This week's parsha introduces capital punishment: {:he} ><b>יב</b> מכה איש ומת מות יומת׃ <b>יג</b> ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה׃ --שמות פרק כא The penalty for negligent manslaughter is exile, which is also a sanctuary from the vengeance of the גואל הדם. This is described in greater detail later in the Torah: {:he} ><b>יא</b> והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה׃ <b>יב</b> והיו לכם הערים למקלט מגאל; ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט׃...<b>ל</b> כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח; ועד אחד לא יענה בנפש למות׃ <b>לא</b> ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות; כי מות יומת׃ <b>לב</b> ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן׃ --במדבר פרק לה But then we have the next pasuk: {:he} > וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה; מעם מזבחי תקחנו למות׃ --שמות כא:יד What does that add? If we look at the text with fresh eyes, not knowing what the Torah will teach us later, it seems that this is telling us about the מקום אשר ינוס שמה of the previous pasuk: {:he} >מקור הדין שגם המזבח קולט הוא בפעם הראשונה שבה מופיעה המצוה של רוצח בשוגג, ושם כתוב ”ושמתי לך מקום“. המלה ”מקום“ רומזת פעמים רבות למקום המשכן, כגון ”אל מקום המזבח“, ”וירא את המקום מרחוק“,”ויפגע במקום“, ”המקום אשר יבחר ה'“ וכו׳. --הרב ירון בן-דוד, [_קרנות המזבח ועיר המקלט_](https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=7063) מקום means what it almost always means in the Torah: the place of עבודת ה׳. It's not ש*גם* המזבח קולט but simply המזבח קולט, and a murderer cannot seek shelter there: מעם מזבחי תקחנו למות. The Torah later tells us that there will be cities scattered throughout Israel that *also* act as sanctuaries. It makes sense that the מזבח is the sanctuary that stops the cycle of violence; it is the symbol of peace. {:he} ><b>כ</b> מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך; בכל ה*מקום* אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׃ <b>כא</b> ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית; כי חרבך הנפת עליה ותחללה׃ --שמות פרק כ {:he} ><em>ותחללה</em>:...שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך. ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. --רש"י על שמות כ׳:כ״ב From this perspective, the מזבח is the original עיר מקלט; it's just not practical because it is the site of the עבודה and you can't just run up the ramp and stay there. {:he} >המזבח קולט שנאמר בהורג בזדון (שמות כא:יד) מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת; מכלל שההורג בשגגה אינו נהרג במזבח לפיכך ההורג בשגגה וקלטו מזבח והרגו שם גואל הדם הרי זה נהרג עליו כמי שהרגו בתוך עיר מקלט. --משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ה:יב ---- When we look in תנ״ך for examples of קליטה, we only find the מזבח. We don't see textual examples of the ערי מקלט. The first is אדניהו, when he tries to usurp Shlomo as David's successor: {:he} ><b>מט</b> ויחרדו ויקמו כל הקראים אשר לאדניהו; וילכו איש לדרכו׃ <b>נ</b> ואדניהו ירא מפני שלמה; ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח׃ <b>נא</b> ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית את עבדו בחרב׃ <b>נב</b> ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה; ואם רעה תמצא בו ומת׃ <b>נג</b> וישלח המלך שלמה ויורדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה; ויאמר לו שלמה לך לביתך׃ --מלכים א פרק א And the second is יואב, David's nephew and general. At the end of his life, David commands Shlomo to take care of unfinished family business. {:he} ><b>א</b> ויקרבו ימי דוד למות; ויצו את שלמה בנו לאמר׃ <b>ב</b> אנכי הלך בדרך כל הארץ; וחזקת והיית לאיש׃...<b>ה</b> וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם; ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃ <b>ו</b> ועשית כחכמתך; ולא תורד שיבתו בשלם שאל׃ --מלכים א פרק ב {:he} > <b>כו</b> ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה; ודוד לא ידע׃ <b>כז</b> וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי; ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו׃ --שמואל ב פרק ג {:he} ><b>ט</b> ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי; ותחז יד ימין יואב בזקן עמשא לנשק לו׃ <b>י</b> ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב ויכהו בה אל החמש וישפך מעיו ארצה ולא שנה לו וימת; ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן בכרי׃ --שמואל ב פרק כ And יואב seeks sanctuary at the מזבח: {:he} ><b>כח</b> והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל אהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח׃ <b>כט</b> ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל אהל ה׳ והנה אצל המזבח; וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע לאמר לך פגע בו׃ <b>ל</b> ויבא בניהו אל אהל ה׳ ויאמר אליו כה אמר המלך צא ויאמר לא כי פה אמות; וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני׃ <b>לא</b> ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו; והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי׃...