שמואל ב כג:א-ז is דברי דוד האחרנים. We will deal with that [later](/Coda).
{:he}
>1. אלה שמות הגברים אשר לדוד; ישב בשבת תחכמני ראש השלשי הוא עדינו העצנו (העצני) על שמנה מאות חלל בפעם אחד (אחת)׃
--שמואל ב פרק כג:ח
{:he}
><b>י</b> ואלה ראשי הגברים אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו כדבר ה׳ על ישראל׃
1. <b>יא</b> ואלה מספר הגברים אשר לדויד; ישבעם בן חכמוני ראש השלושים (השלישים) הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת׃
--דברי הימים א פרק יא
----
{:he}
>
{:start=2}
1. <b>ט</b> ואחרו אלעזר בן דדי (דדו) בן אחחי; בשלשה גברים (הגברים) עם דוד בחרפם בפלשתים נאספו שם למלחמה ויעלו איש ישראל׃
<b>י</b> הוא קם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב ויעש ה׳ תשועה גדולה ביום ההוא; והעם ישבו אחריו אך לפשט׃
1. <b>יא</b> ואחריו שמה בן אגא הררי; ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלאה עדשים והעם נס מפני פלשתים׃
<b>יב</b> ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ויך את פלשתים; ויעש ה׳ תשועה גדולה׃
--שמואל ב פרק כג
{:he}
>
{:start=2}
1. <b>יב</b> ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי; הוא בשלושה הגברים׃
<b>יג</b> הוא היה עם דויד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים; והעם נסו מפני פלשתים׃
<b>יד</b> ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים; ויושע ה׳ תשועה גדולה׃
--דברי הימים א פרק יא
{:.TODO}
שמה בן אגא is missing in דברי הימים but his story seems attached to אלעזר בן דודו
----
{:he}
><b>יג</b> וירדו שלשים (שלשה) מהשלשים ראש ויבאו אל קציר אל דוד אל מערת עדלם; וחית פלשתים חנה בעמק רפאים׃
<b>יד</b> ודוד אז במצודה; ומצב פלשתים אז בית לחם׃
<b>טו</b> ויתאוה דוד ויאמר; מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער׃
>
<b>טז</b> ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד; ולא אבה לשתותם ויסך אתם לה׳׃
<b>יז</b> ויאמר חלילה לי ה׳ מעשתי זאת הדם האנשים ההלכים בנפשותם ולא אבה לשתותם; אלה עשו שלשת הגברים׃
--שמואל ב פרק כג
{:he}
><b>טו</b> וירדו שלושה מן השלושים ראש על הצר אל דויד אל מערת עדלם; ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים׃
<b>טז</b> ודויד אז במצודה; ונציב פלשתים אז בבית לחם׃
<b>יז</b> ויתאו דויד ויאמר; מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער׃
<b>יח</b> ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד; ולא אבה דויד לשתותם וינסך אתם לה׳׃
<b>יט</b> ויאמר חלילה לי מאלהי מעשות זאת הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום ולא אבה לשתותם; אלה עשו שלשת הגבורים׃
----דברי הימים א פרק יא
----
{:he}
>
{:start=4}
1. <b>יח</b> ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשי (השלשה) והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל; ולו שם בשלשה׃
<b>יט</b> מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר; ועד השלשה לא בא׃
--שמואל ב פרק כג
{:he}
>
{:start=4}
1. <b>כ</b> ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל; ולא (ולו ) שם בשלושה׃
<b>כא</b> מן השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר; ועד השלושה לא בא׃
----דברי הימים א פרק יא
----
{:he}
>
{:start=5}
1. <b>כ</b> ובניהו בן יהוידע בן איש חי (חיל) רב פעלים מקבצאל; הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את האריה (הארי) בתוך הבאר ביום השלג׃
<b>כא</b> והוא הכה את איש מצרי אשר (איש) מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט; ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃
<b>כב</b> אלה עשה בניהו בן יהוידע; ולו שם בשלשה הגברים׃
<b>כג</b> מן השלשים נכבד ואל השלשה לא בא; וישמהו דוד אל משמעתו׃
--שמואל ב פרק כג
{:he}
>
{:start=5}
1. <b>כב</b> בניה בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מן קבצאל; הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג׃
