Kavanot: At the Narrow Passage

{:style=color:red}
🚧🏗️  Page Still Under Construction

There is supposedly an old Arab saying:

>At the narrow passage there is no brother and no friend.
--[Bedouin proverb](https://digitalcollections.nypl.org/items/c43a7e30-c551-012f-5655-58d385a7bc34)

When things become critical, you can't count on anyone else. Everyone, when pushed to extremes, only cares about themselves.

Before we get to that, Shlomo talks about wisdom and generosity:

{:he .lines}
>טו לב נבון יקנה דעת; ואזן חכמים תבקש דעת׃
טז מתן אדם ירחיב לו; ולפני גדלים ינחנו׃
יז צדיק הראשון בריבו; ובא רעהו וחקרו׃
--משלי פרק יח

This 
emphasizes what we've said before: אזן חכמים  תבקש דעת. Listening leads to learning.

And then he says
מתן אדם  ירחיב לו, which is literally about generosity.

{:he}
>וביאור הענין כי 
איש מתן יצא לו שם ויהי שמעו בכל הארץ, ובכל מקום אשר תדרוך כף
רגלו יכירוהו לטוב וישבחוהו. ויתכן לפרש ”ירחיב לו“ ירבה לו אוהבים כי
מרבית האוהבים ירבה שלום דניח לו מעצב ומדאגה.
--רבינו יונה, משלי יח:טז

The midrash describes the matching grant as this kind of generosity:

{:he}
>רבי שמעון בן לקיש אזל לבצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי. וחס ושלום לא הוה רמאי, אלא דהוה מרמי במצותא. כד הוין פסקין כל עמה, הוה פסיק כל קבל כלהון, נטלו רבי שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ.
--ויקרא רבה ה:ד

>מתן אדם, the gifts of other men, ירחיב לו, will widen his own contribution.
--Artscroll Mishlei 18:16, footnote 1

We have such an example in Saint Louis.

>The Staenberg Family Foundation’s highest funding priority is to support services, projects, and programs that help build thriving Jewish communities in St. Louis (MO), Denver (CO), and Omaha (NE), and beyond. We value an inclusive and pluralistic approach to Jewish life...
>
We favor grantees that will use our funding to create a ripple effect—that is, as incentives or matching dollars that inspire others to give.
--[Staenberg Family Foundation](https://www.jfedstl.org/staenberg-family-foundation/)

But
metaphorically this is about wisdom and being generous in giving it out, because by teaching you learn.

{:he}
>...אל יאמר הרב, למה אטריח בעצמי ליתן לפניהם ולהבינם כל דבר במה שלא היה בם שום יגיעה בזה. על זה אמר:
>
מתן אדם ירחיב לו: פירוש, במה שהוא נותן לפניהם ירחיב גם ההלכה אצלו.
>
ולפני גדלים ינחנו: פירוש, יותר ממה שלמד מרבותיו הגדולים ילמוד מתלמידיו הקטנים עמו שאמר רבי...
--שבט מיהודה [רבי פינחס אלטשול בן יהודה המגיד מפאָלאָצק, מתלמידי הגר"א], משלי יח:טז

As we've often quoted:

{:he}
>הרבה למדתי מרבותי,
ומחבירי יותר מרבותי,
ומתלמידי יותר מכולן.
--תענית ז,א

And the שבט מיהודה connects this to the next pasuk. Taken literally, צדיק הראשון בריבו;    ובא  רעהו  וחקרו is about realizing that you (especially when acting as a judge) don't know everything when listening to only one side.

{:he}
>אמר אם תרצה לדון ותחשוב כי תצדק אצל השופט, הנה באמת צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, אבל הלא וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ, ולא ידעת מה יטעון כנגדך ואיך יסתור טענותיך.
--מלבי״ם, משלי יח:יז

The שבט מיהודה says this refers to all of us; we always think we are right until (and unless) we listen to those with whom we disagree.

