Rivka asked her father Lavan if she could start dating.
He said, “But Rivky, you’re only three years old! You’re too young!”
Rivka answered, “I know, but I’m in the parsha!”
But really, Rivka doesn’t initiate her date with Yitzchak; Avraham sends an agent to find a match:
א ואברהם זקן בא בימים; וה׳ ברך את אברהם בכל׃ ב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו; שים נא ידך תחת ירכי׃ ג ואשביעך בה׳ אלקי השמים ואלהי הארץ; אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃ ד כי אל ארצי ואל מולדתי תלך; ולקחת אשה לבני ליצחק׃
And we all know the name of עבד אברהם:
וַאֲמַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עַבְדֵיהּ סָבָא דְבֵיתֵיהּ דְשַׁלִיט בְּכָל אַפּוֹתִּיקֵי דִלֵיהּ שַׁוִי כְדוֹן יְדָךְ בִּגְזֵירַת מְהוּלְתִּי׃
But we also know that he is never named in the text. The aggadah find Eliezer in all sorts of places in Avraham’s life:
וישמע אברם כי נשבה אחיו; וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן׃
חניכיו:…זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת.
שמנה עשר וגו׳: רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ אֱלִיעֶזֶר לְבַדּוֹ הָיָה (נדרים לב), וְהוּא מִנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ.
וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו; ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים׃
את שני נעריו: יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעֶזֶר.
But in fact, the name of Eliezar appears only once in the Torah:
א אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם במחזה לאמר; אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃ ב ויאמר אברם אדנ־י ה׳ מה תתן לי ואנכי הולך ערירי; ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃ ג ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע; והנה בן ביתי יורש אתי׃ ד והנה דבר ה׳ אליו לאמר לא יירשך זה; כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃
Now, in terms of פשט, the identification may be reasonable. Certainly, in our parasha, המשל בכל אשר לו sounds synonymous with בן משק ביתי (though it is 60+ years later). נער in this context means “steward”, “high ranking servant” rather than “young man”. The פשט of חניכיו is certainly not just one person, but Eliezer may have been one of them.
But why push it? Why do I care?
Eliezer is seen in the Aggadah as more than a manager of Avraham’s estate; he is Avraham’s foremost disciple:
(בראשית טו:ב) המושל בכל אשר לו: אר״א שמושל בתורת רבו
הוא דמשק אליעזר: א״ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים.
אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כד:א) ”ואברהם זקן בא בימים“ …אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית כד:ב) ו”יאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו“.
(במדבר יא:טז) אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ: שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ.
הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ: שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּיִצְרוֹ כְּמוֹתוֹ.
Where does that come from, that Eliezer is Avraham’s disciple? I think the hint is in his name: דמשק אליעזר. Why mention that he is from Damascus?
ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן; ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃
אשר עשו בחרן: שֶׁהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה; אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת הַנָּשִׁים, וּמַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם
וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁקָּנוּ לָהֶם.
דמשק is in Aram. Eliezer came with Avraham from Charan. דמשק אליעזר is the bridge between פשט and דרש here. He is symbolic of all הנפש אשר עשו בחרן who joined Avraham on his historic journey of לך לך.
We have two different perspectives on Avraham as אב המון גוים. He (as is hinted at in the text but developed in the aggadah) was the leader of a religious movement, an iconoclast who developed a following, preaching ethical monotheism to the world. But the Torah emphasizes the other side, Avraham as a literal father, whose progeny would become the carriers of that ethical monotheism but only after centuries of suffering. By identifying עבדו זקן ביתו as Eliezer, חז״ל are saying that Avraham is not looking to his disciples to continue his legacy.
אלי לא תלך האשה: ”אלי“ כְּתִיב, בַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מְחַזֵּר לִמְצֹא עִלָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַבְרָהָם לִפְנוֹת אֵלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם בְּנִי בָרוּךְ וְאַתָּה אָרוּר וְאֵין אָרוּר מִדַּבֵּק בְּבָרוּךְ.
