The haftorah for שבת שובה is unique, because it is taken from a selection of different נביאים. That only works because they are all part of תרי עשר, which are combined into a single scroll because they are so short. That’s relevant when the haftorah is read from a scroll, because of the טירכא דציבורא of switching scrolls, but we’ve kept the minhagim even when we read from a printed תנ״ך. I’m going to look at two of the parts, from ספר הושע and ספר יואל.
הושע was a נביא in the time of חזקיהו, when the Northern kingdom of Israel was exiled by Sargon, king of Assyria, and the Southern kingdom of Judah was besieged by his successor Sennacherib, but miraculously saved.
א דבר ה׳ אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל׃
ב תחלת דבר ה׳ בהושע…
מכדי הושע קדים, דכתיב: תחלת דבר ה׳ בהושע, וכי עם הושע דבר תחלה? והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו! וא״ר יוחנן: שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע וישעיה, עמוס ומיכה.
And הושע was specifically a נביא of the kindgom of Israel, and was from Reuven, which had been exiled a generation before:
ג בני ראובן בכור ישראל; חנוך ופלוא חצרון וכרמי׃
ד בני יואל שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו׃
ה מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו׃
ו בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשר; הוא נשיא לראובני׃
זה שאמר הכתוב (משלי יח:כ) מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ, זה ראובן, (בראשית לז:כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה בקשת למחזרא ברא חביבא לאבוי, חייך שבן בנך מחזיר את ישראל לאביהם שבשמים, ואי זה? זה הושע, הה״ד דבר ה׳ אשר היה אל הושע בן בארי, וכתיב בארה בנו, למה נקרא שמו בארה? שהיה בארה של תורה, ולמה מת בארה בגולה—בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו.
His message was a warning to Israel, that just as the tribes east of the Jordan had been exiled, so too would all of Israel if they did not repent:
תאשם שמרון כי מרתה באלקיה; בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו׃
Our haftorah is the last perek of הושע, and it’s all about תשובה, not punishment:
ב שובה ישראל עד ה׳ אלקיך; כי כשלת בעונך׃
ג קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳; אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו׃
אמר ר׳ לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר ”שובה ישראל עד ה׳ אלקיך“.
Note that he starts with שובה עד ה׳ and continues with שובו אל ה׳. That’s the same pattern we see in the original parasha of תשובה:
ב ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום; אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך׃
…
י כי תשמע בקול ה׳ אלקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה; כי תשוב אל ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך׃
There are lots of interpretations of this distinction. I would read עד as “all the way”; that’s the goal of תשובה. But the first step is what matters: אל ה׳; just go “toward ה׳”. Make the first step, and the rest will follow. He then addresses the problem of גלות: if we cannot bring sacrifices, how can we offer a קרבן חטאת? The answer is that it is not necessary: נשלמה פרים שפתינו. He continues with a warning not to give up:
אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום׃
אימתי סוברים היו ישראל כי אשור יושיעם?…המילים אלו יכולות להיות הוכחה כי הדברים נאמרו לאחר הגלות, שלא יאמינו במולדתם החדשה ולא יתפתו לדברים הטובים שידברו באזניהם כדוגמת רבשקה…
כח וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ; כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ׃
ל וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה׳ לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה׳; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
לא אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ; כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בֹרוֹ׃
לב עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ; וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה׳ יַצִּילֵנוּ׃
That’s in distiction to Yirmiyahu’s message 130 years later, when Judah falls:
ד כֹּה אָמַר ה׳ צְבָא־וֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל; לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה׃
ה בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ; וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן׃
…
ז וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה׳; כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם׃
And when they do this, קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, everything will get better:
ה ארפא משובתם אהבם נדבה; כי שב אפי ממנו׃ …
ט אפרים מה לי עוד לעצבים; אני עניתי ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא׃
Anyone with a brain in their head can understand what is necessary:
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם; כי ישרים דרכי ה׳ וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׃
The message: תשובה is easy; just turn so you can walk along the path rather than tripping over it.
The portion of יואל has a similar message. It’s not clear when יואל was written:
דבר ה׳ אשר היה אל יואל בן פתואל׃
ויש אומרים כי בימי יהורם בן אחאב ניבא זה הנביא שיהיה רעב בארץ…ובסדר עולם אמר כי בימי מנשה ניבא, ואמר יואל נחום חבקוק נתנבאו בימי מנשה, ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו.
דעת סופרים argues for the later date, בימי מנשה, based on internal evidence. מנשה was the son of חזקיהו; he was an idol worshiper who sealed the fate of the kingdom of Judah (so, a generation after הושע). ספר יואל starts with a prophecy of a plague of locusts:
ב שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ; ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃
ג עליה לבניכם ספרו; ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃
ד יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק; ויתר הילק אכל החסיל׃
This is a bad thing. It’s worse than an ordinary famine, because it is a plague, reminiscent of the plagues of Egypt:
א ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה; כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו׃
ב ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם; וידעתם כי אני ה׳׃
ג ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה׳ אלקי העברים עד מתי מאנת לענת מפני; שלח עמי ויעבדני׃
ד כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך׃
ה וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ; ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה׃
ו ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה; ויפן ויצא מעם פרעה׃
This is a sign that ה׳ is angry with the people, the first sign of the תוכחה:
נח אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה; ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה׳ אלקיך׃
נט והפלא ה׳ את מכתך ואת מכות זרעך; מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים׃
ס והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם; ודבקו בך׃
And it will end with the exile of Judah:
כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר; שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃
Our minhag starts the haftorah from the middle of פרק ב, where the נביא talks about real תשובה (with שבו עד):
יא וה׳ נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו; כי גדול יום ה׳ ונורא מאד ומי יכילנו׃
יב וגם עתה נאם ה׳ שבו עדי בכל לבבכם; ובצום ובבכי ובמספד׃
יג וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה׳ אלקיכם; כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה׃
Many minhagim start from the next paragraph, where the נביא just tells the people to fast:
טו תקעו שופר בציון; קדשו צום קראו עצרה׃
טז אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים; יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה׃
יז בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה׳; ויאמרו חוסה ה׳ על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלקיהם׃
א״ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת.
And when that צום happens, everything will be better; the locust damage will be undone:
כג ובני ציון גילו ושמחו בה׳ אלקיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה; ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון׃
כד ומלאו הגרנות בר; והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃
כה ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם; חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃
כו ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה׳ אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא; ולא יבשו עמי לעולם׃
כז וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה׳ אלקיכם ואין עוד; ולא יבשו עמי לעולם׃
Again, just fast and ה׳ will make everything better. The message of שבת שובה is to take that first step. By the time we get to יום כפור, we get the bait and switch: we will have to do better; fasting accomplishes nothing:
ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע; הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ׃
ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע; לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם׃
ה הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה׃
ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ׃
ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת; כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם׃
ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה׳ יַאַסְפֶךָ׃
So is the message of שבת שובה a lie? No. (רש״י, שמות יט:ה) כל התחלות קשות. The first step is the most important step. If we start by saying the right things, acting like we are doing תשובה, ה׳ will help us get to the point of שובה עד ה׳ אלקיך, having our תשובה שמגעת עד כסא הכבוד:
אני ישנה ולבי ער; קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה׃
פתחי לי: רבי יסא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו.