This shiur is based on Rav Moshe Shapiro's lectures on סוכות, as presented by Moshe Antebi in [שובי ונחזה: ימים נוראים](https://zyapublications.com/products/shuvi-venechzeh-yamim-noraim) (with special thanks to Netanel Greenwald for letting me borrow that sefer). We all know the rule about rain on סוכות: {:he} >כל שבעת הימים אדם עושה סכתו קבע וביתו עראי. ירדו גשמים, מאימתי מתר לפנות? משתסרח המקפה. משלו משל, למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו. --משנה סוכה ב:ט {:he} >ושפך לו קיתון: של מים על פניו. --רש"י, סוכה כח,ב The metaphor seems clear: ה׳, the רב, is pouring water (the rain) on us, the עבד, as a sign that our service (מזוג כוס) is being rejected. The Vilna Gaon, however, is a little bothered by the wine part of the metaphor. Why not a metaphor of a servant pouring water for the master, who then throws the pitcher in the servant's face? {:he} >ענין משל זה על מה? שנודע כי ראש השנה ויום הכפורים המה ימי דין ואחריהם ימי החג במצות לקיחת הלולב וישיבת הסוכה והימים האלה המה ימי רחמים להמתיק הדינים הנ״ל...אמנם ברדת .גשמים המכריחים לבטל מצות הסוכה הנה זה עד...נאמן כי הוא ית׳ אינו חפץ ח״ו לפשר הדינין כי אם שישארו בתוקפם וגבורתם כאשר היו, ונודע כי המזיגה היא עירוב מים ביין. זהו ענין המשל לעבד שבא למזוג כוס לרבו, היינו לבטל חריפותו, והאדון שפך המים הלאה, וזהו ושפך לו קיתון של מים וכו׳. --הגר״א, דברי אליהו, [מסכת סוכה כח,ב](https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31085&st=&pgnum=74) The straight, undiluted wine (יין מגתו) represents the דין of the ימים נוראים that needs to be diluted with the water of סוכות to be drinkable. Because as we all know, drinking undiluted wine is *just not done*. {:he} >רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר: הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. --אבות ד:כ We find the idea of watering down wine repellent. Rambam notes that this really is a cultural thing: {:he} >ארבעה כוסות האלו צריך למזג אותן כדי שתהיה שתיה ערבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה. -משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ז:ט Ancient wine wasn't "stronger" in the sense of having more alcohol; the yeast that turn the grape sugar into alcohol die when it reaches 16%. So why would they (and not us) want to add water to their wine? The reason apparently is those dead yeast: alcohol is toxic. You can't drink water straight; you're going to get cholera or worse. You have to add a disinfectant. Nowadays we use chlorine. In ancient times, they drank wine or [beer](https://en.wikipedia.org/wiki/How_Beer_Saved_the_World). So they drank a lot more wine. >"Drink and Be Merry", a celebration of booze in ancient times, that opened last week at the Israel Museum in Jerusalem, traces the first known wine cultivation.. > The ancients began by adding wine to water (to decontaminate it) and finished by adding water to wine (so that they didn't get too drunk too quickly). A letter, written in brownish ink on a pottery shard dating from the seventh century BC, instructs Eliashiv, the Judaean commander of the Arad fortress in southern Israel, to supply his Greek mercenaries with flour, oil and wine. > The exhibition's curator, Michal Dayagi-Mendels, explains that the oil and flour were for making bread; the wine was not for keeping them happy, but for purifying brackish water. To prove her point, she displays a collection of tenth-century BC hip flasks, with built-in spoons for measuring the dosage. --Eric Silver, [_City Life Jerusalem: From water to wine and back_](https://www.independent.co.uk/news/city-life-jerusalem-from-water-to-wine-and-back-1098746.html), 06 June 1999 Isaiah Cox, in [_Wine Strength and Dilution_](https://seforimblog.com/2012/11/wine-strength-and-dilution/) argues that the custom of diluting wine wasn't to prevent getting drunk too quickly, but to dilute the impurities that lead to hangovers. But it ends up being a cultural thing: if you drank your water with wine, then even at a banquet where you were drinking it {:la}/qua/ wine, you liked the diluted wine. The Greeks, specifically, drank a lot of diluted wine, and that spread to the entire "civilized" world, including the world of חז״ל. >Indeed, the Gemara itself seems to allow that undiluted wines were drinkable--it was just not considered civilized behavior. A /ben sorer umoreh/, a rebellious son, is one who drinks wine--wine which is insufficiently diluted, as gluttons drink. In other words, undiluted wine was drinkable, but it was not the civilized thing to do. --Isaiah Cox, [_Wine Strength and Dilution_](https://seforimblog.com/2012/11/wine-strength-and-dilution/) So you diluted wine so that you could keep drinking. In the metaphor of rain on סוכות, as understood by the GR"A, we can't handle the דין of the ימים נוראים. The מצווה of סוכה makes it palatable. ---- Rav Shapiro is bothered by this. {:he} >וזה תמוה טובא דמהיכי תמצא שייצטרכו כעת בסוכות למזוג ימי הדין שהם ימי דין קשים כלשון הגאון, אחרי שכבר עברו כל עשי"ת ויוס הכפורים ומחילת העונות, והיכן נשאר הדין הקשה שצריך להמתין עד לסוכות ולהגיע עדיין למזיגה,...