{:he}
>והביא ראיה לדבריו מדברי תורה:
--שבט מיהודה, משלי יח:טז

{:he}
>יב וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי ה׳ ואכלוה מצות אצל המזבח; כי קדש קדשים הוא׃ יג ואכלתם אתה במקום קדוש כי חקך וחק בניך הוא מאשי ה׳; כי כן צויתי׃...טז ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף; ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרם לאמר׃ יז מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא; ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה׳׃ יח הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה; אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי׃ יט וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני ה׳ ותקראנה אתי כאלה; ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳׃ כ וישמע משה וייטב בעיניו׃
--ויקרא פרק י

{:he}
>[אמר אהרון:] שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה? דאי בקדשי דורות, קל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל, אמרה תורה (דברים כו:יד): לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ; בקדשי דורות לא כל שכן?! מיד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. הודה ולא בוש משה לומר ”לא שמעתי“, אלא אמר: ”שמעתי ושכחתי“.
--זבחים קא,א

{:he}
>”צדיק הראשון בריבו“ זה משה, ”ובא  רעהו  וחקרו“, זה אהרון. והוא נפלא וקרוב לאמת.
--שבט מיהודה, משלי יח:טז

----

And then Shlomo
changes to dealing with disputes.

{:he .lines}
>יח מדינים ישבית הגורל; ובין עצומים יפריד׃
יט אח נפשע מקרית עז; ומדינים כבריח ארמון׃
--משלי פרק יח

He's praising the גורל as a way to solve arguments--if you can't decide, random chance is a good way to make decisions.

{:he}
>בא לשבח חלוקת הגורל כי טוב ונכון לחלוק בגורל מפני שהוא 
משבית מדינים ולא יחמוד איש חלק חבאו כי יאמר מהשם היתה לו.
--רבינו יונה, משלי יח:יח

The גורל was used as a way to determine the will of ה׳:

{:he}
>נב וידבר ה׳ אל משה לאמר׃ נג לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות׃ נד לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו; איש לפי פקדיו יתן נחלתו׃ נה אך בגורל יחלק את הארץ; לשמות מטות אבתם ינחלו׃ נו על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט׃
--במדבר פרק כו

But we can't assume that everytime we flip a coin that ה׳ will send us a message by affecting the outcome. Nonetheless, flipping a coin is a good way to stop fights. Divination (literally, "asking G-d) is useful even if G-d isn't involved.

>Divination is the practice of an occultic ritual as an aid in decision making...Divination can be practiced in many ways, including sortilege (casting of lots), reading tea leaves or animal entrails, random querying of texts, and more. Divination has been dismissed as superstition since antiquity; the Greek scholar Lucian derided divination already in the 2nd century CE. Yet the practice persists.
>
Developments in mathematics and in computer science in the 20th century shed new light on the power of divination. Unless we believe that divination truly allows us to consult the divine, we can view it simply as a form of randomization, which is recognized as a powerful construct in game theory and algorithm design. The classical game-theoretic example is the game of Rock-Scissors-Paper in which there is no Nash equilibrium of pure strategies, but there is a Nash equilibrium in which both players choose their actions uniformly at random.
--Moshe Y. Vardi, [_Divination By Program Committee_](https://cacm.acm.org/opinion/divination-by-program-committee/)

> It is the object of this paper to suggest a new interpretation of some
aspects of divination...It seems safe to assume that
human beings require a functional equivalent to a table of random numbers
if they are to avoid unwitting regularities in their behavior which can be utilized by adversaries.
--Omar Khayyam Moore (1957), [_Divination--A New Perspective_](https://doi.org/10.1525/aa.1957.59.1.02a00060)

>Divination is found in most human societies, but there is little systematic research to explain (1) why it is persuasive or (2) why divination is required for important collective decisions in many small-scale societies. Common features of human communication and cooperation may help address both questions. A highly recurrent feature of divination is “ostensive detachment,” a demonstration that the diviners are not the authors of the statements they utter. As a consequence, people spontaneously interpret divination as less likely than other statements to be influenced by anyone’s intentions or interests. This is enough to give divination an epistemic advantage compared with other sources of information, answering question 1. This advantage is all the more important in situations where a diagnosis will create differential costs and benefits, for example, determining who is responsible for someone’s misfortune in a small-scale community. Divinatory statements provide a version of the situation that most participants are motivated to agree with, as it provides a focal point for efficient coordination at a minimal cost for almost all participants, which would answer question 2.
--Abstract, Pascal Boyer, [_Why Divination?_](https://www.journals.uchicago.edu/doi/full/10.1086/706879)

And so having a random number generator
minimizes conflict, especially when there's no "good" answer (like Rock-Paper-Scissors). Or family disputes. And that gets us to the narrow passage where there is no brother. אח נפשע מקרית עז.

