Last week, Rabbi Yisroel Daskal, Rebbi at Yeshivas Ner Naftali in Chicago, gave the Kollel Summer Yarchei Kallah 5785. This is taken from his Mussar Vaad.
This week starts ספר דברים, and Moshe opens by going through all the things בני ישראל did wrong over the last 40 years.
יט ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה ה׳ אלקינו אתנו; ונבא עד קדש ברנע׃ כ ואמר אלכם; באתם עד הר האמרי אשר ה׳ אלקינו נתן לנו׃ כא ראה נתן ה׳ אלקיך לפניך את הארץ; עלה רש כאשר דבר ה׳ אלקי אבתיך לך אל תירא ואל תחת׃ כב ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ; וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃ כג וייטב בעיני הדבר; ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃ כד ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל; וירגלו אתה׃ כה ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו; וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה׳ אלקינו נתן לנו׃ כו ולא אביתם לעלת; ותמרו את פי ה׳ אלקיכם׃ כז ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה׳ אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃ כח אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים; וגם בני ענקים ראינו שם׃
Notice how he words the sin of the spies: ויאמרו טובה הארץ אשר ה׳ אלקינו נתן לנו. That’s it? He’s burying the lede!
To “bury the lede”…means to delay sharing the essential information in a story, and beginning with secondary details instead. The term originated in the news-writing world but is now applied widely in all fields of writing. While burying the lede is often treated as a writing mistake made by rookie writers, it can also be used deliberately as a way to mask a story’s true meaning to elicit a specific response from readers.
כה וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום׃ כו וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה; וישיבו אתם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ׃ כז ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה׃ כח אפס כי עז העם הישב בארץ; והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם׃ כט עמלק יושב בארץ הנגב; והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן׃ ל ויהס כלב את העם אל משה; ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה׃ לא והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם; כי חזק הוא ממנו׃ לב ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר; הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות׃ לג ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים; ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם׃
Presumably, Moshe is not a rookie writer, so he must be doing this “deliberately…to elicit a specific response from readers”.
Rabbi Daskal noted a similar problem in last week’s parsha:
ה ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה; אל תעברנו את הירדן׃ ו ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן; האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה׃ ז ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ה׳׃ ח כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את הארץ׃ ט ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם ה׳׃ י ויחר אף ה׳ ביום ההוא; וישבע לאמר׃ יא אם יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב; כי לא מלאו אחרי׃ יב בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון; כי מלאו אחרי ה׳׃ יג ויחר אף ה׳ בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור העשה הרע בעיני ה׳׃ יד והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים; לספות עוד על חרון אף ה׳ אל ישראל׃ טו כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר; ושחתם לכל העם הזה׃
It seems extreme to compare בני גד and בני ראובן to the מרגלים. They weren’t trying to convince the others to not enter the land or maligning Moshe; they just want good grazing land.
Moshe wants the people he’s lecturing (and us!) to look at חטא המרגלים differently. The answer in one of the פרקי תהילים that go through Jewish history.
כד וימאסו בארץ חמדה; לא האמינו לדברו׃ כה וירגנו באהליהם; לא שמעו בקול ה׳׃ כו וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃ כז ולהפיל זרעם בגוים; ולזרותם בארצות׃
וימאסו בארץ חמדה: בשלוח מרגלים והוציאו דבה על הארץ.
Moshe doesn’t want to blame the מרגלים for what happened; they were only 10 people. The problem was everyone else, וימאסו בארץ חמדה. They didn’t have the אהבת ארץ ישראל that Moshe expected them to have. If they had, they would have heard the זבת חלב ודבש הוא וזה פריה and not the אפס כי עז העם הישב בארץ. We determine how we frame the facts, and the problem was not in the report of the spies but in the response: לא אביתם לעלת. Similarly, Moshe accused בני גד and בני ראובן of the same thing. Yes, they would make more money living east of the Jordan. But אהבת ארץ ישראל should override that. As we said last week,
ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחו״ל אפילו בעיר שכולה ישראל; מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה…
לא יצא אדם לחוצה לארץ אא״כ היו חטין סאתים בסלע. אמר רבי שמעון: במה דברים אמורין? בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא. וכן היה ר״ש אומר: אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב.
והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה: על דעתי זו מצות עשה היא. יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה, כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה׳.
ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה׳.
And Rabbi Daskal added that we saw another example of the importance of אהבת ארץ ישראל two weeks ago:
א ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף; ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה׃ ב ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר׃ ג אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה׳ בעדת קרח; כי בחטאו מת ובנים לא היו לו׃ ד למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן; תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו׃
…על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים (במדבר יד:ד) נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה, והנשים תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.
He asked, why do we think they loved the land? Maybe they loved the money, the prime real estate. Rabbi Daskal cited a story that the שפת אמת's son asked him that very question, and his mother called out from the kitchen that the answer is obvious. צלפחד had died 39 years earlier (he was the מקושש or one of the מעפילים; we dealt with that in פרשת שלך לך תשפ״ה), and, like all of בני ישראל who left Egypt, was rich. But his daughters didn’t go to probate over that; they only cared about תנה לנו אחזה. They clearly were not in it for the money.
We have these 3 פרשיות, specifically in the three weeks where we mourn not just the loss of the בית המקדש but the exile from ארץ ישראל, and they remind us that we have an opportunity to be of the מחבבות את הארץ and not וימאסו בארץ חמדה.