I’m going to start with a joke I’ve quoted before:
Two guys have been learning the Talmud together for 20 years. One of them says to the other one, “You know, my daughter is getting married next month. We’ve been learning together for years, and so I’d like to honor you with being one of the witnesses at the ceremony.”
“I’m sorry, I can’t.”
“But why can’t you?”
“I’m not Jewish.”
“What do you mean? We have been learning together for 20 years. You’re as frum as I am.”
“I enjoy the intellectual stimulation.”
“But we learned that a gentile that keep shabbos is chayav misah! ”
“I never kept shabbos. Every time I was ready to leave my house, I put a key in my pocket.”
“But we have an eruv here!”
“I don’t hold from that eruv.”
This idea, that a non-Jew cannot keep Shabbat, is from this week’s parasha:
ואמר ריש לקיש: גוי ששבת חייב מיתה, שנאמר (בראשית ח:כב) ”ויום ולילה לא ישבותו“.
The problem is that this is clearly not the פשט of the pasuk:
כא וירח ה׳ את ריח הניחח ויאמר ה׳ אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו; ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃ כב עד כל ימי הארץ; זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃
לא ישבתו: לֹא יִפְסְקוּ כָּל אֵלֶה מִלְּהִתְנַהֵג כְּסִדְרָן.
And another problem is that there is a better source:
טז ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם׃
יז ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם; כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש׃
ומה ראית לומר גוי ששמר את השבת חיב מיתה? אמר רבי חיא בר אבא, אמר רבי יוחנן: בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם, אינו חיב מיתה? כך השבת הזו בין ישראל ובין הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ”ביני ובין בני ישראל“, לפיכך, כל גוי שבא ומכניס עצמו ביניהם, עד שלא קיבל עליו למול, חיב מיתה.
The problem with this, however, is that the reason doesn’t work: Shabbat is a sign between ה׳ and בני ישראל because ה׳ created the world and rested on the seventh day? Creation applies to everyone!
So I would read כי in both these places (כי יצר לב האדם רע and כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ) as “despite”, not “because”. ה׳ promises to never curse the world even though the nature of Man is to do evil, and Shabbat is an אות even though ה׳ created the universe, and the implication of the דרש is that keeping Shabbat is forbidden to human beings; לא ישבתו. The Jewish people were given a special dispensation to observe it, as an אות of their ברית עולם.
I still don’t understand why Shabbat should be forbidden. It is such a good idea:
If you do not assume like a modern consumerist that work is what you do for money, and leisure is what you spend money on, then what is work?…It is the activity of keeping up with reality. And in a civilized society with specialization of labor, where your work is only productive because it is integrated with the work of many others, work is the practice of keeping up with the predominant social reality…
Some automation plans make sure to include what they call a human in the loop—on some level of abstraction, every decision is reviewed by a human. You can think of the Sabbath as playing life on hard mode in order to make sure that there is a human in your loop.
You would not want to do this sort of thing all the time. But it might make sense to do periodically—perhaps once a week—as a stopgap measure to combat attention drift. If powerful and pervasive cultural forces are out to get you, you ought to check in from time to time with yourself, and other people with whom you have local, high-quality relationships, to give yourself a chance to notice whether you have gotten got for too much…
One more useful attribute of the Jewish Sabbath is the extent to which its rigid rules generate friction in emergency situations. If your community center is not within walking distance, if there is not enough slack in your schedule to prep things a day in advance, or you are too poor to go a day without work, or too locally isolated to last a day without broadcast entertainment, then things are not okay.
In our commercialized society, there will be many opportunities to purchase palliatives, and these palliatives are often worth purchasing. If living close to your place of employment would be ruinously expensive, you drive or take public transit. If you don’t have time to feed yourself, you can buy some fast food. If you’re not up for talking with a friend in person, or don’t have the time, there’s Facebook. But this is palliative care for a chronic problem.
In Jewish law, it is permissible to break the Sabbath in an emergency situation, when lives are at stake. If something like the Orthodox Sabbath seems impossibly hard, or if you try to keep it but end up breaking it every week—as my Reform Jewish family did—then you should consider that perhaps, despite the propaganda of the palliatives, you are in a permanent state of emergency. This is not okay. You are not doing okay.
And it is not obvious that, in fact, a non-Jew is forbidden to observe שבת.
ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת; למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר׃
מה אני מקיים ”וינפש בן אמתך“? בעבד ערל. ו”והגר“? זה גר תושב.
גר תושב: שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות, והזהירו הכתוב על השבת, דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים.
(תוספות disagrees with רש״י, but this makes it clear that גוי ששבת חייב מיתה is more complicated than it looks)
Rav Kamenetsky goes back to the pasuk in our parasha to try to figure this out.
