At the end of this week's parsha, Yaakov is sent away from home to Aram Naharaim: {:he} > וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃ --בראשית כח:ה We know the context of that; Esav wants to kill him: {:he} >מא וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו; ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי׃ מב ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל; ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃ מג ועתה בני שמע בקלי; וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה׃ מד וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך׃ מה עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם; למה אשכל גם שניכם יום אחד׃ מו ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת; אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃ --בראשית פרק כז {:he} >א ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו; ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען׃ ב קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך; וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך׃ ג וא־ל שד־י יברך אתך ויפרך וירבך; והיית לקהל עמים׃ ד ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם׃ ה וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו׃ ו וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת לו משם אשה; בברכו אתו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען׃ ז וישמע יעקב אל אביו ואל אמו; וילך פדנה ארם׃ ח וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו׃ ט וילך עשו אל ישמעאל; ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה׃ --בראשית פרק כח Even though Esav is furious at Yaakov for stealing his blessings, he doesn't chase after him to kill him. He just hears what seems to be Rivkah's ruse (we need to get Yaakov married already), and thinks, "I guess Abba and Ima don't like my Hittite wives". {:he} >לד ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי׃ לה ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃ --בראשית פרק כו There is an aggadah that Esav sent his son to kill Yaakov: {:he} >רדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק, משך ידיו. אמר לו מה אעשה לצווי של אבא? אמר לו יעקב טל מה שבידי, והעני חשוב כמת. --רש"י, בראשית כט:יא But even then, it doesn't sound so serious. העני חשוב כמת: as long as Yaakov doesn't leave with any money, Esav is happy. ---- But I want to focus on something else, something that bothers Rashi: {:he} >אם יעקב ועשו: איני יודע מה מלמדנו. --רש"י, בראשית כח:ה Rashi uses that expression in one other place in the Torah: {:he} >ט וירא אלקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם; ויברך אתו׃...יג ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו׃ --בראשית פרק לה {:he} >במקום אשר דבר אתו: איני יודע מה מלמדנו. --רש"י, בראשית לה:יג All the commentators are bothered by this. Rashi doesn't comment on every word of the Torah; if he didn't know what to say, why say anything? {:he} >איני יודע וכו׳: אם אינו יודע, שתיקותו יפה לו מדבורו. --משכיל לדוד, בראשית לה:יג {:he} >וי"ל דרש"י ידע שיש לישב בכמה אנפי בפירושי המפרשים אבל לא ידע איזה הוא אמתי לישב הפשיטות של מקרא. --שפתי חכמים, בראשית כח:ה It is certainly a striking phrase that warrants comment, and many explanations have been given. One explanation is that it is foreshadowing who Lavan is: {:he} >ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה; ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר׃ --שמות ו:כג {:he} >אחות נחשון: מכאן למדו, הנושא אשה צריך לבדק באחיה. --רש"י, שמות ו:כג Rivkah's children will have some of their uncle's personality, and conversely, their uncle will share some of their character traits. Both the trickiness and the murderous rage are going to come up again. The Maharal says that אם יעקב ועשו tells us *why* Yaakov had to go back to Avraham's family for a wife: {:he} >וידע יצחק שצריך לצאת זרע כשר אחד שאין בו פסולות, ולפיכך אמר יצחק מאחר שרבקה היא "אם יעקב ועשו" בנים מחולקים, אם כן לא די בזה--רק שאני צריך לשלוח את יעקב לבית לבן אחי רבקה...