When Joseph becomes viceroy, he gets married and has two children: <blockquote lang=he><p><b>נ</b> וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃ <b>נא</b> ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה; כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃ <b>נב</b> ואת שם השני קרא אפרים; כי הפרני אלקים בארץ עניי׃ </p> <footer class=source>בראשית פרק מא</footer></blockquote> What does נשני אלקים mean? It's a rare word in תנ״ך; there are (by my count) only 3 other places where it unambiguously has the same meaning as here. The problem is that a שרש like נשה tends to lose the נ in prefixes and the ה is often dropped, so it's hard to tell if a word comes from that root or from any other one with a ש. Also, the root נשה has a completely independent meaning of "creditor", which doesn't fit with our text. But in other contexts, the word is a synonym for שכח and and antonym of זכר: <blockquote lang=he><p> צור ילדך תשי; ותשכח אל מחללך׃ </p> <footer class=source>דברים לב:יח</footer></blockquote> <blockquote lang=he><p>זְכָר־אֵ֣לֶּה יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃ </p> <footer class=source>ישעיהו מד:כא </footer></blockquote> So נשני אלקים means, as Artscroll puts it, "G-d has made me forget". What does that mean? It can't literally mean that Joseph has forgotten his family; he's mentioning them explicitly. Rashi translates it as "diversion": <blockquote lang=he><p><em>גיד הנשה</em>: ולמה נקרא שמו גיד הנשה, לפי שנשה ממקומו ועלה, והוא לשון קפיצה, וכן (ירמיה נא:ל) נשתה גבורתם, וכן (לקמן מא:נא) כי נשני אלקים את כל עמלי.</p> <footer class=source>רש״י, בראשית לב:לג </footer></blockquote> He's thanking G-d not for making him <em>forget</em> his family but for allowing him to not think about it anymore. But, while it may be true that Joseph doesn't perseverate about being taken from his home, why celebrate it? Why include that in his son's name? Contrast this to Moshe's attitude: <blockquote lang=he><p> ותלד בן ויקרא את שמו גרשם; כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃</p> <footer class=source>שמות ב:כב</footer></blockquote> <hr/> This gets into a larger question of why Joseph doesn't write home in all his time in Egypt. He never tries to contact his father. It's understandable that when he was a slave he couldn't do anything, but he becomes viceroy of Egypt at the age of 30. Surely he could send a message to Chevron, let his father know he is still alive. Why is he silent for nine years, until the brothers come down to him? <blockquote lang=he><p>יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו.</p> <footer class=source>רמב״ן, בראשית מב:ט </footer></blockquote> Rav Yoel bin Nun wrote <a href="http://files8.webydo.com/92/9266067/UploadedFiles/6B6CC6CC-74EE-7183-B951-082E4294506C.pdf">an article</a> on this, in the first issue of Megadim (available on his <a href="http://www.ybn.co.il/about-1.html">website</a>). His proposed solution was controversial, and there was much back and forth over it in the next few issues. But it seems to me to be the only satisfactory answer, and it complements the approach of Rav Yaakov Kamenetsky in the אמת ליעקב. <hr/> Ramban explains that Joseph was trying to make his dreams come literally true. He wanted his brothers to come first (their sheaves bowed to his in the first dream), and only then could his father come (the sun and moon bowing to him in the second dream). He kept silent in a long-term plan to fulfill the dreams. <blockquote lang=he><p>את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת.</p> <footer class=source>רמב״ן, בראשית מב:ט </footer></blockquote> Everyone argues with the Ramban. What gave Joseph the right to make his father suffer for nine years, just to make a dream come true? If it was a נבואה, then fulfilling it is ה׳'s job, not his! <blockquote lang=he><p>ועפר אנכי תחת כפות רגליו, אבל הכי מצוה היא לקיים חלומות, ואפילו אם ידע שיתקיימו באמת, בכל זאת הכי עליו להשתדל בזה...ולא יכולתי להשלים עם כל הישובים בענין זה.</p> <footer class=source>אמת ליעקב, בראשית מב:ט, ד״ה לראות את ערות הארץ באתם</footer></blockquote> And even if we allow that Joseph would be that cruel, this doesn't fit the text itself: <blockquote lang=he><p><b>ז</b> וירא יוסף את אחיו ויכרם; ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל׃ <b>ח</b> ויכר יוסף את אחיו; והם לא הכרהו׃ <b>ט</b> ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם; ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם׃</p> <footer class=source>בראשית פרק מב</footer></blockquote> <hr/> Artscroll cites a Midrash: <blockquote lang=en><p>The brothers proclaimed a חרם, a solemn ban, forbidding anyone from divulging to Jacob what had occurred. According to <i lang=he>Sefer Chassidim</i> (ed. <i lang=he>Mekitzei Nirdamim</i> §1562) [I can't find this source], the oath applied even to Joseph, and prohibited him from attempting to return to Jacob, or even to notify him by word of mouth or letter of his whereabouts without the consent of the brothers.</p> <footer class=source>Artscroll Chumash commentary on בראשית לז:כח</footer></blockquote> Now, I haven't found the original source for this but I have heard it from multiple sources, and Artscroll accepts this as the reason for Joseph's silence. But it's very hard to take literally. Why should Joseph be bound by an oath taken by his brothers? Why should he be concerned about a חרם from his brothers? He's <em>already</em> been banned, kicked out, sold into slavery. I'm willing to take this seriously but not literally. And I don't know what to do with it. <hr/> Rav Bin Nun turns the question on its head: Why doesn't <em>Jacob</em> contact Joseph? <blockquote lang=he><p>יוסף לא ידע בשחיטת השעיר וברמאות האחים עם אביהם כי נטרף יוסף. מחשבה מעין זו אף לא עלתה בקצה דעתו! לכן, יוסף הוא התוהה במשך שלוש עשרה שנה של עבדות במצרים, ועד עלייתו לגדולה: היכן אביו?! מדוע אין איש מחפשו?! כל נתוני הקושיה מתהפכים עתה: ארץ מצרים קרובה לארץ כנען, אביו של יוסף איש נכבד ומפורסם הוא, בעל קשרים משפחתיים וממלכתיים...</p> <footer class=source>הרב יואל בן נון, <cite>מפני מה לא שלח יוסף שליח אל אביו?</cite></footer></blockquote> Rabbi Leibtag, <a href="http://tanach.org/breishit/miketz.txt">discussing</a> Rav Bin Nun's article, points out that all of ספר בראשית has been a process of בכירה, of choosing a representative of ה׳ to the world. Others, even from the same family, are rejected. Yishmael is sent away from Abraham's house; initially Jacob is sent away, and when he returns, Esav leaves: <blockquote lang=he><p>ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען; וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו׃</p> <footer class=source>בראשית לו:ו</footer></blockquote> There was no inherent reason that this process would not continue in the next generation; one could imagine that only one of Jacob's children (or at most, one lineage--the children of Rachel or the children of Leah) would be the "chosen people". In fact, that was likely the brother's reason for getting rid of Joseph: <blockquote lang=he><p><em>ויתנכלו אותו להמיתו</em>...אמר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או יענישם הא־ל יתברך וישאר הוא לבדו ברוך מבנים.