<b>כג</b> והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה וביד המצרי חנית כמנור ארגים וירד אליו בשבט; ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו׃
<b>כד</b> אלה עשה בניהו בן יהוידע; ולו שם בשלושה הגברים׃
<b>כה</b> מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה לא בא; וישימהו דויד על משמעתו׃
--דברי הימים א פרק יא
----
<div class=compare markdown lang=he >
{:he}
>
{:start=6}
1. <b>כד</b> עשהאל אחי יואב בשלשים;
1. אלחנן בן דדו בית לחם׃
1. <b>כה</b> שמה החרדי
1. אליקא החרדי׃
1. <b>כו</b> חלץ הפלטי
1. עירא בן עקש התקועי׃
1. <b>כז</b> אביעזר הענתתי
1. מבני החשתי׃
1. <b>כח</b> צלמון האחחי
1. מהרי הנטפתי׃
1. <b>כט</b> חלב בן בענה הנטפתי;
1. אתי בן ריבי מגבעת בני בנימן׃
1. <b>ל</b> בניהו פרעתני
1. הדי מנחלי געש׃
1. <b>לא</b> אבי עלבון הערבתי
1. עזמות הברחמי׃
1. <b>לב</b> אליחבא השעלבני
1. בני ישן יהונתן׃
1. <b>לג</b> שמה ההררי
1. אחיאם בן שרר האררי׃
1. <b>לד</b> אליפלט בן אחסבי
1. בן המעכתי [לפי מלבי״ם] ;
1. אליעם בן אחיתפל הגלני׃
1. <b>לה</b> חצרו (חצרי) הכרמלי
1. פערי הארבי׃
1. <b>לו</b> יגאל בן נתן מצבה
1. בני הגדי׃
1. <b>לז</b> צלק העמני;
1. נחרי הבארתי נשאי (נשא) כלי יואב בן צריה׃
1. <b>לח</b> עירא היתרי
1. גרב היתרי׃
1. <b>לט</b> אוריה החתי<br>
כל שלשים ושבעה׃
--שמואל ב פרק כג
{:he}
>
{:start=6}
1. <b>כו</b> וגבורי החילים; עשהאל אחי יואב
1. אלחנן בן דודו מבית לחם׃
1. <b>כז</b> שמות ההרורי
1. [נראה שיש שם חסר ב־דברי הימים]
1. חלץ הפלוני׃
1. <b>כח</b> עירא בן עקש התקועי
1. אביעזר הענתותי׃
1. <b>כט</b> סבכי החשתי
1. עילי האחוחי׃
1. <b>ל</b> מהרי הנטפתי
1. חלד בן בענה הנטופתי׃
1. <b>לא</b> איתי בן ריבי מגבעת בני בנימן
1. בניה הפרעתני׃
1. <b>לב</b> חורי מנחלי געש
1. אביאל הערבתי׃
1. <b>לג</b> עזמות הבחרומי
1. אליחבא השעלבני׃
1. <b>לד</b> בני השם הגזוני
1. יונתן בן שגה ההררי׃
1. <b>לה</b> אחיאם בן שכר ההררי
1. אליפל בן אור׃
1. <b>לו</b> חפר המכרתי
1. אחיה הפלני׃
1. <b>לז</b> חצרו הכרמלי
1. נערי בן אזבי׃
1. <b>לח</b> יואל אחי נתן
1. מבחר בן הגרי׃
1. <b>לט</b> צלק העמוני;
1. נחרי הברתי נשא כלי יואב בן צרויה׃
1. <b>מ</b> עירא היתרי
1. גרב היתרי׃
1. <b>מא</b> אוריה החתי
1. זבד בן אחלי׃
1. <b>מב</b> עדינא בן שיזא הראובני <br/>
ראש לראובני ועליו שלשים׃
1. <b>מג</b> חנן בן מעכה
1. ויושפט המתני׃
1. <b>מד</b> עזיא העשתרתי;
1. שמע
1. ויעואל (ויעיאל) בני חותם הערערי׃
1. <b>מה</b> ידיעאל בן שמרי
1. ויחא אחיו התיצי׃
1. <b>מו</b> אליאל המחוים
1. ויריבי
1. ויושויה בני אלנעם;
1. ויתמה המואבי׃
1. <b>מז</b> אליאל
1. ועובד
1. ויעשיאל המצביה׃
--דברי הימים א פרק יא
</div>
bMo’ed Qatan 16b on Adino the Eznite.
King David in the Talmud: Rabbinic Rehabilitation or Ironic Parody?
James A Diamond
However, a disjuncture reveals itself in the
prooftext cited in support of David’s gargantuan military might. The first colon of
the verse, How could one have routed a thousand, does indeed assert this ability, but its
second colon, a response to this rhetorical query, clearly identifies this as an enemy
aptitude: Unless their [Israel’s] Rock had sold them the Lord had given them up? (Deut.
32:30). Israel’s enemies demonstrate such prowess in the pursuit of Israel.
This anomalous citation has not escaped the attention of rabbinic commentators, but
the tendency is to tortuously resolve it without resorting to irony, thereby preserving
its literal sense. For but two ingenious examples, see R. Tsemach HaKohen,
Terumat Hadeshen (Jerusalem: Ahavat Shalom, 1991), 2:181, and Moses Sofer,
Hidushe Hatam Sofer (Jerusalem: Makhon Hatam Sofer, 1999), 4:1. (from