כי אין קשר אמתי להקנינים עם הקונה אותם, שלפעמים יאבד העושר בענין רע בחייו ועל כל פנים יעזבו לאחרים חילם במותם, עד שהוא רק מתעשר לפי הנראה, ובאמת אין כל, כי אין זה קנין דבוק בנפשו, אבל מי שמפזר עשרו לצדקה וחסד וקונה בזה שלמות לנפשו שהוא עקר האדם החי לנצח זה עושר אמתי, והמתרושש הזה יש לו הון רב שמור לנצח בעולם הנשמות, והוא עושר אמתי והון נצחי רב וגדול מאד. --מלבי״ם, משלי יג:ז {:he} >ה׳ מוריש ומעשיר; משפיל אף מרומם׃ --שמואל א ב:ז The only way to be truly wealthy is to *feel* wealthy. {:he} >איזהו עשיר? השמח בחלקו. --אבות ד:א ---- And what do you do with that wealth? {:he} >כפר נפש איש עשרו; ורש לא שמע גערה׃ --משלי יג:ח כפר נפש is translated as "the ransom of a man’s life"; the idea that you can avoid capital punishment by paying enough. {:he} ><b>לא</b> ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות; כי מות יומת׃ <b>לב</b> ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן׃ --במדבר פרק לה {:he} ><b>כח</b> וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי׃ <b>כט</b> ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת׃ <b>ל</b> אם כפר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו׃ --שמות פרק כא So Rashi says that you can use your wealth by giving צדקה, *as long as* רש לא שמע גערה: you do it happily, not begrudgingly. {:he} ><em>כפר נפש איש עשרו</em>: עשרו של אדם הוא כפר נפשו, שעשה ממנו צדקה. > <em>ורש לא שמע גערה</em>: ובלבד שלא ישמיע גערה לרש שנותן לו ואינו מכלימו. --רש״י,משלי יג:ח Or עושר might be a metaphor for Torah and wisdom, and רש לא שמע גערה means that one who is לא שמע גערה, doesn't listen to criticism, is רש, poor, no matter how much they know. {:he} >דבר אחר: כפר נפש איש עשרו, תורתו. > <em>ורש</em>: בדברי תורה לא שמע גערה. אינו יודע לסור מן הרעה, לפי שלא נזהר. --רש״י,משלי יג:ח But there's another implication of כפר נפש in terms of עשיר ורש. {:he} ><b>יא</b> וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ <b>יב</b> כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה׳ בפקד אתם; ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם׃ <b>יג</b> זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש; עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה׳׃ <b>יד</b> כל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה׳׃ <b>טו</b> העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה׳ לכפר על נפשתיכם׃ --שמות פרק ל {:he} >ומדרש אגדה: על ”מחצית השקל“ מדבר, שהטיל הכתוב על כל ישראל, והשוה בו דל ועשיר (שמות ל:טו); שאין הרש שומע גערה וכלמה מן העשיר, לאמר לו: חלקי גדול מחלקך בקרבנות צבור. --רש״י,משלי יג:ח The מחצית השקל that treats the rich and the poor identically, is a כפר נפש, a life saver, because it creates community. Rabbi Eli Baruch Shulman (our Rabbi Shulman's brother), gave a [/mussar vaad/](https://www.stlkollel.com/torahcast-podcast/episode/45bc7348/mussar-vaad-parshas-ki-sisa-rabbi-eli-baruch-shulman) to the St. Louis Kollel on March 12, 2020. I don't have a transcript, so I will summarize. Human beings are social animals. ה׳ doesn’t judge us as isolated individuals because we never are isolated individuals. Rabbi Shulman spoke about the מחצית השקל; why should the מחצית השקל protect from דבר, from a plague? Rabbi Shulman says plagues are a natural consequence of crowds; disease can’t spread unless people are interacting with each other. He is speaking at the very beginning of the covid pandemic, so his words have a particular poignancy. So it’s not the counting that brings the plague; it’s the conditions of having a population large enough to warrant counting. But there are two types of crowds. Usually, people form a mob—an unthinking mass of humanity, no different from a herd of animals, and just as susceptible to communicable disease. But people can also form a ציבור—a community—where each person maintains their individuality and their בכירה חופשית, while accepting responsibility for other members of the community. מחצית השקל, which is used to provide for the קרבנות ציבור, symbolizes that. If our crowd becomes a ציבור, then ה׳ promises to protect us from דבר:‎ ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. Your עושר is a כופר נפש if it increases your connection to others. If you are in a state of לא שמע גערה, not hearing the unhappiness of others, then you are a רש. Being עשיר is more than השמח בחלקו. You also have to be השמח בחלקת חבירו. ---- Then Shlomo turns to the light. {:he} >אור צדיקים ישמח; ונר רשעים ידעך׃ --משלי יג:ט This is a general statement, consistent with משלי's theodicy that there is no צדיק ורע לו: {:he} >יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה נפש הצדיק לאור השמש הזורח ונפש הרשע לנר, שאין לו העמדה ויכלה... > <em>ונר רשעים ידעך</em>: שתמות נפשם בלא עתם והוא נכון, כענין (משלי כ:כז) נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם. --אבן עזרא, משלי יג:ט But I think the image of the candle has another implication. In the תהילים shiur, we looked at Shaul's genealogy: {:he} >וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל׃ --שמואל א יד:נא {:he} >ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול; ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכישוע ואת אבינדב ואת אשבעל׃ --דברי הימים א ט:לט In דברי הימים, Shaul's grandfather is called נר, while in שמואל א he is named אביאל, while נר is Shaul's uncle. The midrash says that נר was a cognomen. {:he} >דאמר רשב״ל: שאול לא זכה למלוכה אלא ע״י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר בהם לרבים, כתוב אחד אומר וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ וכתוב אחד אומר וְקִישׁ...בֶּן אֲבִיאֵל. הא כיצד? אביאל היה שמו אלא ע״י שהיה מדליק נרות לרבים זכה ונקרא שמו נר. --ויקרא רבה צו ט:ב I can light a light for myself, or I can light lamps for everyone else. אֲבִיאֵל was called נֵר and his family took the name נֵר because he dedicated himself to lighting the way for others. That is a light, and a name, that lasts. אור צדיקים ישמח; ונר רשעים ידעך. Tonight is the yahrzeit of my father, הרב מאיר בן דוד עזריאל, Rabbi Marcel Wachsstock. Wachsstock is the old German word for candle (literally, "wax stick"). I'd like to think that somewhere in my ancestry was a נֵר, one who lit the way for others. My father, עליו השלום, certainly was. Everything he did was dedicated to the community, and his light lives on. May his נשמה have an עליה.