Mandatory introduction to פרשת תולדות:
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה; ויעקב איש תם ישב אהלים׃
Esav was a man outstanding in his field, but Yaakov was intense.
In this week’s parsha, Yitzchak is given the ברכה that had been given to Avraham:
א ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם; וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה׃ ב וירא אליו ה׳ ויאמר אל תרד מצרימה; שכן בארץ אשר אמר אליך׃ ג גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך; כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃ ד והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל; והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃ ה עקב אשר שמע אברהם בקלי; וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃ ו וישב יצחק בגרר׃
The fact that שמע אברהם בקלי; וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי echoes what ה׳ had said about Avraham before:
יז וה׳ אמר; המכסה אני מאברהם אשר אני עשה׃ יח ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום; ונברכו בו כל גויי הארץ׃ יט כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו׃
The expression וישמר…מצותי has a specific meaning to us: the תרי״ג מצוות. And חז״ל say that is exactly what it means here:
מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כלה עד שלא נתנה, שנאמר: עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי.
אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר: ”עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו׳“. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות? הא איכא נמי מילה! ואימא שבע מצות ומילה! אמר ליה: אם כן ”מצותי ותורותי“ למה לי? אמר (רב), ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: ”תורותי“, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.
That, of course, is very strange. Beyond the question of Avraham keeping מצוות that were given later, עירובי תבשילין is a מצווה דרבנן, a תקנה made by human beings, much later.
אפילו עירובי תבשילין: שאינו הלכה למשה מסיני אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן.
Rashi in our parsha parses each expression:
וישמר משמרתי: גזרות להרחקה על האזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת.
מצותי: דברים שאלו לא נכתבו ראוין הם להצטוות, כגון גזל ושפיכות דמים.
חקותי: דברים שיצר הרע ואמות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר, אלא גזרת המלך וחקותיו על עבדיו.
ותורתי: להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני.
He uses the terms מצותי and חקותי the way we use the terms משפטים and חקים. תורתי is plural, hence תורה שבכתב and תורה שבעל פה. And וישמר משמרתי specifically refers to the idea of מצוות דרבנן, of עשו סייג לתורה:
ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם; אני ה׳ אלקיכם׃
רב כהנא אמר מהכא, ”ושמרתם את משמרתי“: עשו משמרת למשמרתי.
That’s nice and drash-y, but Ramban goes through the obvious problem: it’s not true. The Avot did not keep the מצוות. So he says the פשט is that Avraham kept the מצוות that he was explicitly given (this is the explanation rejected by the gemara, ואימא שבע מצות ומילה). And וישמר משמרתי does mean that he created the equivalent of מצוות דרבנן; he applied a סייג to the תורה that he had:
וישמור משמרתי: לשון רש״י…”ותורתי“ להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני. ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה….ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה…ונשא שתי אחיות…ועמרם נשא דודתו…ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה…והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו?
…ואולי נאמר ”משמרתי“ שניות לעריות של בני נח, ”ומצותי“ גזל ושפיכות דמים, ”חקותי“ אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, ”ותורותי“ דינין ואסורי עבודה זרה; שאלו כולן נצטוו בהן בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן וכמו שהזכירו ע״ז של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע״ז יד)…
…ועל דרך הפשט נאמר שיהא משמרתי אמונת האלקות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו וחלק בה על עובדי העבודה זרה וקרא בשם ה׳ להשיב רבים לעבודתו. ”מצותי“ ככל אשר צוהו בלך לך מארצך, ועולת בנו, וגרישת האמה ואת בנה; ”חקותי“ ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט, ולצות את בניו ואת ביתו בהם; ”ותורותי“ המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן שהן תורה להם.
א״ל רב חסדא לאבימי: גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד׳ מאה פירקי הויין, ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי קאמרינן.
Monotheism was Avraham’s raison d'être, so he wrote huge treatises on it. And this idea, that Avraham made תקנות to extend the מצותי חקותי ותורתי he had received has a basis in the text:
אחרי ה׳ אלקיכם תלכו ואתו תיראו; ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון׃
ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב ”אחרי ה׳ אלקיכם תלכו“? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד:כד) כִּי ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא: מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג:כא) וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, אף אתה הלבש ערומים. הקדוש ברוך הוא ביקר חולים דכתיב (בראשית יח:א) וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא ,אף אתה בקר חולים. הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים דכתיב (בראשית כה:יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, אף אתה נחם אבלים. הקדוש ברוך הוא קבר מתים דכתיב (דברים לד:ו) וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי אף אתה קבור מתים.