<b>לד</b> ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו; ויקבר בביתו במדבר׃ --מלכים א פרק ב But these are not actually the case described in the Torah; neither was a murderer convicted by בית דין and sentenced to death. אדניהו was a מורד במלכות: {:he} >כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו. אפלו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חיב מיתה. ואם רצה להרגו יהרג. שנאמר (יהושע א:יח) כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ [וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת]. --משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג:ח {:he} >וכן מי שקלטו המזבח אין מניחין אותו שם אלא מוסרין [לו] שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו. במה דברים אמורים? במחיב גלות. אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין המלכות או מבית דין שלא יהרגוהו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך לו ואפלו היה זר הרי זה נצל ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם. אלא אם כן נתחיב מיתת בית דין בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי בית דין תמיד. --משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ה:יד And יואב is guilty of murder but in secret; there are no witnesses and he was not forewarned. He cannot be put to death by בית דין. His death sentence was a specific power of the מלך: {:he} >כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה אפלו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה. יש למלך רשות להרגו ו*לתקן העולם* כפי מה שהשעה צריכה. והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם. --משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג:י ---- All of this brings us back to our pasuk: וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה; מעם מזבחי תקחנו למות. We understand the מעם מזבחי, but what does להרגו בערמה mean? The opposite of ואשר לא צדה is simply כי יזד איש. The first time we see ערמה was in the Garden of Eden: {:he} >והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה׳ אלקים; ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ --בראשית ג:א But it isn't necessarily a bad thing; משלי says we need ערמה: {:he} >פתי יאמין לכל דבר; וערום יבין לאשרו׃ --משלי יד:טו {:he} >הערמה היא הכח אשר בנפש לשקול כל דבר טרם העשותו כמ"ש כל ערום יעשה בדעת, והפוכו הוא הפתי, ולפעמים יערים האדם לרעה, אבל מי שאסף אל נפשו חקי החכמה הוא ישתמש בערמתו לחשוב דרכו עפ"י חקי החכמה... --מלבי"ם, משלי ח:יב Our מכה איש is clearly a bad guy, one with a lack of wisdom. But he is cunning; he knows how to plan. Rav Medan says there are two aspects of his ערמה: He needs to be cunning to kill someone, and he needs to be cunning to get away with it. {:he} >ישנם שני סוגים של ”רוצח בעורמה“: > א: אדם המערים על חברו כדי שהלה לא יישמר ממנו... > ב:...סוג שני של רוצח בעורמה הוא החושש מעונש בבית הדין על הדם ששפך. --הרב יעקב מדן, [_משפטים | הרוצח בעורמה_](https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-shemot/parashat-mishpatim/mishpatim-murdering-guile) The ערמה that Yoav evinced, that David was concerned about, was not his cunning in murdering אבנר and עמשא, when he tricked them into trusting him. David's concern was the second kind of ערמה, the fact that Yoav arranged the murders such that everyone knew about them *but there was nothing David could do*. Without עדים, without התראה, the hands of בית דין were tied. The Torah is telling us that bad guys can learn Halacha as well. The Torah allows for a government that creates rules that are necessary for תיקון עולם. It's not מורד במלכות; in that case, the מזבח does offer sanctuary. להרגו בערמה needs to be stopped immediately. {:he} ><b>ד</b> וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחיבין מיתת בית דין, אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרגם בהוראת שעה אם היתה השעה צריכה לכך יש להם רשות כפי מה שיראו. > <b>ה</b> הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לכך לחזק הדבר הרי בית דין חיבין מכל מקום להכותם מכה רבה...לאסרם במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאים על שאר הרשעים שלא יהיה הדבר להם לפוקה ולמכשול ויאמר הריני מסבב להרג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר. --משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ב׳ The Netziv says *that* is the import of our pasuk: {:he} >אלא עיקר פרוש זו מתבאר על פי גמרא סנהדרין (מט,א) דיואב נהרג על שהרג את אבנר ועמשא. והקשו התוספות: הא לא הוי התראה ויישבו, דבאמת לא נהרג אלא משום מורד במלך. ואין זה במשמעות הסוגיא. אבל הרמב״ם בהלכות מלכים ומלחמות ג:י כתב: כל הורגי נפשות שלא בראיה ברורה או בלי התראה או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי שהשעה צריכה. והיינו מעשה דיואב, דשלמה המלך הרגו משום רוצח בלי בית דין...וסלקא דעתך שיש לזה דין מורד במלכות שכן הנימוס שאפילו ישראל המחזיק בקרנות המזבח נמלט. ומשום הכי החזיק יואב בקרנות המזבח, דכסבור דשלמה לא ידינהו אלא משום מורד במלך. אבל באמת דנו משום הורג נפש, דאפילו במיתה שעל ידי מלך נהרג אפילו מעם מזבחי וזהו דקא משמע לן בהאי קרא. --העמק דבר, שמות כא:יד Do not let the letter of the law become a tool for evil. The king cannot arbitraily violate the law, but the Torah allows for adapting the letter of the law לתקן עולם.