In 1968, Chaim Rivlin published an article in Herzog College's journal שנה בשנה, entitled _תורת ארץ ישראל במשנת הרמב"ן (שבע מאות שנה לעלייתו)_, looking at Ramban's aliyah. >Nachmanides left Aragon [after the Disputation of Barcelona, 1263] and sojourned for three years somewhere in Castille or in the southern part of the Kingdom of France. In 1267 [at the age of 70] he made aliyah to Jerusalem. There he established a synagogue in the Old City that exists until the present day, known as the Ramban Synagogue. --Wikipedia, [_Nachmanides_](https://en.wikipedia.org/wiki/Nachmanides) This week's parsha discusses בני ישראל's imminent entry into the land: {:he} ><b>נ</b> וידבר ה׳ אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר׃ <b>נא</b> דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם; כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען׃ <b>נב</b> והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם; ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו׃ <b>נג</b> והורשתם את הארץ וישבתם בה; כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה׃ --במדבר פרק לג Rashi tries to understand why the text repeats והורשתם: The first is the commandment and the second is the condition for וישבתם בה: {:he} ><em>והורשתם את הארץ</em>: והורשתם אותה מיושביה, ואז וִישַׁבְתֶּם בָּהּ; תוכלו להתקים בה. ואם לא, לא תוכלו להתקים בה. --רש״י, במדבר לג:נג And that is consistent with the inverse in the following psukim: {:he} ><b>נה</b> ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה׃ <b>נו</b> והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם׃ --במדבר פרק לג Similarly, Sforno reads והורשתם as a conditional and וישבתם as the consequence: {:he} ><em>והורשתם את הארץ</em>: כאשר תבערו יושבי הארץ אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם שאם לא תבערו אותם אף על פי שאתם תכבשו את הארץ לא תזכו להורישה לבניכם. --ספורנו, במדבר לג:נג Ramban famously disagrees. וישבתם בה is a commandment. {:he} ><em>והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה</em>: על דעתי זו מצות עשה היא. יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה׳. > ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה׳...ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים (דברים א:ח): בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. > אבל רש״י פרש: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ--והורשתם אותה מיושביה, אז וִישַׁבְתֶּם בָּהּ--תוכלו להתקים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקים בה. > ומה שפרשנו הוא העקר. --רמב״ן, במדבר לג:נג And Ramban says settling ארץ ישראל is a מצוות עשה, that is one of the תרי״ג מצוות that Rambam left out of his ספר המצוות. {:he} >--רמב"ן, השגות לספר המצוות להרמב"ם, מצוות שלא מנה אותן הרב, מצוה ד׳ שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא־ל יתברך לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אמרוֹ וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ...ופירט אותה להם במצוה הזו כולה בגבוליה ומצריה, כמו שאמר (דברים א:ז) וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כׇּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם...שלא יניחו ממנה מקום. והראייה שזו מצווה--אמרוֹ יתעלה בעניין המרגלים: (דברים א:כא) עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אֱלֹקֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת...הוראה שהוא מצוה, לא ייעוד והבטחה...אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל אחד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה...אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. He cites the gemara: {:he} >הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים (ואחד עבדים). --משנה כתובות יג:יא {:he} >תנו רבנן: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות, כופין אותה לעלות, ואם לאו, תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות, כופין אותו לעלות, ואם לאו, יוציא ויתן כתובה. --כתובות קי,ב Ohr HaChaim (18th century Morocco) brings both opinions and points out that Rashi is more consistent with the פשט. {:he} ><em>והורשתם את וגו׳ וישבתם וגו׳</em>: רש"י ז"ל פירש שהמצוה היא והורשתם אבל וישבתם הוא הבטחה, ורמב"ן ז"ל פירש שהמצוה היא וישבתם ומכאן סמכו לומר (כתובות קי,א) הכל מעלין לארץ ישראל. > ונראה פשט הכתוב כדברי רש"י ממה שגמר אומר כי לכם וגו' לרשת אותה, ואם הישיבה היא המצוה היה לו לתלות בעיקר המצוה ולומר כי לכם וגו' לשבת בה. --אור החיים, במדבר לג:נג ---- We all know the value of living in ארץ ישראל. How can all the other ראשונים say there is no מצווה? The answer generally given is that ישוב הארץ is not a מצווה {:la}/per se/, but a הכשר מצווה. Its value is in