אבל נראה דבאמת כוונת הגמרא היא לעומק פשוטו של מקרא, דכאן גילה לנו השי״ת שהנהגת העולם תהיה באופן אחר לאחר המבול ממה שהיתה קודם המבול, דקודם המבול התנהג הקב״ה עם עולמו באופן שהיה אפשר לראות בעליל כי העולם הוא מחודש, והיינו שלא היה טבע קבוע הבלתי ניתן לשינוי, אלא היתה הנהגת השי״ת נראית ומוכחת בכל עת ועונה, ואילו עכשיו באה הבטחת השי״ת כי מעתה תהיה הנהגת העולם כאילו העולם הוא קדמון ונצחי, כלומר, שהכל קבוע לפי סדר וכאילו הכל מתנהג מאיליו בלי שום מנהיג ובורא, ולכן הזרע והקציר והחום והיום והלילה לא ישבותו אלא יתנהגו לפי סדר שנקבע מראש כאילו אין לעולם משגיח תמידי הקובע את סדר העולם איך יהיה, זו היא עומק כוונת השי״ת בהבטחת ”עוד כל ימי הארץ גו׳ לא ישבתו“.
As I understand it, the פשט of יום ולילה לא ישבותו is that, from now on, the laws of nature will not change. We will not see the hand of ה׳ in every aspect of creation. The עומק פשוטו של מקרא, looking at it more deeply, however, is about the past. When we observe the universe, we see that the laws of nature are constant, so when we extrapolate backwards, we may end up with a model of cosmology that starts with a “Big Bang” but it will tell us nothing about how ה׳ actually created the world.
How does that connect to שבת שבת is part of our imitatio dei: just as ה׳ rested from the work of creation, so to do we rest from work. But what acts of מלאכה count as “work”? To abstain from a specific activity is to say that this particular activity was part of the act of creation. And that we can never know.
לכן עכו״ם ששבת חייב מיתה, כי אם ישמור את השבת יכול לבוא מזה לידי האיסור של הסתכלות מה לפנים ומה לאחור.
So I would understand the rule of גוי ששבת חייב מיתה as aggadic, not halachic.
כל אינך דאמרינן בהו חייב מיתה היינו חיוב מיתה לשמים בעלמא אבל אינו נהרג.
Keeping Shabbat means we have to look into מעשה בראשית, and that is a bad idea.
יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם; ת״ל (דברים ד:לב) [כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ.
It represents a breathtaking arrogance about our ability to understand the divine.
Behold, I answer to him who asks, “What was God doing before He made heaven and earth?” I answer not, as a certain person is reported to have done facetiously…”He was preparing hell…for those who pry into mysteries.“
Science seems to have uncovered a set of laws that…tell us how the universe will develop with time…These laws may have originally been decreed by God, but it appears that he has since left the universe to evolve according to them and does not now intervene in it.
[W]hy it is that we and the universe exist[?] If we find the answer to that, it would be the ultimate triumph of human reason—for then we would know the mind of God.
And it is dangerous.
מעשה בר׳ יהושע שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו. הגיע אצלו ולא נתן לו שלום. אמר לו: מאין לאין בן זומא? אמר לו: צופה הייתי במעשה בראשית…אמר להם ר׳ יהושע לתלמידיו: כבר בן זומא מבחוץ. לא היו ימים מועטים, עד שנסתלק בן זומא.
So I would understand גוי ששבת חייב מיתה to be like the מתחייב בנפשו in פרקי אבות.
רבי יעקוב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה—מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו.
So, שמירת שבת as a way of imitating ה׳ is inherently dangerous. We can’t know what is a מלאכה without understanding מעשה בראשית, and we can’t understand מעשה בראשית. ברית נח assures us that that the laws of physics will appear to be eternal and unchanging, and extrapolating backwards to the Big Bang will not actually tell us anything about בראשית ברא אלוקים.
So how can we keep שבת? That depends on the real nature of ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם. That paragraph is in the context of the מלאכת המשכן. Our imitatio dei is not שבת but the משכן. Just as ה׳ created the world to give space for human beings to exist, so too do we (as כנסת ישראל) create the מקדש to give space for הקב״ה to exist in our world. And just as ה׳ ”rested“ from the “work” of creating the world, so do we rest from the work of creating the מקדש. The ל״ט מלאכות שבת are the tasks used to build the משכן, the task needed to fulfill our role as human beings, and once a week we imitate ה׳ by taking a break from “the practice of keeping up with the predominant social reality”. As long as we can keep that in mind, our שמירת שבת is safe.