וישא יעקב מבנותיו, ומהם יצא הזרע המבורך. --גור אריה, בראשית כח:ה Yitzchak had initially thought the בחירה process would end with his children, and both could be blessed, but he now realizes that there needs to be another generation. Yaakov will repeat the process that we saw in חיי שרה. Nechama Leibowitz proposes what seems to me to be the most reasonable explanation: אם יעקב ועשו means she was the mother of both of them. She loved both of her sons (she had a favorite, perhaps, but still loved both of them). {:he} >למה אשכל גם שניכם יום אחד: אמרה רבקה: איזה מכם שיהרג, אהיה שכולה יום אחד משניכם. כי ההרוג איננו, וההורג את אחיו שנוּאַ בעיני כזר ואויב וכאילו איננו. ועל כל פנים אשכל שניהם. --נחמה לייבוביץ, עיונים לספר בראשית, _אם יעקב ועשו_ Sending Yaakov away, for just a short time, would save both of their lives. She was acting as the mother of both Yaakov and Esav. She knows that Esav's anger will dissipate, since he isn't interested in the ברכה per se; he just wants stuff. As soon as he realizes that Yaakov is only getting the spiritual inheritance, not the family fortune, Esav loves Yaakov again. That's why העני חשוב כמת. We see this when they meet again in פרשת וישלח: {:he} >ויאמר עשו יש לי רב; אחי יהי לך אשר לך׃ --בראשית לג:ט {:he} >יהי לך אשר לך: כאן הודה לו על הברכות. --רש"י, בראשית לג:ט ---- That's nice. But then why doesn't Rashi say that? He usually isn't reticent about bringing multiple interpretations, if they are all relevant to his didactic mission. All the commentators on Rashi offer explanations for אם יעקב ועשו, but I have found no one who addresses איני יודע מה מלמדנו. So I'm going to propose an explanation. איני יודע מה מלמדנו is not asking what the text means. We understand that. Rivkah is acting as the mother of both of her children. That is also implied פסוק מב: ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל; ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן. Rashi is asking "What does the text come to teach *us*". Esav is our brother. Now what? As we said in /פרשת וישלח תשפ״ג>, we don't read the story of Esav and Yaakov as the story of two brothers. We read it as the story of the relationship of the Jews to "Western Civilization". Edom is Rome. {:he} >מ ואלה שמות אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם; אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת׃ מא אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן׃ מב אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר׃ מג אלוף מגדיאל אלוף עירם; אלה אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום׃ --בראשית פרק לו {:he} >(בראשית לו:ו) [וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו] וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: ובשכר שפנה את כל כליו בשביל יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, שנאמר אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם זה רומי. --פרקי דרבי אליעזר לח:ז Note that both names in the last pasuk are read as Rome: אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם זה רומי. The midrash explains the name עירם: {:he} >אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם:...אלוף עירם, אמר רבי חנינא צפוראה: למה נקרא עירם? שהוא עתיד לערם תסוריות למלך המשיח. --בראשית רבה פג:ד The Maharal explains the name מגדיאל: {:he} >ומלכות רומי רמז הכתוב ב”מגדיאל“, כי השם יתברך מגדיל אותו, וזהו המלכות. ולפיכך נזכר ”אלוף מגדיאל“ באחרונה, והוא אלוף העשירי, שהעשירי יותר חשוב. וגם ”אלוף עירם“ הוא רומי... --גור אריה, בראשית לו:מג Midrashically, there are two approaches to our “ twin” Rome\/Edom\/Christianity\/Western Civilization. There is עירם, the one who piles up treasure for מלך המשיח. They only have value for what we can get out of them. And there is מגדיאל, the one whom G-d has made great. They have their own inherent value and should be appreciated for that. Do we take from or participate in? Do we see our relationship as fundamentally mercantile, since that is all that *they* value? Or do we both have something to learn and something to offer? That dialectic has always been part of our understanding of our relationship with the outside world. {:he} >פתח ר׳ יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר׳ יוסי שתק, נענה רשב״י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. --שבת לג,ב The haftorah this week makes it sound simple. {:he} >ב אהבתי אתכם אמר ה׳ ואמרתם במה אהבתנו; הלוא אח עשו ליעקב נאם ה׳ ואהב את יעקב׃ ג ואת עשו שנאתי; ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר׃ --מלאכי פרק א But Rashi is telling us that the Torah emphasizes that רבקה is אם יעקב ועשו. There is no simple answer. איני יודע מה מלמדנו.