ודבר תימה הוא שזה מתארע עתה אחרי הכל, וצע"ג. --משה אנתבי, שובי ונחזה: ימים נוראים נו: נסע סוכותה, עמ׳ תקכא We just finished יום כיפור and celebrated (במדבר יד:כ) סלחתי כדברך. What needs "diluting"? He looks at "סוכה" as a symbol in תנ״ך. The first thing בני ישראל do when they leave Egypt is go to a place called סוכות. {:he .lines} >לז ויסעו בני ישראל מרעמסס *סכתה* כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃... נא ויהי בעצם היום הזה; הוציא ה׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם׃ --שמות פרק יב And Yaakov, when he survives the confrontation with Esav, goes to a (different!) place called סוכות. {:he} >טז וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה׃ יז ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית; ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום *סכות*׃ --בראשית פרק לג {:he} >ונמצא דעיקר ענין הנסיעה לסוכות הוא דעל אף שהוא נפרד מעשו וכבר אין לו לעשו שוש תביעות וטענות עליו מכל מקום עדיין צריך שמירה שלא יתעורר הדבר עוד פעם, ובהליכה לסוכות מונחת השמירה שלא יבוא יותר, ותו לא יהיה להם שייכות... --משה אנתבי, שובי ונחזה: ימים נוראים נו: נסע סוכותה, עמ׳ תקכב סוכות symbolizes שמירה, "guarding", or, better, "preservation". In both cases, they survived an ordeal, an episode of דין, and now need to "lock it down" so show they are not going back. That is the סוכה, a שמירה of a דין לטובה. There's a striking example in ספר נחמיה: {:he .lines} >ב ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי׃... ח ויקראו בספר בתורת האלקים מפרש; ושום שכל ויבינו במקרא׃... יד וימצאו כתוב בתורה; אשר צוה ה׳ ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי׃ טו ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת; לעשת סכת ככתוב׃ טז ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים׃ יז ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא; ותהי שמחה גדולה מאד׃ --נחמיה פרק ח What does לא עשו מימי ישוע mean? The gemara, when discussing walled cities and their laws, points out that Ezra had to re-sanctify the cities of Israel. {:he} >תניא ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום; אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. --ערכין לב,ב {:he} >קדושה ראשונה שקידשה יהושע לשעתה לא קידשה לעתיד לבא, אבל קדושה שניה נתקדשה לעולם. --רש"י, חגיגה ג, ב {:he} >דכתיב וַיַּעֲשׂוּ כׇל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? > אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה... > והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב ”יהושע“ והכא כתיב ”יֵשׁוּעַ“...יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי? --ערכין לב,ב {:he} >וז"ש וַיַּעֲשׂוּ כׇל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וגו' כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן, כלומר שהיה חסרון שהוצרכו להשלים, והיינו דהחידוש של עכשיו היה חסר בירושה ראשונה, ומפורש כגמרא שזהו קפידה עליו עד כדי כך שמשנים את שמו וקורין אותו בדרך זלזול ומחסרים אות ה' משמו ח"ו. --משה אנתבי, שובי ונחזה: ימים נוראים נו: נסע סוכותה, עמ׳ תקכב Ezra specifically made סוכות to symbolize the שמירה, locking in the קידשה לשעתה so that it would be קידשה לעתיד לבא. Yehoshua had failed to make this sort of סוכות when he led the people into Israel and therefore the בטלה קדושת הארץ. *Why* he failed is a question for ספר יהושוע and ספר שופטים: why did בני ישראל not establish a מלכות or build a מקדש. ואכמ״ל. {:he} >ובעומק הדבר כאן טמון הסוד שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא ואילו קדושה שנייה קידשה וקידשה לעתיד לבא, והיינו משום לבלי שימור הרי הוא הולך לאיבוד. > וזה בכל דבר ובכל השגה ובכל מה שיש, ואין בזה שום ספק, דאם אין שמירה הרי הדבר נפסל וכבר מעכשיו אינו קיים, דכעת יש לו דין טריפה ובודאי יתבטל ויהיה נלקח מאתנו. --משה אנתבי, שובי ונחזה: ימים נוראים נו: נסע סוכותה, עמ׳ תקכב >The spacing effect demonstrates that learning is more effective when study sessions are spaced out. This effect shows that more information is encoded into long-term memory by spaced study sessions, also known as spaced repetition or spaced presentation, than by massed presentation ("cramming"). --Wikipedia, [_Spacing effect_](https://en.wikipedia.org/wiki/Spacing_effect) {:he} >רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. --סנהדרין צט,א ----- So too with all our spiritual achievements during the ימים נוראים. {:he} >ונמצא לזהו הדין הנורא של הימים האלה, דעיקר הדין בעצמו כבר נגמר, דשלשה ספרים נפתחים זהו הדין שיש בראש השנה וביוה"כ לכל חד וחד כדאית ליה וכל חד וחד כדרגתו, אבל ימי הדין של סוכות והחיתום של הושענא רבה, והדין הקשה והחריף שעדיין צריך מיתוק ע"י קיוס מצות סוכה כדברי הגאון, זהו בנוגע לשמירה. --משה אנתבי, שובי ונחזה: ימים נוראים נו: נסע סוכותה, עמ׳ תקכח In the metaphor, the purpose of סוכות is to dilute the wine with water to make it drinkable throughout the year. The intensity of the ימים נוראים is like יין מגתו. We can't maintain that, nor should we. סוכות is about taking the דין and giving it שמירה, carrying it into the rest of our mudane lives. {:he} >על ידי העליה של יום הכיפורים מתרחקים הרבה מהעולם הזה, וצריכים שמירה מכל מכשול כשפוגשים בעניני העולם הזה, ואותם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לעניני העולם הזה בתיאור הגון בקדושה. --הראי״ה, "עולת ראיה" על הסידור (ח"ב עמ' שסז), מובא ב־הרב יעקב פילבר, [_הימים שבין יום כיפור לסוכות_](https://www.yeshiva.org.il/midrash/17012)