אחרי ה׳ אלקיכם תלכו is ה׳ teaching us how to behave. Last week, Rabbi Shulman pointed out that one aspect of גמילות חסדים is missing. We don’t learn הכנסת אורחים from ה׳; we learn it from Avraham:
א וירא אליו ה׳ באלני ממרא; והוא ישב פתח האהל כחם היום׃ ב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו; וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה׃ ג ויאמר; אֲדֹנָ־י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך׃
הקב״ה נראה אל אברהם לבקרו כיוון שהיה חולה ביום השלישי למילתו…למרות מחלתו, ולמרות חום היום והתגלותו של הקב״ה אליו כדי שלא להטריחו באורחים—אברהם היה מחזר אחר אורחים וטורח עמהם יותר משהיה חייב. מעשהו זה עומד בניגוד גמור למעשיהם של אנשי סדום, שאף שהיו בריאים והאורחים באו אליהם בערב, ולא כחום היום—הם לא הכניסום, ואף ניסו להתעלל בהם.
Much has been said about the question of how to understand the דרש, that the Avot kept the Torah that had not yet been given. We have dealt with it before. But I would like to suggest that the Torah is being intentionally ambiguous about what exactly were מצותי חקותי ותורתי because the purpose of ספר בראשית is not to teach us laws. The Torah will be given in ספר שמות; there will be plenty of detailed legislation then. ספר בראשית tells us stories.
(יהושוע י) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר. מאי ספר הישר? א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר (במדבר כג) תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.
וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט.
The halacha has concepts like נבל ברשות התורה and לפנים משורת הדין because there is no way to have a complete and consistent ethical system—in the sense of defined rational laws that dictate the “right” behavior in every circumstance. Any such system of laws will lead to a repugnant conclusion, where the ethical rules lead to an immoral conclusion. We saw that recently with the failure of FTX, whose founder was dedicated to Effective Altruism, and therefore “he [was] building up a fortune in order to give half of it away”. And he was so dedicated to doing good that he allegedly stole billions from his clients and destroyed countless charitable organizations. There seems to be a kind of Gödel’s Theorem of ethics. Morality, as I define it, is the intuitive sense of right and wrong, and it is not determined by rules but by what we observe. So we are told כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, and we read the stories of the Avot, and that determines how we understand צדקה ומשפט.
So where do I go with the gemara, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין? That sounds very specific.
וביומא: אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה…שנאמר עקב אשר שמע אברהם וכו׳. אמר רבא ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר ”תורותי“…וכאן הבן שואל מה זה שאמר דווקא עירובי תבשילין ולא אמר ”קיים אברהם אבינו אפילו מצוות דרבנן“, ומוכח שיש שייכות בין מצות עירוב תבשילין להענין של קיום התורה עד שלא ניתנה, וצריך ביאור.
ונראה שהרי פעולתו של העירוב תבשילין היא שעל ידי שהתחיל האדם להכין צרכי שבת בימי החול שוב מתירין לו להכין מיו״ט לשבת, שאין כאן אלא המשך ההכנה לשבת שהתחילה כבר מקודם יו״ט…והנה כלל גדול הוא בידינו שכל עניני התורה באים לנו במסורה מהאבות, וא״כ י״ל שקיום התורה של אברהם אבינו היה תחילת המסורה של קיום התורה, ונתינת התורה לישראל בהר סיני היתה המשך של מסורת האבות. נמצא שעל ידי שקיימו האבות את התורה עד שלא ניתנה קבלנו את התורה מפי הקב״ה בבחינת מורשת האבות כאמור (דברים לג:ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב. וזה דומה ממש לענין עירוב תבשילין כמבואר, ולכן בדיוק נקטו חז״ל שקיים אברהם אבינו מצות עירוב תבשילין.
Avraham’s וישמר משמרתי was the עירוב תבשילין, the little bit of preparation, to our own ושמרתם את משמרתי: עשו משמרת למשמרתי. Part of keeping the Torah, the רצון ה׳, is going beyond it, עשו סייג לתורה and לפנים משורת הדין, and using our moral intution that is ultimately formed from the stories of ספר בראשית.