We’ve discussed before that Avraham’s complaint of הן לי לא נתתה זרע; והנה בן ביתי יורש אתי is in effect rejecting his “adoptive family”, הנפש אשר עשו בחרן. It was אחר הדברים האלה. What דברים האלה? It was the consequence of the aftermath of the War of the Four Kings:
ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך׃
עמק המלך: …ומדרש אגדה עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלקים ולקצין.
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת״ח, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: במה אדע כי אירשנה; ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך.
מדברי קודשו של מו״ר הרב יואל בן נון למדתי בעבר, ששיטתו של הרב—רבי יוחנן—היא צדו השני של המטבע של שיטתו של התלמיד—רבי אבהו. ההנחה שהייתה הצדקה להציל את אנשי סדום משביים ומעבדותם קשורה קשר הדוק עם ההנחה שניתן היה לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה. לשם מטרה כזו—ראוי היה גם לתלמידי חכמים, כילידי ביתו של אברהם, להסתכן ולהציל את לוט ואת סדום עמו. אך אם אברהם החליט למשוך ידיו מאנשי סדום ומלוט, ולשלחם אל רשעתם הקודמת - אין כל טעם של אמת במלחמתו, ואין היא אלא אנגריא בתלמידי חכמים.
…אך אברם נסוג. הוא שב לאוהלו ובוחר לוותר על שלטונו במרחב ועל כל מה שנתן בידו הקב״ה. מן הסתם שיקוליו עמו. נטילת שלטון על הארץ היא גם נטילת אחריות על יושביה—לחנכם בדרך ה׳, שהיא דרך הצדקה והמשפט. אברם רואה לפניו את אנשי סדום ברשעתם, והוא מניח שלא יוכל לעמוד במשימה. הוא רוצה להקים את עם ה׳ מזרעו שלו, לחנכו מילדותו, וכך לכונן את העם שיישא את דגל שם ה׳ בעולם.
From that point it was Avraham’s mission was about family, not evangelism. Why? There is a hint in the wording in this week’s parasha, as we said last year.
לב ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים; ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃
לג ויישם (ויושם) לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי; ויאמר דבר׃
לד ויאמר; עבד אברהם אנכי׃
עבדו זקן ביתו is described as an עבד until he gets to Charan and starts making plans and acting independently. Then he is an איש. But when he describes himself to Rivka’s family, he is an עבד again. Being an עבד may be easy, but it is incompatible with being an עבד ה׳:
כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; אני ה׳ אלקיכם׃
עבדי הם, ולא עבדים לעבדים.
Life is so unnerving
For a servant who’s not serving
He’s not whole without a soul to wait upon…
Be our guest! Be our guest!
Our command is your request
It’s been years since we’ve had anybody here
And we’re obsessed.
כאן [אחרי יציאת מצרים], האדם אינו כבול בתווך אלא פועל ויוצר. בידו-שלו, במעשיו, תלויה מידת ההתקדמות. אין הוא נשטף בזרם החיים בעל כרחו, אלא עליו מוטלת המשימה לכוון, לנווט ולהדריך את ארחותיו. האדם אינו פועל עוד כ”חפצא“ בעלמא, אלא כ”גברא“. ”גברא“ בעל בחירה, ”גברא“ בעל רצון, ”גברא“ בעל יכולת לפעול.
בשעה שהאדם מתייחס לעולם מתוך נקודת מבט זו, משתחרר הוא מעול שעבודו של הטבע. אין הוא עוד עבד לחוקי הטבע, אלא היכולת ניתנה בידו למשול בהם ולעשות כרצונו-שלו. באפשרותו לעלות ולהתקדם מבלי שהטבע יפריע בידו. משוחרר הוא לפעול ולנווט את דרכו אל הקדוש-ברוך-הוא, להעפיל ולהגיע לאדוניו האמתי. אכן,”עבדי הם—ולא עבדים לעבדים“, עבדי הקדוש ברוך הוא אנן, ולא עבדי הטבע.
Avraham looked at his pre-לך לך mission, saw all those followers, and realized they were all only followers. They would serve ה׳, be יראי אלוקים, only as long as he was alive. To truly change the world, he needed not a movement but a nation. And that would be Rivka’s destiny.