{:he}
>אח נפשע מקרית עז:
מפני ששבח חלוקת הגורל כי הוא משבית מדנים ולא יחמוד
וחלוקת נכסים מצויה באחים שחולקים בנחלת אבותם, אמר כמה יש על האחים
להזהר על המדון, פן יבואו מן המדון אל השנאה והאיבה. והנה אח פושע
ומורד באחיו קשה יותר מקירית עוז; רצונו לומר כי קשה ורע על האח כאשר ימרוד 
בו אחיו מאשר ישנאוהו כל אנשי קרית עוז, כי קרוב הנזק לבוא משנאת
האח כי הוא יודע עניני אחיו ובמה יכול להזיק לו...
>
ומדינים כבריח ארמון: מדינים אשר בין אחים קשים
וחזקים כבריח הסוגר דלתות הארמון אשר לא יוכל איש לפתוח הדלתות
מבחוץ ולשבור הבריח, כן לא יוכל למצוא דרך ולפתוח פתח לשום שלום
ביניהם כי שנאה חזקה ביניהם כי המרד והבגידה שיבגוד איש באחיו נוגעת
עד הנפש מבגידת איש נכרי.
--רבינו יונה, משלי יח:יט

Family feuds last forever, across generations. Avoid them at all costs.

----

The other part of minimizing dispute is watch what you say.

{:he .lines}
>כ מפרי פי איש תשבע בטנו; תבואת שפתיו ישבע׃
כא מות וחיים ביד לשון; ואהביה יאכל פריה׃
--משלי פרק יח

This entire book of משלי is about the power of speech; there's a famous metaphor in the midrash:

{:he}
>מעשה היה במלך פרס שנטה למות. אמרו לו הרופאים אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לבייא ונעשה לך רפואה. ענה אחד מהם ואמר לו אם רצונך אלך אני ותן לי עשרה עזים. אמר לעבדיו ונתנו לו. הלך לגוב אריות והיתה שם לבייא אחת מינקת גוריה. יום ראשון עמד מרחוק והשליך לה אחת ואכלה. יום שני נתקרב לה מעט והשליך אחרת. וכן בכל יום ויום עד שהיה משחק עמה ולקח מחלבה והלך לו. וכשהיה בחצי הדרך ישן וראה חלום שהיו כל איבריו מהרסין זה עם זה. אמרו הרגלים אין בכל האיברים כמותנו שאם לא היינו אנו הולכין לא היה יכול להביא מן החלב. ענו הידים אין כמותנו שאם לא היינו אנו שחלבנו לא היה עושה דבר. העינים אמרו אנו למעלה מן הכל שאם לא היינו מראים לו את הדרך לא היה נעשה. ענה הלב ואמר אני למעלה מן הכל שאלמלא לא נתתי לו העצה לא הועיל כלום. ענה הלשון ואמר להם אם לא הייתי אני מה הייתם עושים. ענו לו כל האברים ואמרו לו לא יראת להדמות אלינו ואת סגורה ונתונה במקום חשך ואפלה. ועוד שאין בך עצם כשאר כל האברים. ענה להם הלשון ואמר היום תאמרו שאני מלך ושליט עליכם. שמע האיש את הדברים האלה ונתפחד והקיץ משנתו והלך לו לדרכו והגיע במקום ונכנס אצל המלך ואמר לו הא לך חלב כלביא. מיד קצף המלך וצוה לתלותו. וכשהיה הולך ליצלב היו כל האיברים בוכין. אמר להם הלשון הלא אמרתי שאין בכם ממש אם אני מציל אתכם תודו לי שאני מלך עליכם. אמרו לו הן. מיד אמר הלשון השיבוני אצל המלך והשיבוהו. אמר לו למה צוית לתלותי זו תורה וזו שכרה. אמר לו הבאת חלב כלביא לקרב מיתתי. אמר לו ומה איכפת לך ויהא לך רפואה ממנו. ועוד גם כן כי לבייא קורין אותה כלביא. לקחו ממנו ונסוהו ונמצא חלב לבייא. אמרו לו האיברים עכשיו אנו מודים לך שאתה אמרת האמת. הוי אומר מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן.
--מדרש תהילים לט:ב