</p> <footer class=source>ספורנו, בראשית לז:יח </footer></blockquote> So, Rav Bin Nun hypothesizes, Joseph realizes that his father isn't looking for him. The only reason could be that he was rejected, expelled from the ברית אבות. Maybe he misinterpreted his father's instructions; he wasn't sent to Shechem to check on his brothers but to be tried and found guilty. Yochanon Silverman notes that Joseph was orphaned from his mother at the age of 8. Maybe the כתנת פסים wasn't a symbol of future leadership but meant simply to be a comfort. Rav Bin Nun doesn't explicitly say so, but he describes Joseph going through something very like the Kübler-Ross stages of grief: Denial and anger: <blockquote lang=he><p>לקול המכה כפטיש: איפה אבא? מצטרף קול אכזר שני: מדוע שלחני אבא אל האחים? מדוע הפשיטוני מיד בהגיעי?...הקולות מתערבים, מתמזגים ונפרדים, מעוררים גלי פחד וייאוש, זעם ושנאה חליפות. </p> <footer class=source>הרב יואל בן נון, <cite>מפני מה לא שלח יוסף שליח אל אביו?</cite></footer></blockquote> Then a sort of bargaining: <blockquote lang=he><p><b>יד</b> כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד; והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה׃ <b>טו</b> כי גנב גנבתי מארץ העברים; וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור׃</p> <footer class=source>בראשית פרק מ</footer></blockquote> Depression at being forgotten: <blockquote lang=he><p>ביום הולדתו של פרעה היה דן במשפטי כל האסירים...לפיכך החובה היתה עליו להזכירו לשנת ההולדה הבא, ולא הזכירו, ואחר כך כשעברה השנה הב׳ נשכח הוא ממנו לגמרי.</p> <footer class=source>אמת ליעקב, בראשית מא:א, ד״ה ויהי מקץ שנתים ימים</footer></blockquote> And then acceptance: <blockquote lang=he><p> ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה; כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃ </p> <footer class=source>בראשית פרק מא:נא</footer></blockquote> And that is what the name is all about. Joseph is thanking ה׳ for allowing him to get to this point of accepting his destiny. He will not be part of the עם סגולה. But he can still be successful: <blockquote lang=he><p>ישנו חילוק מהותי בין שמות מנשה ואפרים, דאצל מנשה אמר שנשה אותו אלוקים מכל עמלו, והיינו שכלתה השלילה, כי אז היה עדיין חי בזכרונו בית אביו, אבל אצל אפרים אמר שהפרה אותו, והיינו שבחיוב כבר ברכו אלקים, שכבר <em>הרגיש יוסף כתושב</em> והודה לה׳ שהפרהו בארץ הזאת. ובארתי שם [ויחי מח:ה] הוא באמת שם מצרי.</p> <footer class=source>אמת ליעקב, בראשית מא:נא, ד״ה כי נשני אלקים את כל עמלי</footer></blockquote> <hr/> Joseph is still יוסף הצדיק, though. If he is to be an Egyptian, he can be a <em>good</em> Egyptian--(בראשית מב:יח)‎ את האלקים אני ירא. <blockquote lang=he><p>קבעו השלמה שקטה: לחיות עם מסורת מבית אבא, בחוץ! לא לחטוא לאלוקים--אפילו אם דחה אותו על חטאי גאוותו; לא לקרב אל אשת אדונו. </p> <footer class=source>הרב יואל בן נון, <cite>מפני מה לא שלח יוסף שליח אל אביו?</cite></footer></blockquote> And he would be a moral Egyptian leader: <blockquote lang=he><p> <em>אשר יאמר לכם תעשו</em>: לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו.</p> <footer class=source>רש״י, בראשית מא:נה</footer></blockquote> Rav Kamenetsky proposes that Joseph tried to get the Egyptians circumcised to try to control their lust, make them more moral people. <blockquote lang=en><p> Yosef, convinced that his family has abandoned him, accepts this fate and decides to lead his own life. Just as Eisav established himself in Edom, Yosef will make a name for himself in Egypt. He can even bring the name of G-d into society in his own way, despite not being part of the Chosen Nation.</p> <footer class=source><a href="http://tanach.org/breishit/miketz.txt">Rabbi Menachem Leibtag, <cite>Parshat Miketz</cite></a></footer></blockquote> <hr/> Then that all changes when his brothers come down and suddenly, ויזכר יוסף את החלמות. And he realizes that maybe he still has a role to play in the destiny of בני ישראל.