allowing you to do so many other מצוות. {:he} >ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחו"ל אפילו בעיר שכולה ישראל; מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה... > לא יצא אדם לחוצה לארץ אא"כ היו חטין סאתים בסלע. אמר רבי שמעון: במה דברים אמורין? בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא. וכן היה ר"ש אומר: אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב. --תוספתא עבודה זרה ה:ב {:he} ><em>אין יוצאין [מארץ לחוץ לארץ]</em>: שמפקיע עצמו מן המצות. --רשב"ם, בבא בתרא צא,א Rav Teichtal says that Rambam would agree that ישוב הארץ is a מצווה, just one so general that it is not one of the 613 "details" that we call the תרי״ג מצוות. {:he} >דבזה תירץ דעת הרמב"ם, שלא מנה מצוות עשה דיישוב ארץ ישראל בתרי"ג מצוות, אף דגם לדידיה הווי מן התורה, והוא על פי הכלל שהשריש בשורש הרביעי מספר המצוות, שלא למנות ציוויים הכוללים כל התורה כולה; אם כן, כיוון דיישוב ארץ ישראל הוא מצווה יקרה כל כך, שהוא כלולה מכל המצוות, וכוללת כל התורה, וכל קביעת המועדים וראשי חודשים וכל מצוותיה תלויין בה...וכן כל חיית האומה תלוי בה, אם כן הוא מצווה כוללת ולא פרטית; על כן אינה באה בחשבון המצוות, שבאה לחשוב רק מצוות פרטים. --הרב יששכר טייכטהל, _אם הבנים שמחה_, עמ' קנד, מובא ב־הרב אשר מבצרי, [_עיון בשיטת הרמב"ם במצוות ישוב ארץ ישראל וחטאם של מחלון וכליון_](https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%97%D7%98%D7%90%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F/) But Rivlin says that Ramban's reasoning is deeper than that. ישוב הארץ is a specific מצווה that has its own value. {:he} >הרב שאול ישראלי בספרו "ארץ חמדה" מסכם את דברי הרמב"ן: > א. החיוב הוא גם בכיבוש וגם בישיבה, כלשונו: שנצטווינו בכיבושה ובישיבתה. > ב. חיוב זה קיים לדורות על שני חלקיו, כלשונו: נצטווינו בכיבוש בכל הדורות, דירת ארץ ישראל וכו׳ הכל הוא ממצוות עשה שנצטווינו לרשת הארץ לשבת בה, אם כי היא מצוות עשה לדורות. > ג. החיוב הוא אישי ומוטל על כל אחד בתור מצווה פרטית, כלשונו: ”מתחייב בה כל אחד ממנו, ואפילו בזמן הגלות“. --חיים ריבלין, [_תורת ארץ ישראל במשנת הרמב"ן_](https://www.daat.ac.il/he-il/eretz_israel/books-and-articles/rivlin_ramban.htm) Ramban feels that it is a מצווה to fulfill a נבואה. {:he} ><em>ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם</em>:...יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו, זכר כל החלמות אשר חלם להם, וידע שלא נתקים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחלה מן החלום הראשון (בראשית לז:ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, כי ”אנחנו“ ירמז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו (בראשית לז:ט) הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מן החלום השני. וכיון שלא ראה בנימן עמהם, חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו, לקים החלום הראשון תחלה...ואחרי שנתקים החלום הראשון, הגיד להם, לקים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו...אבל את הכל עשה יפה בעתו לקים החלומות, כי ידע שיתקימו באמת. --רמב"ן, בראשית מב:ט Most others disagree, vehemently, with Ramban. But he is consistent, even in his personal life. Here too, the נבואה is (ירמיהו לא:טז)‎ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה׳ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם and everyone, every individual, has an obligation to make it true. {:he} >מכאן למדנו כי צריכה לבוא פעולה מצד האדם כדי לקרב את הגאולה--שהיא פעולה א-לוהית. > האם אין לראות בכך, ובכוון הדברים הכללי שהוסבר לעיל, ראיה עמוקה יותר לעלייתו ארצה? האם נוכל להסיק מכך שהייתה כוונתו לעלות ולהתעלות--ובכך לקרב את הגאולה? אין אנו מוצאים דברים מפורשים לעניין זה, אבל פרטי דברים ומעשים מביאים אותנו להרהר בכך. > שנים מספר לאחר הויכוח הגדול של הרמב"ן עם נוצרים (בשנת ה׳ כ״ג) בדבר עיקרי האמונה, עוזב הרמב"ן את קהילתו ומשפחתו ועולה לארץ ישראל בהיותו כבן 70 שנה. יש הרואים את הויכוח הנ"ל כסיבה לעליה, ויש הרואים זאת בייצוב השלטון בארץ ישראל ובתנאי הביטחון ששררו בה לאחר הכיבוש העותומני. לאחר כל הנאמר לעיל נראה שאין כל צורך לחפש תשובה לשאלה, מדוע עלה הרמב"ן לארץ? שאלה קשה יותר תהיה מדוע לא עלה הרבה שנים לפני כן. > בשנת ה׳ כ״ו--לפני 700 שנה--הגיע הרמב"ן לארץ ישראל, חי בה כשלוש שנים ועשה הרבה לשיקומה ובניינה. בזמן הזה סיים גם את מפעלו הספרותי האחרון--פירושו לתורה. מתוך כמה פסקאות בפירוש נראה שעריכתו הסופית נעשתה בארץ ישראל. בפירושו לבראשית לה:טז: כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה--נאמרים הדברים במפורש: ”ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים...“. --חיים ריבלין, [_תורת ארץ ישראל במשנת הרמב"ן_](https://www.daat.ac.il/he-il/eretz_israel/books-and-articles/rivlin_ramban.htm) Ramban saw והורשתם את הארץ וישבתם בה and he talked the talk and he walked the walk.