----

And then what seems to be an out-of-place pasuk:

{:he}
>מצא אשה  מצא טוב;    ויפק רצון  מה׳׃
--משלי יח:כב

Shlomo is clearly echoing ה׳'s comment in בראשית:

{:he}
>ויאמר ה׳ אלקים  לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר  כנגדו׃
--בראשית ב:יח

{:he}
>מצא טוב: כי היא עוזרתו בעמלו.
>
ויפק רצון מה׳: כי מצילתו מן החטא.
--מצודת דוד, משלי יח:כב

But is מצא אשה always טוב? Shlomo has had his bad experiences, and says so in קהלת:

{:he}
>ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃
--קהלת ז:כו

So Malbim says that מצא אשה  מצא טוב should have a conjunction in it:

{:he}
>מצא אשה: המוצא אשה *ו*מצא טוב ויפק רצון, היינו שמצא אשה טובה מצדו, וגם יפיק רצון מצד האשה, שהיא רוצה בו, והוא משיג טוב ממנה, זאת היא מה', בהשגחת ה' וטובו.
--מלבי"ם , משלי יח:כב

The gemara says similarly that there are two kinds of אשה to be found:

{:he}
> במערבא כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: ”מָצָא“ או ”מוֹצֵא“? ”מָצָא“ דכתיב: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳, ”מוֹצֵא“ דכתיב: וּמוֹצֶא אֲנִי מָר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה וגו׳.
--ברכות ח,א

That's not a very nice thing to ask a newlywed!

{:he}
>תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה?...בית הלל אומרים כלה נאה וחסודה.
--כתובות יז,א

We may be reading the gemara wrong. The question of “מָצָא” או “מוֹצֵא” is about the *groom*:

{:he}
>וכי כך ראוי לשאול אדם שזה עתה מתחתן מצא או מוצא? בא נמתין מספר שנים נראה מה המצב ביניהם בשלום בית איך הוא ואיך היא ואז נשאל....
>
תירץ הרב א.ע. שזו שאלה צריך לשאול כל חתן כלומר מה אתה מחפש? האם אתה מחפש אישה אז ”מצא אישה מצא טוב“, כלומר אתה מחפש בת זוג לעשות לה טוב וחסד, או שאתה מחפש מוצא--כלומר את עצמך מי שיעשה לך טוב ”מוצא אני מר ממות את האישה“...אתה מחפש את ה”אני“ שלך ולכן תמצא רק מר מוות את האישה.
>
יהודי צריך לחפש לעשות חסד עם השני ולא רק לחפש את טובתו האישית.
--פורטל הדף היומי, [הודעה](https://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=66287)

If you are looking for a spouse to fill your needs, מוצא אני--it's all about me--the relationship will fail. You have to look at the relationship as מצא אשה  מצא טוב; the relationship is inherently good as long as I am looking out for the other's needs.

In a broader sense, I think there are two metaphors here that are two models for how we deal with friends and colleagues, all the people with who we come in contact. One is the אח נפשע, the offended brother. Family, in this sense, are the ones we're stuck with. They will defend you and support you no matter what, until they won't. At the narrow passage there is no brother and no friend. The other model is the מצא אשה מצא טוב, the עזר  כנגדו.

{:he}
>עזר כנגדו: זכה, עזר; לא זכה, כנגדו להלחם.
--רש״י, בראשית ב:יח

A relationship involves criticism and arguments when necessary. That will be ויפק רצון מה׳.

>It takes a great deal of bravery to stand up to our enemies, but just as much to stand up to our friends.
--Albus Dumbledore to Neville Longbottom, [_Harry Potter and the Sorcerer's Stone_](https://shop.scholastic.com/parent-ecommerce/books/harry-potter-and-the-sorcerers-stone-9780590353403.html), chapter 17

{:style=color:red}
🚧🏗️  Page Still Under Construction